 כינוי:
בן: 37 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2007
 אהבה לא מסונדלת
בדרך חזרה הביתה, הורדתי אותו בצומת ליד ביתו, והמשכתי הלאה לנסוע לעבר הבית שלה. בדרך סתם קישקשנו על השירים של כוורת ועל החרדות שהיא פיתחה לאחרונה. כאשר הגענו ליד הבית שלה, עצרתי על אמצע הכביש (בצהרי היום ובלי נפש חיה בחוץ), והמשכנו לדבר עוד קצת. החום היה ממש מעיק, והיא כבר פתחה את הדלת בשביל לחזור לביתה, ואני רק ביקשתי חיבוק פרידה. למרות החום ולמרות העייפות, לא רציתי שהחיבוק הזה יסתיים לעולם, לא רציתי שיגיע קיצו ונאלץ להיפרד - רק רציתי להגיד לה בפעם הראשונה בקול (ולא בכתב) שאני אוהב אותה, אבל לא אמרתי את זה. בסוף, כמו כל דבר טוב שנגמר, נפרדנו לדרכנו בברכת "שבת שלום" ואני המשכתי הביתה.
תמיד זה מגיע לרגע כל כך קרוב, אבל אז אני נמנע בתירוצים כאלו ואחרים למה לא. בסך הכל, אני יכול למצוא לי את הנחמה שהבאתי לה את המכתב המיוחל מימני, ושכבר נאמר לי בעקיפין שהיא לא יודעת בעצמה ולכן היא לא רוצה לפגוע בי.
מה אני יכול כבר להגיד? היא לא רואה בי מעבר לידיד, ולי נותר רק להתנחם עם התירוצים ללא קץ - עוד מעט אתה יוצא לשנת שירות, עדיף לך כרגע בלי שום קשר רומנטי, אתם באים מעולמות שונים...
נכון שלהסתכל על אהבה בתור בעיה ומכשול זה ממש לא בריאה, אבל כאשר אני לידה, אותם צחוקים ומחשבות על זה ששנה הבאה אני אכיר איזה "מסונדלת אחת" שתיהיה פריקית ירוקה של הכנת קומפוסט והחלה"ט, פשוט נעלמים כלא היו. אז נכון, מה לה ולטיולים [?] זה בערך כמו מה לי ובובות ברבי [?], אבל כאשר אנחנו נפגשים או מדברים בטלפון, אז פתאום כל התקוות של למצוא איזה "מסונדלת" פשוט מתנדפים, כי אני לא רוצה אף אחת אחרת מלבדה.
כשהגעתי הביתה, צץ בי הצורך להתגלח. מאורע נדיר זה קורה פעם בכמה חודשים, כאשר מופעלים עלי לחצים מהצד למען מטרה מסויימת (ר"ע - יומהולדת 80 לסבא) או לחילופין, כאשר מתעורר בי הצורך באופן נדיר ביותר.
בדרכי לחדר עצרתי, והסתכלתי במראה - "נו, מתי בפעם האחרונה התגלחת?" שאלתי את בבואתי שחייכה אלי בעצב.
לפעמים אני אוהב סתם לעמוד או לשבת מול אחת המראות שבבית, ולחייך לעצמי. אני לא מאלה שמנסים לתקשר עם ההשתקפות שלהם, אבל זה סתם נחמד מדי פעם להסתכל על עצמך ולא בקטע של "הבגד הזה מתאים לי או לא?", אלא באופן של פשוט סתם להביט על עצמי ולראות את הכתם הדהוי על העור מתחת לעין הימנית, שלל הצלקות על הידיים, על האף שיורד בזוית חדה... סתם פשוט להסתכל על עצמי בלי איזה צורך של לשפוט ולתת חוות דעת על איך שאני נראה בפני עצמי. לבסוף, רגע לפני שאני עוזב את המראה, פשוט למרוח חיוך גדול על הפרצוף, ולדעת שגם אם העולם לא תמיד מחייך אלי, אני תמיד אוכל לחייך לעצמי, ואולי דווקא זה מה שבאמת חשוב.
מה שכן, אפשרות לזכות בלהיות יותר "מסתם ידיד" עבורה, לא נראת באופק - אבל חברים טובים בהחלט זכיתי ^^
אתמול, שוב היה מפגש-סרט אצלי בערב. כולם התמקמו, ומישהו הכניס את הדיסק לתוך המכשיר, ועל השלג במסך הופיע הסימן של "קריאת דיסק" ורגע לאחר מכן הוא החשיך. הראש כבר במחשבה של "אוף, עוד פרסומות ארוכות שצריך להעביר...", כאשר לפתע תמונה שלי מפורים מופיעה בטלביזיה ועליה כיתוב של מזל-טוב ליומהולדת 18. כולם מסביבי היו מחוייכים, ורק אני פערתי את הפה, לנוכח הברכות שהחברים (ועוד כמה מורים טובים) איחלו לי ולתמונות משותפות שלנו, כאשר ברקע רצים השירים של "החברה להגנת הטבע" ו-"בוא איתי אל גליל".
קצת באיחור (של כמעט חודש, אבל מי סופר?...) קיבלתי את המתנה הטובה ביותר שקיבלתי מתישהו בחיים שלי!!! :)
באחת הברכות מידידה חביבה, היא הזכירה לי את ההסכם שחתמתי עליו מלפני כמה שבועות "שאם היא מוצאת לי חברה, אז אני מאפשר לה לעשות לי מייק-הובר לנשף סיום", וכך בעוד שהיא נותנת דיווח שהיא עדיין מחפשת, אותה אחת ויחידה שאני באמת רוצה להיות איתה, יושבת ממש לידי ורק סנטימטרים ספורים של אוויר מפרידים בנינו.
(ותיימר, אל תטרחי לנסות לשדך לי אותה, זה כבר לא יצליח... )
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
