http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה.heCopyright 2026 הסקוטי משדות-תמר. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961http://img.photobucket.com/albums/v111/achiads/Animals/min_180L.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=13288570<div align="right" dir="rtl">אבא ישב בסלון, ראה טלביזיה אחרי עוד יום עמוס של סידורים לקראת החזרת סבא מבית החולים. באתי לשאול אותו משהו, כשבדיוק שהתחילה כתבה בטלביזיה על סמארטפון חדש של סמסונג שיצא היום לשוק. "המכשיר החדש, גרסת Galaxy S3 מכניסה שיפורים מהותיים מקודמיה. לראשונה ניתן הפיתרון לבעיית הצבע המתקלף בשולי המסגרת של המכשיר!&rdquo; קרא הקריין בהתלהבות אין קץ עד שממש בא לך להוריד לו סטירה. נכון שכל נושא ההתעסקות המוגזמות בסמארטפונים אינה מנת חלקי, אבל לראשונה היא הצליחה להביא אותי ממש לרמת בחילה. הרי תגיד לי כתב יקר, האם עכשיו פינת המקדש שלך שלמה &ndash; ברגע שהצבע חדל</div>Wed, 30 May 2012 15:49:00 +0200achiads@gmail.com (הסקוטי משדות-תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=13288570http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68961&blog=13288570http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=13247951<div align="right" dir="rtl">כבר עברו למעלה משלוש שעות מהרגע שהתפצלנו, במעיין שמתחת לאחד הכפרים בגליל העליון. הרעיון היה שהם ימשיכו הלאה בטיול, אני אקפוץ להביא איזה חומוס ובסוף ניפגש בנקודת לינה שנמצאת בדרך לפסגה של הר מירון. בינתיים הם בחרו שלא לענות לטלפון, ומצדי החלטתי לקבל את זה בתור נתון שאין סיבה להתרגז עליו. אחרי הכל, גם אני לא חובב מושבע של זמינות נרקומנית למכשיר הסלולרי. בינתיים כבר החשיך. אפילו יותר מזה, כבר בהחלט אפשר להגיד שחושך עוטף אותך מתחת לעצים בחורש הסבוך. למעלה היה ירח ואור מבסיס קרוב, אבל על כל עשר דקות שחלפו, כמות האור התחילה לקטון מול הצל של הדאגה. אם היה נתיב אחד לעלות למעלה, הייתי פשוט יורד איתו עד למפגש &ndash; אבל שתי אופציות? העדפתי לגרור בינתיים זמן ולנסות לברר אם מטיילים אחרים. אולי ראו, אולי שמעו, אולי יודעים משהו. בינתיים החומוס מטלטל אצלי בתרמיל, צובר קצת מהקרירות של הלילה שמתערבל בין ישראל ללבנון<span style="font-fam</div>Sun, 06 May 2012 14:03:00 +0200achiads@gmail.com (הסקוטי משדות-תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=13247951http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68961&blog=13247951http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=13063485<div align="right" dir="rtl">כמה דקות לפני שהיינו יוצאים למסע, הייתי אוהב לתפוס את הרגע הזה עם המחלקה בצד. הם מתוחים, מנסים להשלים עם זה שיחזרו מזיעים ועם שפשפות, מתחילים להתכנס בעצמם. דווקא ברגע הזה, הייתי מגיע אליהם &ndash; הסמל מחלקה (בשיריון, מוכר כסמ"ח) &ndash; ושובר איתם קצת את המתח, זורק להם מילה טובה. לפעמים, אם היה מצב רוח טוב, הייתי גם עובר איתם על השיר "תתארו לכם" שלמה ארצי, שנהפך אצלי לקמעה . "איך זה מתחיל? תתארו לכם... כן רועי, מה צריך לתאר לנו?&rdquo; "הקשב הסמ"ח! עולם פחות עצוב ממה שהוא ככה?&rdquo; "עשר, ועם מה אנחנו הולכים שם אסף?&rdquo; "הקשב הסמ"ח! ואנחנו שם הולכים עם שמש בכיסים!&rdquo; "יפה.. ומעל גגות הכוכבים... מה קורה שם עם הזמן איתמר?&rdquo; "הקשב הסמ"ח, אני לא זוכר כל כך...&rdquo; "הקשב הסמח!&rdquo; "כן יאיר.." "הקשב הסמ"ח, והזמן עומד מלכת&rdquo; "אללכיפאק &ndash;ומחלקה 2, ואיפה אני עוד אפגוש אותה?&rdquo; "בגן העדן הסמ&rdquo;ח!! &rdquo; תמיד יהיו מי שיגידו שמדובר בפופולריות זולה, אבל באותם רגעים קטנים של שבירת המתח לפני המסע</div>Sat, 18 Feb 2012 23:47:00 +0200achiads@gmail.com (הסקוטי משדות-תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=13063485http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68961&blog=13063485http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12961328<div align="right" dir="rtl">סיימנו צבא, עלינו על המטוס וירדנו ביבשת הדרומית של האנדיאנים, לתוך המבוך של הספרדי בואנוס איירס. עבר כמעט חודש, ירדנו לעיירה הכי דרומית בעולם הנקראת אושוואיה וקפאנו מהרוחות שנשבו מאנטרטיקה. המשכנו לאזור ללא מכס בשם פונטו ארנס כדי לקבל את חמתם של צ'יליאנים חמדים ואחרי זה עברנו לפוראטו נטאלס, ההפך הציליאני הגמור לאחות המגעילה שלה, מקום חמים עם האנשים שהחיוך תמיד מכסה להם את הפרצוף. עבר כמעט חודש, ואני רוצה להשתקע קצת - להכיר אזור קטן ביבשת הכל כך גדולה.</div>Wed, 28 Dec 2011 00:47:00 +0200achiads@gmail.com (הסקוטי משדות-תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12961328http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68961&blog=12961328http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12899949<div align="right" dir="rtl">איזה קור! איך כבר השתחררתי, ועדיין כל כך קר? זה אמור להיות נחלת השירות שאי אפשר לתחמק מימנו. הידיים מוצמדות אחת לשניה, ואני מנסה לנשוף ביניהם. צריך רק להזהר שהמכנס לא יעלה עוד בטעות על המדורה. אכן, קר באצבע הגליל. שבוע לפני השיחרור, ונכנסו לתוך הלילה בנחל צין שמתחת לשדה בוקר. לא חישבנו את הזמן הליכה טוב, ובאזור שידם של הפקחים חזקה למדי, לא טוב להסתובב מעבר לשעות התנועה שהוגדרו בשמורה. הלכנו עוד שני קילומטר מחורשת הצפצפות של עין שביב והגענו לחניון לילה שכבר אוכלס במכיניסטים (הצעירים) של מכינת עמיחי. בהתחלה הם עשו כל כך הרבה רעש שחשבנו שהם איזה טיול של ישיבה רוויית ראבק, אבל כאשר שמענו צחוק וצעקות של כמה בנות שם, העניין נפסל ישר והשותף לדרך הלך לבקש מהם סוכר לתה של הערב. בינתיים מצאתי איזה פינה צדדית בחניון והתחלתי לחפור תעלה קטנה כדי למקם את המדורה, אבל עם כל חפירה הרוח העיפה חופן עפר לתוך הפרצוף שלי. קצת מיגון, קצת אקרובטיקה והלהבה נדלקה. אדרבה, אפילו גפרור שני. קמתי באמצע הלילה, למדרון שנשטף באורות מעמק החולה. בהתחלה היה די חם, אבל לאט לאט העסק ירד בהדרגה. נקמת השק"ש, יגידו יודע</div>Mon, 28 Nov 2011 22:29:00 +0200achiads@gmail.com (הסקוטי משדות-תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12899949http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68961&blog=12899949http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12868783<div align="right" dir="rtl">נורא קל לדבר על עשייה משמעותית, להתחבר לשונה ולחולל שינוי אצל האחר. כל כך קל לדבר על זה ברמה שכל פעם שאני נתקל בדיון ערני סביב הנושא אני חש מירמור. חוסר הבנה עוטף את יושבי הדיון שלא מבינים באמת את עומק הדברים שהם מדברים עליהם כברורים מאליהם. כעבור כמה שבועות כשהם יקבלו את החניכים או, לא עלינו, את החיילים החדשים והטריים שלהם, פתאום העסק נראה הרבה פחות זוהר. פתאום ללכלך על החייל שלך עם שאר הסגל מאחורי גבו, הופך להיות מקלט לתסכול במקום להעיף אותך קדימה בפיתוח וקידום אותו חייל. שמעתי חלק מהעצרת לזכר רבין ברדיו. לפחות זאת הייתה הכותרת הפורמלית של זה, כי ממה שבקע מהרדיו זה בעיקר נשמע כמו הפגנת כוח של השמאל כנגד הימין. אפילו כשמישהי דתייה עלתה לדבר, בשם "העדה" - בשם החבר'ה עם הכיפה, היא דיברה בטון מתנצל ורופס על כך שהיא שייכת למחנה הדתי. המחנה הפגום, זה שיש מעליו את אות הקין כנגד אחיו המוצלח, מחנה השמאל. כל הדיבור היה עד כמה הנוער של הימין הקצין והצמיח אצלו את "העשבים השוטים". יוסי שריד בנאום שלו עמל לכל אורכו רק להסביר מי דפוק בממשלה. כשהזמינו את נציגי תנועות הנוער לעלות לבמה - משמע הנוער</div>Sun, 13 Nov 2011 03:08:00 +0200achiads@gmail.com (הסקוטי משדות-תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12868783http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68961&blog=12868783http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12807653<div align="right" dir="rtl">כמה זמן שלא הלכתי על החוף של בצת, שלא לדבר על כך שלעשות את זה עם אנשים נוספים נהפך למשהו שרחוק מכל נחלותי. הלכתי שם, מתישהו מלפני כמה זמן, וזה היה לבד עם מצלמה בעקבות יום חורפי באיזה רגילה. אולי פסח, נדמה לי - ולפתע.. ואי ואי ואי. כמה אנשים, איזה הפגנה! מהסוג שפעם היו בוערות בי והצבא צינן כמעט לגמרי. לאחרונה שומעים הרבה מהקומונה, נוהל כזה של גלים. לפעמים יכול להיות מצב שאיזה כמעט חודשיים לא נפגשנו ואז נפגשים באותו חודש פעמיים-שלוש. תמיד להזכיר לך שייכות למעגל קטן ולא סגור, אבל ממש לא סגור, אך עדיין מעגל מאוד חזק ששולף אותך מהרדידות ומפיח בך המון צחוק וחומר למחשבה. לפעמים זה קצת לא נעים להרגיש את החוסר נוחות שאנשים מהצד יכולים לחוש כשאנחנו בהרכב מלא ולפתע ענני היסטוריה משוחזרים בצורות עדכניות שמעולם לא השתנו. איזה משפוחה. וזהו, שביזות יום א' אחרונה. הכומתה תרד, סופית (למרות שתמיד הייתי איש של כובע) ובסוף השבועיים הקרובים אצא לחפש"ש שיקרב אותי לתואר האבוד של אזרח מן המניין. ואוכל לחזור לכתוב לאט לאט, במעיין בית הבראה לכתיבה שיקומית שנעלמה בשלוש שנים האחרונות. ואחזור לצלם יותר, בהתל</div>Sat, 15 Oct 2011 23:00:00 +0200achiads@gmail.com (הסקוטי משדות-תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12807653http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68961&blog=12807653http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12790520<div align="right" dir="rtl">צליל רועד אצלך. מרקד, קופץ. צליל של דיג'רידו מקפיץ לך את האצבעות על השולחן, שולח אותך למסע אחר כזה. משהו חדש שאפשר לשמוע, אחר בשעה טובה. כיף להסתכל במראה. כבר הרבה זמן, יחסית במונחי צבא, שלא הסתפרתי. אין לי איזה פוני או קוקו, סתם לפתע יש לי שיער. אפקט השיחרור נותן את אותותיו, ודווקא בתור חסיד הקצוץ (כי אחרת סתם חם בראש) יש בזה משהו נחמד לראות קצת יותר שיער על הראש. חוץ מזה, יהיה קר בדרום אמריקה. ממש בדרום אמריקה. אוטוטו הדרך של הכומתה השחורה מסתיימת. סחבק עומד לחזור לכובע ומי ייתן והווסט יהיה לתרמיל, והנשק למצלמה. </div>Sun, 09 Oct 2011 00:13:00 +0200achiads@gmail.com (הסקוטי משדות-תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12790520http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68961&blog=12790520http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12668551<div align="right" dir="rtl">היינו בדרך למצפה רמון, אבל קצת דרומה מזה. רצינו להגיע למכתש. קיץ 2011, והיה כל כך יבש. כל כך שומם. כל כך יפה היה שם, מדבר בלי טנקים ובלי צבא. אמיתי כזה, סאלמת. יומיים וחצי מהכביש שחוצה את המכתש במרכזו, בין אילת למצפה רמון ועד ישוב ספיר בכביש הערבה. קצת שבילים מסומנים, הרבה שיטוטי ואדיות. בח'ירבה של חאן סהרונים וזהו, יש עוד המון מה לכתוב ואין זמן לפני שחוזרים לצבא. </div>Sun, 07 Aug 2011 01:46:00 +0200achiads@gmail.com (הסקוטי משדות-תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12668551http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68961&blog=12668551http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12610097<div align="right" dir="rtl">עמדנו בשער של הבית ספר שדה והרגשנו איך החוסר אונים יושב על הגדר וצוחק עלינו מלמעלה. הוא מרגיש זר במרכז ההדרכה הגלילי בתור הנציג למדריך הירושלמי וסביבותיה ואני כנטע זר אחרי שהועזבתי (לטובת צבא ההגנה, בניגוד לרצוני כמובן) ובינתיים הרכבת המשיכה הלאה בעוד שנשארתי מאחור עם תחושה שלא להוות מטרד בתור אורח שמנסה לפלס את דרכו בחזרה לקרון. אה, והשער עוד נעול. דרך אגב. הקוד שניסיתי לזכור כמובן שלא עבד, הרי איך יעבוד כשהמנהל האכסניה הפרנוי הזה מחליף אותו כל שבוע וחצי? בינתיים השותף לדרך (טירון שלי בדימוס, שינשין בדימוס) התקשר לאחת החיילות שהיו איתו במחזור וכעת גרה כן. בהתחלה היא לא הייתה להוטה לתת את הקוד, מה שגרר תסכול רב בהתחשב לזה שהיא משתחררת בשבוע הקרוב - בעוד שהוא היה שינשין דאז ונותרו לו עוד מעל שנתיים. "אבל נו, בחייאת..&rdquo; התח</div>Sat, 09 Jul 2011 14:56:00 +0200achiads@gmail.com (הסקוטי משדות-תמר)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68961&blogcode=12610097http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68961&blog=12610097