סיימנו עם המסעות בצבא, אפשר לחזור לטייל לעת עתה. |
 כינוי:
בן: 37 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2009
 שתי דמויות בדרך
במקום לא רחוק, טווח נגיעה בציר הזמן החולף, ישנו מקום של תמימות כנה. במקום שבו החיבוק אינו נתפס כפתיח לאקט מיני סוער, אלא כהפגנת חיבה הדדית. אין מרדף אחר ריגוש חושפני, לא שוק של בשר אדם החשוף מול הורמונים תוססים. במקום כזה, בנקודה הזאת, ארצה לחוות את החיים שוב.
יש ניחוח של גשם דק, בזמן ששתי הדמויות עלומות השם מצאו מסתור תחת חורשה צעירה של עצי אורן דוקרניים ועשב גבוה. אותן דמויות, מכורבלות לתוך עצמן, מחפשות עוד פיסת חום הזולת, עוד שטח מגע בשביל להרגיש תחושת התרוממות רוח מתוך אכפתיות לדאגת האחר, ולאו דווקא מתוך פרץ של תשוקה חומרית. עדיין בהססנות, עדיין בחשש מפני משהו חדש.
ויש מואזין ממול. ויש גדר חוצצת. דרך עפר, גדרות תיל וחומת חשש שנבנת מזרות ופחדנות של הכרת האחר.
שתי דמויות שראיתי פעם, והמשכתי ללכת.
(והדרך תמשיך אל הלא נודע, כמו שרק הדרך יודעת לעשות)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
