מהתמונה לא התרשמתי לגמרי, מהאיכות כן וגם מהעיסוקים והאתרים שלו באינטרנט.

בשיחת הטלפון היה בו משהו קצת מוזר אך השיחה קלחה וקבענו להיפגש.

הוא סיפר שיש לו דירת משרד שכורה בנס ציונה וגם באשקלון ליד הילדים. הופתעתי שאדם גרוש מסוגל להחזיק 2 דירות... אך כל פעם שדיברנו בטלפון הוא היה באשקלון. באותו זמן פחות יחסתי לזה חשיבות, מאוחר יותר כבר חשדתי שזה שקר ואין לו דירה נוספת אלא שלכתוב שהוא גר בנס ציונה מרשים יותר תדמיתית מאשקלון.

נפגשנו בערב יום שישי אחד בבית קפה. הוא היה לבוש נאה ונראה הרבה יותר טוב מהתמונה. יפה! הפתעה לטובה לשם שינוי ופרגנתי לו. התחיל בזה שאמר כי הוא אדם אמין ומוכן להראות לי תעודת זהות שלא אהיה מודאגת שהוא נשוי. ואני כלל לא הייתי מודאגת. יש בי אמון בסיסי באנשים עד שהם נותנים לי סיבה קטנה להפר אותו. הוא סיפר שהוא נוסע הרבה לחו"ל במסגרת העבודה שלו ושהוא הולך להצליח בענק. שיחק אותה מצליחן כזה, איש העולם הגדול. כשחזר שוב על זה שהוא אדם אמין ורציני חשתי אי נוחות, כמו "על ראש הגנב בוער הכובע"...

הוא הזמין תה ועשה מזה סימפוזיון עד שבחר את התיון המתאים וביקש מהמלצרית תוספת של כוס מים חמים. היא לא הבינה והוא הסביר לה שהוא נוהג להזמין כוס מים חמים נוספת כדי שאם התה מתקרר הוא אוהב לחמם אותו מידי פעם. "והמים בכוס לא מתקררים?" נדהמתי. לא זוכרת מה ענה אך אני כבר הבנתי – או שנפלתי על שרוט אמיתי או על קמצן כרוני שמנסה לחסוך לו עוד 8 שקלים על כוס תה נוספת. זה הצחיק אותי בטירוף אך התאפקתי.

דיברנו בעיקר על ענייני עבודה ואני, שכבר נהייתי חרדתית מהפולשנות הגברית, נרגעתי ונהנתי מהשיחה הקולחת והלא מאיימת. לא נוח לי מהשאלות האינטימיות שהם בדר"כ זורים בפגישה ראשונה או בשיחה הראשונה – כמה קשרים היו לך מאז התגרשת? מתי היית עם גבר בפעם האחרונה? מה את אוהבת בסקס? וכד'. אך הוא לא שאל, לא בשלב הזה וגם לא ניסה לגעת, שזה כבר מצא חן בעיני.

כשקיבל את החשבון הוא שם אותו באלגנטיות בסמוך אלי והמתין. זה השלב שבו כבר קלטתי עם מי יש לי עסק. לאיש העולם הגדול כנראה לחוץ לשלם על כוס הקפה שלי. לבסוף הוא הוציא את הארנק ושאל אותי "כמה טיפ נותנים?". הוא לא יודע? זה דייט ראשון שלו? "יש לי רק שטר של 100 שקל, מה את אומרת - לתת לה?". שלפתי את הארנק שלי והוצאתי את הטיפ.

למרות כל ההקטעים האלה של קמצנות, מוזרות ותחושת חוסר אמינות ואפילו חוסר משיכה, מבחינתי הרגשתי שאין לי "סיבה מספיק טובה" לסגור איתו עניין ואולי משהו אצלי מעורר שאלות – למה אני לא מגיעה אף פעם לדייט שני והחלטתי לתת לזה עוד הזדמנות אם כי לא בלב שלם.

הוא התקשר למחרת ואמר שוב שהוא בן אדם רציני ומעוניין בקשר רציני והתחיל לדון איתי על נסיעה שלו לחו"ל בסוף החודש והציע שאצטרף אליו. זה נשמע מפתה אך פזיז מידי ואמרתי לו שנראה איך אנחנו מתקדמים קודם. הוא הציע ללכת לטייל בים. הרגשתי שלא בא לי להענות לו היות ונראה לי שטיול כזה מתאים יותר לקשר רומנטי ואנחנו ממש עוד לא היינו שם. נתתי תרוצים והצעתי שניפגש בערב.

נפגשנו שוב באותו הערב, מוצא"ש.

כשהוא קיבל את פני ב- "נטע, איך את יפה, מהממת, לבושה מקסים"... כבר הרגשתי את הזיוף בכל חושי. הרי אתמול התלבשתי יותר חגיגי בגלל התזמון – יום שישי בערב, אז מה הוא מתחנף? זה לא נשמע לי אמיתי.

הסתובבנו שעה ארוכה כשהוא מחפש משהו לקנות ולא החלטי ואני התחלתי להשתעמם, הרי לא בשביל זה באתי.

סוף סוף התיישבנו בבית קפה מרעיש עליו המליץ וביקשנו להחליש קצת את המוסיקה.

הפעם הוא הזמין חליטת תה. זה עלה יותר מ-20 שקל אז קצת הופתעתי.

שוחחנו ארוכות והסברתי לו שנחמד לי לשוחח איתו אך אני לא מרגישה שיש משיכה. הוא אמר "אז יש לנו בעיה" ופתאום הכל השתנה. הוא כבר לא היה האדון המכבד והשרמנטי אלא התחיל לספר לי על חוויות מיניות שעבר. לא עזרו כל נסיונותי לשנות את כיוון השיחה, הוא כבר היה כולו שם.

ואז קרה הדבר – הוא סיפר לי שיש לו תמונה בנייד, המנציחה את איבר מינו המרשים ואני מיהרתי לומר "שלא תעיז להראות לי את זה!" דקה אחרי הוא שולף את הפלאפון ומראה לי.  הייתי המומה! כזה אידיוט או כזה סוטה? למי זה משנה בעצם. באותו הרגע הייתי צריכה לקום וללכת, אני יודעת, אך לא עשיתי זאת – לוקח לי זמן לעכל. ביקשנו חשבון ואז כבר אמרתי "אם זה בסדר מצידך, אני מעדיפה לשלם על הקפה שלי". "אין ממש שום בעיה, שום בעיה" הוא ענה. בטח שמח, חסכתי לו 16 שקל. אבל אז הוא ראה כמה עלה התה והתפוצץ! "גנבים ממש, אל תשאירי להם טיפ". יצאנו מבית הקפה והוא אמר בזעם "זה לא קמצנות, זה עיקרון". בסדר, עיקרון, שישמור אותו בלב. פתאום הוא היה רעב וסחב אותי איתו לחפש מה לאכול, לבסוף נכנסנו לחנות סושי ולאחר שהבעתי את סלידתי הוא הציע להזמין אותי, יפה מצידו. ישבתי וחיכיתי עד שיסיים לאכול. עדיין לא חשבתי שאני צריכה לברוח משם. חקרתי אותו במבטי, מנסה לקלוט את האיש. בדרך למכוניות הוא סיפר לי שוב על העבודה המצליחה שלו ושבקרוב יהיה איש עשיר ורק לפני שנתיים היה טכנאי מחשבים פשוט ועכשיו הוא מזומן להתנסויות חדשות ומצליחניות. כדאי לי להמתין, חשבתי לעצמי בגיחוך.

כשנפרדנו אמרתי לו "אתה יודע שזה לא ילך בינינו". היה לו רוע מוזר בעיניים, שהפחיד אותי והוא ענה: "מה את חושבת, סתם הזמנתי סושי?". תפרשו אתם.

כשהגעתי הביתה שקלתי אם למחוק את הכרטיס שלו באתר ההכרויות, אך חשבתי שזה לא יהיה מנומס, אחכה יומיים, אבל אז ראיתי שהוא הקדים אותי – הוא שם את הכרטיס שלי ברשימה השחורה, כדי שלא אוכל לפנות אליו. תחושת מועקה חלפה בי – למה נתתי בכלל הזדמנות שניה לדפקט הזה? עד כדי כך החושים שלי בשביתה?