http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886"אם היית נשארת איתו, היית אומללה עד סוף ימייך...". עם המסר הזה יצאתי לחיים חדשים, כולי תקווה וציפיה. תוך חודשים ספורים, אני, בתמימותי עדיין, מתחילה לגלות את גודל האשליה. אני סבורה שיש למצות כל סיכוי לקשר ורוצה לשתף אתכם בחוויותי ובתובנותי.heCopyright 2026 נטע שקד. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14934234<div align="right" dir="rtl"> אני אחת הבלוגריות הותיקות בארץ, הייתי מבין ה- 1,000 הראשונים! (היה לי בלוג קודם ששייך לנישואי וחזרתי בשאלה), קצת עצוב לסגור סיפור חיים של 15 שנה, אך הזכרונות ישארו והעדות תגובה בשביל להזכר מידי פעם. אני מרגישה צורך לסיים ולעדכן כראוי וגם להציג את עצמי, כי תמיד שנאתי את זה שהייתי זקוקה לזהות בדויה. אז שמי אילה, אני גרה בשוהם שבמרכז הארץ. אמא ל-3 ילדים. אני מתקרבת לגיל 50. לפני חודש בדיוק חיתנתי את ביתי הבכורה בשמחה גדולה, הבן השני שלי בצבא ובן הזקוקים שלי לאחר בר-מצווה. אני גרושה 8 שנים! כבר לא טריה. מי שקרא את הבלוג שלי יודע כמה סבלתי ואיך לעיתים קרובות איבדתי תקווה, אך לפני שנה וחצי הכרתי את גבר חלומותיי. מי שעקב יודע שיאמר לזכותי שמיד ידעתי. מצחיק אותי כששואלים אותי "את עדיין איתו?" כאילו אצל גרושות הכל חייב להיות זמני. אז איתו זה לא זמני, זה לתמיד. הוא האהבה הגדולה שלי, האיש לו חיכיתי ואני מאושרת. החיים לא פשוטים ויש לא מעט התמודדויות קשות &ndash; עבודה, פרנסה, ילדים, וגם זוגיות. מי שמתגרש בוודאי יודע כמה הוא פגע במרקם המשפחתי, פגע בילדיו שסוחבים איתם קשיים, פ</div>Fri, 08 Dec 2017 10:06:00 +0200mail4u@walla.com (נטע שקד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14934234http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=686886&blog=14934234http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14809112<div align="right" dir="rtl">&lt;div style="padding-right:20px; padding-left:20px; font-size:10pt; padding-bottom:15px; padding-top:15px; font-family:arial; text-align:justify" בספר בראשית פרשת מקץ מסופר "חלום פרעה" על 7 הפרות השמנות ו-7 הפרות הרזות. בפתרון החלום יוסף מלמד אותנו שישנה מחזוריות של 7 שנים טובות ו-7 שנים רעות. בחיי הנישואין שלי חשתי במחזוריות הזו כאשר לאחר 7 שנות נישואין חלה הדרדרות מסויימת... אך חיי הנישואין כבר מאחורי מזמן וכעת אני בתקופה חדשה אך מתוך מודעות גדולה לעבר. חודש יוני 2016 מסמל עבורי ציון דרך. חלפו בדיוק 7 שנים מאז הוא עזב את הבית. תהיתי לעצמי בזמן האחרון &ndash; האם זה לא סימן עבורי לפצוח בשנים הטובות שלי? לא הגיע הזמן? והנה באופן סימלי ביותר חל השבוע חג השבועות &ndash; גם שבע... ערב חג השבועות הוא הופיע, הגבר לו חיכיתי! זה אולי ישמע לכם הקוראים כמו סיפור פנטזיה, אך זה אמיתי לגמרי. ביום שישי חיכתה לי הודעה במייל שממתינה לי הודעה באחד מאתרי ההכרויות. מחקתי את המייל ושכחתי ממנו, שלא כהרגלי והתכוננתי לחג השקט והרגוע שנפל עלי לבד. רק למחרת, בחג, ראיתי את ההודעה שלו.</div>Fri, 17 Jun 2016 23:23:00 +0200mail4u@walla.com (נטע שקד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14809112http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=686886&blog=14809112http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14808844<div align="right" dir="rtl"> הסיפור הבא אירע לפני כמה חודשים ומשום מה לא מצאתי את הזמן לפרסם אותו כאן (כתבתי אותו בפייסבוק לכל מכריי אך גם חסמתי מבני משפחה שלא הייתי רוצה שיקראו). כעת, מתוך השלווה שאחרי... אני רוצה שיהיה פתוח לציבור, כי יש לי מסר חשוב להעביר. 10.3.16 לאחרונה או אולי בשנים האחרונות, אנו עדים להמון סיפורי הטרדות מיניות, יותר מידי גברים שזה "נופל" עליהם, אנשים טובים אולי, מוכרים, כאלו שלא חשבנו שגם להם זה יקרה. אנו שומעים רק על המפורסמים והידוענים, לא על כל ה"קטנים" האחרים. אני גרושה כבר יותר מ-6 שנים. כל אישה כמוני חוותה לא מעט מצבים מביכים שהיה לה קשה לצאת מהם ובוודאי שלא חשבה להתלונן... אישית, חשבתי מאז ומתמיד שנושא ההטרדות המיניות יצא מכל פרופורציות. גבר שאומר לך "את סקסית" זה ממש לא נורא, ואפילו גבר שמנסה לנשק אותך בפגישה ראשונה, זה יכול להיות נעים... וגם אם הוא לוקח את ידך ומלטף אותה אין בזה פסול. אז מה אם הרגע הכרתם. במשך חודשים ארוכים לא יצאתי ולא פגשתי גברים. קצת מיציתי את הרעיון של הכרויות באינטרנט. האכזבה החוזרת ריסקה אותי ולאט לאט איבדתי עניין והעדפתי להיות</div>Thu, 16 Jun 2016 23:26:00 +0200mail4u@walla.com (נטע שקד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14808844http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=686886&blog=14808844http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14389119<div align="right" dir="rtl"> בקרוב אני סוגרת 6 שנים כגרושה. השנה האחרונה היתה המורכבת בחיי הן מבחינה תעסוקתית והן מבחינה זוגית. אך גם משהו טוב מאוד קרה &ndash; יש לי דירה משלי. לפני כשבועיים הסתיימה מסכת יסורים של שנים ארוכות בהן חששתי מה יהיה גורלי וגורל ילדי, היכן אגור, באיזו דירה... התמודדתי לבד, ולאחר משא ומתן ארוך ומורט עצבים שבו מעורבים הגרוש שלי, מתווכים ועו"ד, לקחתי משכנתא וקניתי את הדירה שלי ממנו... אני באמת יכולה להיות גאה בעצמי. זהו צעד מאוד משמעותי בחיי אם לא החשוב והמרגש ביותר. יחד עם זאת, אני לקראת התפטרות מעבודה חדשה שהתחלתי לפני כחודשיים. זו כבר הפעם השלישית השנה שבה אני עוזבת עבודה חדשה. למה? הכרות עם העולם האמיתי כשכירה, טעויות בשיקול דעת, פשרות שאני לא מצליחה לעמוד בהם אך בעיקר "מה שרואים משם לא רואים מכאן"... כשאתה רוצה עבודה אתה מעדיף להתעלם מהכתובת על הקיר והנורות האדומות &ndash; "זה לא מתאים לך!" ומעדיף לנסות, ואולי אפילו לקוות שתתקדם מהר... לרוב אתה אפילו לא רואה את כל האמת. כשאתה כבר עובד אתה רואה את הדברים מבפנים ובסופו של דבר הם מתסכלים ואתה לא יכול להשלים איתם... א</div>Mon, 05 Oct 2015 12:59:00 +0200mail4u@walla.com (נטע שקד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14389119http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=686886&blog=14389119http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14333365<div align="right" dir="rtl"> אני הולכת לספר לכם כאן סיפור מאוד מאוד אישי שראוי להכתב למגירה, אך היות ולסיפור יש מסר כפול החלטתי לשתף אותו. זה קרה לפני חודשיים בדיוק. הייתי באחד המקומות הכי נמוכים שאליו בנאדם יכול להגיע. עמדתי להיזרק מהבית שלי עם שלושת ילדי בגלל ענייני גירושין שהיו צריכים להגיע להכרעה, הייתי מחוסרת עבודה (חלקית) ובגיל 45+ מזמינים אותך לראיון עבודה בקצב של פעם בחודש... הרגשתי בודדה &ndash; בלי חברים ובלי אהבה. כלפי חוץ אף אחד לא ראה דבר. המשכתי לחייך אך החיוך שלי היה מזוייף, לא מגלה מה מתחולל אצלי בפנים. ושם בפנים היה רע מאוד, תחושת ריקנות איומה, אופטימיות טבעית שהפכה לפסימיות נוראית. קיבלתי כרטיסים לסרט "מאמי". סרט על יחסים בין אם לבנה בן ה-15 שנכנס ויוצא ממוסדות לנערים בעלי הפרעות, סרט טעון במיוחד. שאלתי חברה אם היא רוצה לבוא איתי ולה לא בא על סרטי דיכאון... אז קבעתי ללכת עם הבן שלי (18). באותו ערב התארגנו ליציאה. הסרט עמד להתחיל תוך חצי שעה (קולנוע לב קל"ב). קראתי לו לאכול משהו ולא זוכרת מה אמרתי שגרם לו להחליט לא לבוא איתי... הוא כנראה לא היה סגור על הסרט הזה כבר קודם,</div>Fri, 29 May 2015 18:45:00 +0200mail4u@walla.com (נטע שקד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14333365http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=686886&blog=14333365http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14097317<div align="right" dir="rtl"> אנשים פנויים מרגישים בודדים אחרי החג... . לא שהחג עצמו היה כזה "חברתי", אבל נניח לזה. צילומי המסך שלהלן מדברים בעד עצמם. מי שלא יבין אני אסביר! הדמות היא בחור שהכרתי למשך שבועיים ועזבתי כי זיהיתי בו תכונות שאינן מתאימות עבורי לזוגיות, אך נשארנו מיודדים (בלי 3 נקודות).מה שלא מפריע לו לרמוז מידי פעם הצעות "חיבוק" או "גיטרה"... אני לא יודעת מה איתכם, אבל אותי השיחה הזו הצחיקה, כי "לבכות" ממש אין טעם... לאחרונה (ואולי גם קודם), ההתמודדות שלי עם מציאת הגבר המתאים מסתובבת סביב הציר הזה! אני יוצאת למעט מאוד דייטיםאשר נותנים לי את התחושה שמה שמניע אותם זה איך להכניס אותי למיטה - ומיד!. הדרכים משעשעות לעיתים, ומכעיסות לרוב - כמו למשל, האיש שהיה צריך להחזיר אותי הביתה אחרי הבית קפה אך קודם היה צריך לקפוץלביתו שהיה בסמוך כדילהפעיל את המייבש כביסה, ואין מצב שאני אחכה לו באוטו כי הוא רוצה שאראה את הציורים שלו... אז מה אם אני אישה נאה ומושכת? לעזאזל, מגיע לי יותר מזה... אני בסה"כ רוצה מישהו שיסתכל פנימה – שיראה את היכולת שלי להיות חברה טובה, תקשורתית, אוהבת ומעניקה... ולא רק אוב</div>Sat, 26 Apr 2014 11:00:00 +0200mail4u@walla.com (נטע שקד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14097317http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=686886&blog=14097317http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14030252<div align="right" dir="rtl"> 15:30 חזרתי מהעבודה והבן הקטן שלי (10) שכב על הספה בסלון מול הטלוויזיה. הכל היה נראה רגיל. הוא הכין לעצמו ארוחת צהריים (שניצל וצ'יפס שהכינותי מראש במקרר). שאלתי כמו תמיד: "למה לא השארת לי קצת? קצת? אחד - שניים?" והוא ענה: "למה הגעת מאוחר? זה התקרר אז אכלתי הכל"... ואז שמתי לב שהוא בוכה. הבחנתי שהשולחן ערוך לשניים. אפילו מזג מים בכוס שלי. נכנסתי לחדר השינה שלי וראיתי פתקים על המיטות – פתק על המיטה שלי ופתק בצד הריק בו היה כתוב: "מישהו פה חסר. לא?" &#9829; "נ.ב. (הלוואי שיהיה שם מישהו)." ניסיתי לחבר את הפאזל, מה קורה כאן? למה הוא בוכה? לא הצלחתי להבין על מה הוא כועס ונסער? ניסיתי לשאול. בהתחלה הוא אמר "עלי". כועס על עצמו על שלא יכל להתאפק וחיסל את כל הצ'יפס? ניחשתי. ואז הוא העביר את הכעס עלי "למה באת מאוחר?"... אבל אני תמיד "באה מאוחר", אני עובדת. זה לא חדש. ואז נראה היה כאילו התחרט על האהבה שניסה לחלוק, רץ למחשב וסגר את מה שכתב לי על המסך אבל זה היה שמור ועשיתי "הדבק": רציתי לומר לך תודה גדולה על ליטוף, על חיבוק, על מילה רציתי לומר לך תודה רבה על אהבה אמיתית בלי תי</div>Thu, 30 Jan 2014 18:17:00 +0200mail4u@walla.com (נטע שקד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14030252http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=686886&blog=14030252http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14025930<div align="right" dir="rtl"> בפייסבוק ישנה קבוצה שנקראת "נפגשנו אבל פספסנו"... אחרי 4 שנים כגרושה ועשרות גברים שפגשתי ולא הדליקו אצלי את הדבר הזה שאין לו שם, עולות בי לא מעט מחשבות על המהות הזו של הכרויות באינטרנט, שיש בה המון שאלות שאין להן תמיד פתרון – האם באמת יש את הרגע הזה שבו נפגשים שניים ויודעים שהרגע הנכון הגיע? שהפעם זה אמיתי או שצריך לנסות ולהפגש שוב ושוב עד שמרגישים?... האם בגילנו זה שונה מפעם? פעם, שם ידענו ברגע, והתאהבנו במבט ראשון? ואולי היה שם מישהו מתאים שפספסתי? או שהוא פיספס? אולי? כל כך קל לפספס בים האינסופי הזה... במשך השנים הללו סירבתי להאמין שהתבגרנו מידי והשתננו. האמנתי בליבי שיגיע האחד ומשהו באוויר ירגש ויתן תחושה אחרת. האחד ש"יעשה לי את זה", בלי לדעת בכלל מה זה ה"זה" הזה. לאחרונה יצאתי עם גברים שנפסלו אחד אחד בלי ממש לדעת למה, פשוט מיציתי אותם אחרי פגישה אחת, לא האמנתי שיש טעם לתת סיכוי. היאוש החל לנכר בתוכי. האם נגזר עלי להישאר לבד? הרי לא התגרשתי כדי להתפשר על גבר שלא ירגש אותי. רק אחד מהם נשאר מס' שבועות, הבחנתי שהוא אדם טוב, נדיב ואמין והיה לי נוח איתו ונורא רציתי לתת לזה</div>Sat, 25 Jan 2014 11:16:00 +0200mail4u@walla.com (נטע שקד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=14025930http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=686886&blog=14025930http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=13899852<div align="right" dir="rtl">&lt;div style="padding-right:20px; padding-left:20px; font-size:10pt; padding-bottom:15px; padding-top:15px; font-family:arial; text-align:justify" איך מצאתי את עצמי בגיל 40+ לבדי בבית במשך 4 ימי חג, כשסביבי בפייסבוק תמונות של שולחנות ענק ערוכים כל טוב? אצל המשפחה שלי לא עורכים סעודת חג של זבנג וגמרנו, אלא אם מגיעים זה לכל החג והשבת ואף אחד לא רוצה שיתקעו אצלו כל כך הרבה זמן... האופציה היחידה היתה ליסוע להוריי שבצפון אך ויתרתי עליה, היא היתה מדגישה עבורי את הבדידות וממש לא בא לי לנהוג לבד. הכנתי את עצמי מראש - קצת עבודה, סרטים וצורך עז במנוחה אחרי שעות עבודה רבות סביב לשעון בגלל פרוייקט ניהולי חדש (ודי נוח למעשה &ndash; כשהוא משכיח ממני את הדברים האחרים) ... ובכל זאת, בכל תחילת שנה עולות בי המחשבות האלה &ndash; לא לכך ציפיתי. לאחרונה, התחילו מערכות יחסים שהסתיימו באכזבה גדולה בגלל סיבה שלא צפיתי עדיין מראש. ילדים! גברים התקשו "להבין" שילדי גרים איתי וכל שבת שניה אני איתם ולא יוצאת... גברים הם כמו ילדים קטנים (לפחות אלו שהכרתי) &ndash; זה שהם לא תמיד פנויים עבורי &ndash; זה תקין</div>Thu, 05 Sep 2013 11:34:00 +0200mail4u@walla.com (נטע שקד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=13899852http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=686886&blog=13899852http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=13887394<div align="right" dir="rtl">&lt;div style="padding-right:20px; padding-left:20px; font-size:10pt; padding-bottom:15px; padding-top:15px; font-family:arial; text-align:justify" השבוע הכרתי גבר נחמד מאוד ואתמול היתה הפגישה השניה שלנו. החיוך המתוק שלו (חיוך זהה לזה של השחקן ברוס ויליס) מופיע מולי כעת בדמיוני בעודי כותבת את המילים. אני עדיין מחפשת שריטות "כיאה" לאחד שיצא מאתר הכרויות שאחוז האוכלוסיה הרדוד בו גבוה מאוד. אני לא מוצאת! בנתיים. מקווה לטוב, אך ללא ציפיות מוגזמות היות ולמודת ניסיון אנוכי. הסרט "פרנויה" מבוסס על ספר מתח נהדר שקראתי לפני כמה שנים. הסרט נחמד מאוד (הספר אפילו עוד יותר), למרות שלראות סרט אחרי קריאת ספר, מפחית מהחוויה של המתח הנבנה בסרט קולנוע. את הערב סיימנו בטיול ליילי באגם של גני יהושע עד השעות הקטנות של הלילה... בעודי לקראת התארגנות ליציאה, הצצתי בדוא"ל של הבלוג וראיתי תגובה חדשה. כשקראתי אותה כמעט נפלתי מהכסא... התדהמה היתה כל כך גדולה שהיה לי קשה לנחות לקרקע ולהמשיך את הערב המתוכנן כאילו דבר לא קרה, אבל כנראה שזה גם חלק מחייהם של גרושים &ndash; להתאפס במיידי ולעבור למערכה הבאה (אני</div>Thu, 22 Aug 2013 18:17:00 +0200mail4u@walla.com (נטע שקד)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=686886&blogcode=13887394http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=686886&blog=13887394