יום לפני ליל הסדר התקשרה אלי חברה ותיקה, ש"מחפשת לי"... היא הציעה לי להכיר בחור שצעיר ממני בשנתיים, וטרינר של הכלב שלה, גרוש + 1. הסכמתי מיד. סוף סוף הצעה מחברה! לא גבר זר מהאינטרנט שאני חשדנית לגביו... ובוודאי גם יותר מתאים.

הוא התקשר חצי שעה אח"כ. למה לבזבז זמן? צודק, גם אני בעד. האמת היא שחברתי לחצה עליו, אמרה שלא מחכים עם דברים כאלה ושהוא חייב להתקשר אלי עכשיו. קבענו להיפגש למחרת, בסיום הסדר, שבמקרה לשנינו היה אמור להערך באותה העיר. הוא סיים מוקדם והתקשר אלי ואני כמו סינדרלה, ברחתי מהשולחן הרבה לפני שסיימו (קיבלתי אישור מיוחד!). עשיתי הפעם סדר עם חברים כי לא רציתי את המשפחתיות המעיקה. אפילו נידבתי את הילדים לאבא שלהם למרות שהתור היה שלי...

ישנם גברים שבאים לדייט ולוחצים יד, ישנם שלא עושים דבר. וכך קרה שאני הושטתי את ידי והוא נתן לי נשיקה על הלחי.

הוא היה בדיוק איך שהיא אמרה. גבוה, חתיך, יפה תואר, נסיך חלומות אמיתי. אחד כזה שגורם לאישה לזרוק את כל "רשימת המכולת" שהיא הכינה בכובד ראש. הוקסמתי. הרי מה אנחנו בעצם רוצות? אחד כזה רגיש שידע איך מתנהגים איתנו, שתהיה תקשורת טובה ושתהיה משיכה פיזית! - לפעמים חושבים שהמשיכה היא הכי חשובה אך הנסיון מלמד שזה לא מספיק כדי לבנות חברות/זוגיות. כששוחחנו, הבנתי מיד שזו לא הרשימה הנכונה – אורך החיים של שנינו, הצורך שלו בבת זוג שתתגורר עימו, ההרגלים הקודמים שלו... אך נמשכתי אליו (זה אף פעם לא מובן מאליו וקורה כל כך מעט) והוא מצא חן בעיני אז חשבתי לעצמי "תזרמי!".

טיילנו, כי בליל הסדר אין ממש איפה לשבת... השקט מסביב והאוירה החגיגית עשו את שלהם. היו שעתיים נעימות והשיחה היתה טובה. ואז הוא אמר שהוא הולך ונישק אותי שוב (על הלחי כמובן), אני הוספתי את החיבוק החם שלי, כי הרגשתי את הצורך לחבק (ואל תטעו לחשוב, לא מדובר בצורך מיני) אבל הוא לא הלך. הרגשתי שהוא לא באמת רוצה ללכת. שנינו הרגשנו את זה בוודאות. זו תחושה נהדרת. הוא לימד אותי איך "נכון" לחבק – לב אל לב ואז לקח את ידי ובדק את קווי חיי הנצח שלי כאילו הוא מבין בזה. בלי להרגיש ליטף לי אותה. ראיתי זיקוקים בשמיים ונמסתי אך למרות שרציתי נורא שישאר, אמרתי בחיוך: "לא אמרת שאתה הולך לפני חצי שעה?" הוא הבין, הביט בי בפעם האחרונה והלך לדרכו.

(אני יודעת מה אתם חושבים עכשיו – לפחות הגברים מביניכם - נראה שהוא כיבד אותי מספיק כדי לא ללכת על זה...)

הוא התקשר למחרת בערב, פתח ואמר: "חשבתי על זה כל היום ואני חושב שאין לנו סיכוי". הוא ניסה להסביר שאמנם מצאתי חן בעיניו, היתה משיכה וכל מה שאני הרגשתי גם הוא הרגיש ודווקא יכולנו להמשיך בקשר "קצר" (קוראים לזה "סטוץ", לא?) אך אז הפרידה היתה נעשית יותר קשה. אני מעריכה את ההגינות שלו.

היו לו כמובן סיבות:

1. אני לא אוהבת כלבים.

2. אני טיפוס של לילה והוא טיפוס של יום ומהנסיון שלו זה לא יעבוד.

הופתעתי מעצם העובדה שגבר מתקשר אלי רק כדי להגיד "לא מתאים" ואף להסביר והוא אמר שזה נראה לו טריוואלי.

ואני לתומי חשבתי שכשמוצאים מישהו מדהים ומושך אז לעזאזל עם הכל וזורמים עם זה.

למרות שבלב ידעתי שהוא צודק – הסיכוי שיצליח בינינו קלוש כמו הסיכוי שאני ובעלי נחזור...,

אמרתי לו "לא מצאת סיבות פחות קלושות?" ו"עזרתי" לו למצוא את הסיבות שבעיני עשויות להיות נכונות.

לדעתי, הסיבות העמוקות יותר פשוט ישבו לו בתת-מודע. אני גרושה עם ילדים, הוא רגיל לצאת עם צעירות בנות 30... ועוד כמה דברים שאני לא רוצה לחשוף כאן כדי לשמור על פרטיותו.

דיברנו יותר משעה, כאילו הוא ציפה שאנסה לשכנע אותו שכדאי לנסות בכל זאת אך לא היה לי מה להגיד כי ידעתי שהוא צודק וסיימנו את השיחה ב"נישאר ידידים", שזו סיסמא ולא מציאות.

חברתי התאכזבה וסיפרה שהיו לו שפע מחמאות עלי ושהוא קצת מתחרט... ושהוא יחשוב על זה שוב למרות שהוא יודע שעד שהוא יחליט אחרת, אולי מבחינתי זה כבר לא יהיה רלוונטי...

זה נראה לי קישקוש אך החיים הם לא שחור ולבן ואני לא יודעת מה עובר לגבר כמותו בראש וזה כבר לא ממש משנה. היה מקסים ואני ממשיכה בדרכי.

מאז לא שמעתי ממנו, אם אתקל בו שוב בעוד כמה שנים זה עשוי להיות מוצלח.