התלבטתי רבות אם לכתוב על הסיפור הבא אך החלטתי בסוף ללכת על זה ויהי מה. אם כבר פתחתי יומן ציבורי כדי להסביר לעולם מה עובר על אישה גרושה, כדאי להראות תמונה (כמעט) שלמה. 

בסיפור הזה אין תמימות ויש בו חשיפה שמאוד לא קלה עבורי! יש בו נסיון עז לערוך מסע לגילוי עצמי גם אם יש בורות עמוקים בדרך וגם אם עושים דברים שלא בהתאם לאופיינו. אז תהיו עדינים איתי...

חברה טובה שלי אומרת: "לא חייבים כל הזמן לחיות בקצוות... אפשר להיות מאוהבים ולהעניק מכל הלב, ואפשר גם לתת מכל הגוף, מחלק מהגוף, אפשר להרחיב את קשת ההתנהגויות שלנו".

עם הזמן הבנתי שאולי הגישה הזו טובה לה, אך היא בהחלט אינה טובה עבורי. אני זקוקה לרגש, לאינטימיות, לקירבה, לפני שאני נכנסת עם גבר זר למיטה... סטוצים זה לא בשבילי.

ידידים ממין זכר מנסים כל הזמן לשדל אותי "להתפרע" ולא מבינים למה אני לא "מנצלת" את זה שאני גרושה. אז החלטתי לעשות טובה לציבור וללמוד על בשרי מה זה "סטוץ".

כשאני חושבת על זה היום, אני חושבת שב"סטוץ" לא יכולה להתקיים תמיד נתינה הדדית. אני ארצה לתת מהלב רק כאשר אני מאוהבת במישהו, אבל למישהו זר? לא יודעת איך זה אצל אחרות או אצל הגברים.

הבעיה איתי זה שכשאני מאוהבת, אני טוטלית ואז קל מאוד לפגוע בי. ואחרי כל מה שעברתי מאז הפרידה, אולי אני באמת צריכה לנסות משהו אחר?

הבחור, בוגר ממני בשנה בלבד, שזו כבר "התפתחות חשובה". שוחחנו מס' פעמים בטלפון. מאוד עניין אותו העיסוק לי ורצה להיפגש ואולי לשתף פעולה (ככה הם קוראים לזה כשהאישה לא כל כך מעוניינת). הוא סיפר לי שגם הוא גרוש טרי והוא לא מחפש כרגע קשר מחייב. לפחות היה הוגן איתי ולא הפריח ורדים באוויר. הסביר שהוא רוצה איתי קשר בלי ציפיות ושכל אחד מאיתנו יוכל להמשיך לצאת עם אחרים ונוכל להפגש וגם לבלות בחוץ מתי שבא לנו, בלי לחץ ובהתאם לרצון וליכולת.

בטלפון הבנתי מיד שהוא לא מתאים לי אך משהו בו קסם לי. סיכמנו שאם נהיה בסביבה ניצור קשר לפגישה. ערב אחד הייתי פנויה אחרי עבודת ערב וחיכיתי לבת שלי שתסיים לראות סרט עם החבר שלה כדי שנחזור יחד הביתה. חשבתי שיהיה נחמד לראות במי מדובר סוף סוף וקבענו פגישה. במציאות הוא היה נראה הרבה יותר טוב ממה שדימיינתי. גבר חזק ובטוח בעצמו. הוא לא היה הסגנון שלי ובכל זאת היה מתח באויר.

יצאנו מבית הקפה ועמדנו ליד המכוניות שלנו. מהר מאוד התחברנו לנשיקה לוהטת (עד היום אני לא מבינה איך זה קרה לי). התשוקה היתה מובהקת ולא יכולתי להתנגד לה. לא יכולתי גם להישאר אך הבטחתי לשקול פגישה נוספת, אינטימית יותר...

החלטתי ללכת על כל הקופה. בחורה אמיצה או סתם כזו שלא חושבת עד הסוף...

נסעתי לביתו החדש קטן, אי שם באיזה חור נידח שלאחרים נחשב איכות חיים, בשעות הערב המאוחרות מאוד, מתוך כוונה להישאר ללון אצלו (הצעה ברורה שלו). כבר הרבה זמן יש לי את הפנטזיה הזו של לישון עם מישהו, אחרי שחודשים ארוכים אני ישנה לבד.

בביתו התגלה לי קיסמו, אין לי שום מילה רעה לומר עליו. הוא היה קשוב, תקשורתי, חם, מתחשב מאוד ונוגע. דאג שיהיה לי נוח וחמים. קצת שונה מהגבר היהיר שפגשתי יומיים קודם, שהיה מלא ביטחון בסוג הקשר שהוא מחפש.

רגע, האם זו לא עוד סוג של אשליה? הרי אנחנו לא כאן בשביל קשר אינטימי וארוך... זה היה ברור לשני הצדדים, אז איך אנחנו מתנהגים כאילו אנחנו זוג מושלם?!

כשעזבתי, היה נראה שהוא מצטער שאני הולכת. התקשר אלי להנחות אותי בנסיעה.

ושעות לאחר מכן התקשר שוב. לא, הוא לא עשה רושם שהוא מהגברים שמתאדים אחרי סטוץ... (כך שמעתי), הוא פשוט אדם טוב.

ולמען האמת, דווקא לי התחשק להתאדות...

הטעות שלי היתה קודם כל שבאתי לישון אצלו - מי באה לישון לילה שלם במיטה של גבר זר מבלי שאי פעם חוותה אותו במיטה ובכלל?

נטע, שרוצה לנסות חוויות חדשות, או שאולי מצבי הרגשי באותו היום... משך אותי להתנהג כך.

זה הרי יכול היה להיות מדהים אם הוא היה מישהו שאהבתי.

איזה כייף זה להתעורר עם גבר חמים שמחבק אותי כל הלילה והידיים שלו על השדיים שלי לילה שלם,

כשכבר מס' חודשים אני ישנה לבד.

כמובן, בתנאי שאני אוהבת אותו...

אבל...

כל מה שקשור בנוגע למיניות שלו היה מוזר (לי) ותמוה.

קודם כל הוא חשב שיש לו איבר גדול וכיוון אותי לגעת כדי שקודם כל "ארגע".

ואז כבר הבנתי שאני לא ארגע...  כל התפקוד שלו היה בעייתי, סוג של התרגשות? קשה לי להאמין.

וככה אולי במשך שעתיים (אני בטח מגזימה), שאני חסרת אונים ולא יודעת מה הולך להיות איתו, הסיפור סוף סוף נגמר או אולי בכאילו. אל תשאלו אותי פרטים, כי יש גבול למה שאני מסוגלת בפרהסיה.

אין, אין יותר מביך מזה בסקס, אני חושבת... או שאני עוד לא יודעת מה יכול להביך עם הנסיון הדל שלי עם גברים שונים.

בלילה יללו תנים, לפנות בוקר קירקרו תרנגולות, ו-3 פעמים שמעתי את המואזין מכפר ערבי סמוך, הרגשתי כמו בחלום בלהות. לא ברור אם הצלחתי לישון בכלל.

ישנו חבוקים ככל האפשר, ואני רק שאלתי את עצמי כל הזמן - מה אני עושה פה? במיטה הזרה הזו? של מי הידיים האלה?. אני יודעת שיכולתי פשוט לקום וליסוע הביתה, אך היה קצת מפחיד ליסוע בשעות האלה וגם לא רציתי לפגוע בו, כי בסה"כ בדרכו שלו הוא היה טוב אלי.

בבוקר כבר הרגשתי דחיה. לא רציתי אותו יותר וגם לא רציתי "להתאמץ" בשבילו.

הבנתי את הרעיון, בדקתי, ניסיתי, למדתי ואני לא חושבת שהסגנון הזה בשבילי.

שתינו קפה ושוחחנו עוד שעה ארוכה וניסיתי להדחיק את הלילה ולהתרכז באישיותו המרתקת.

יומיים אח"כ הוא התקשר, מוקדם בבוקר. היה בדרכו לעבודה ורצה "לקפוץ" אלי (או עלי). חשתי בחילה ואמרתי לו שזה לא מתאים לי.

רק כאשר סיפרתי את הסיפור לידיד טוב שלי, רעדתי בכל הגוף ובכיתי בכי בלתי נשלט, הבנתי כמה המפגש הזה הסעיר אותי וכמה אני סולדת ממה שארע וכמה אני נבוכה מהטעות. אולי אני לוקחת דברים קשה מידי ולא בצורה קלילה וחולפת אך זו אני.

מאז, לא שמעתי ממנו יותר... אז אולי הוא בכל זאת מהמתאדים או שהבין שאני לא מעוניינת.