אנחנו בני האדם בעלי תכונה שנקראת "זכרון קצר", אולי המצב האישיותי הזה בא לגונן עלינו ולשמור על השפיות שלנו לאורך זמן. אנחנו שוכחים מצבים קשים שעברנו וכך מסוגלים להמשיך הלאה. אך אני עדיין זוכרת את התקופה הכי כואבת בחיי – הפרידה!

עברתי את הסיוט של החיים שלי. סיוט שהשאיר לי מעט זמן וכוח נפשי לשאר ענייני החיים. האיש שלי ואני צעדנו את כל הדרך הארוכה לרבנות. אני לא הולכת להפיל עליכם את כל הכביסה המלוכלכת, כי אני לא יודעת מאיפה להתחיל אך משהו כן רציתי לציין ואם עזרתי למישהו אז עשיתי את שלי.

אי אפשר לומר שליקקנו דבש, שנינו, כבר הרבה שנים, אך אהבנו ויש לנו 3 ילדים משותפים, דברים שבגללם עושים הכל על מנת לא להתגרש, אך דברים קרו ושנינו כבר לא יכולנו להמשיך יותר יחד. לא האמנתי בחלומותי הגרועים ביותר שזה יקרה לי אי פעם וחשבתי שנישואין זה לנצח, אך לחיים (ולאלוהים) יש תוכניות אחרות.

במשך מס' חודשים ניהלנו תהליך, יחסית מכובד, של גישור. הכל היה מסודר וכבר עמדנו לחתום על הסכם הגירושין, אך דקה לפני, האיש שלי החליט לקחת את ההסכם לחוות דעת של עו"ד ואז הכל התפוצץ! עוה"ד שלו יעץ לו לא להסכים לחתום על הסכם כזה המונע את זכויותיו בנושא מסויים. הוא הפסיק את הגישור והכל ירד לטמיון כולל הכסף.

האיש שהיה שלי הפך ברגע את עורו ונהיה לוחמני ורע. הוא הלך ותבע אותי ברבנות כאישה מורדת ועוברת על הדת היהודית ועוד כל מיני "קללות" שהעולם הדתי המציא. מי שעבר תהליך גירושין יודע שישנה חשיבות מכרעת במרוץ הזה של מי מקדים לתבוע והיכן ("מרוץ סמכויות"). מקובל לחשוב שלגבר עדיף לתבוע בבית הדין הרבני ולאישה בבית המשפט לענייני משפחה.

עולמי חשך! כשקיבלתי את התביעה הזדעזעתי למקרא השקרים שהוא העליל עלי. בהתחלה התפוצצתי מצחוק כי לא הבנתי את המטרה של זה, יתכן שרצה בעיקר להפחיד אותי כדי שאוותר על זכויותי (אני כמובן שלא ויתרתי בשום שלב). הוא לא ביקש לקחת ממני את הילדים למרות שאיים שיעשה זאת! אבל היום כשאני קוראת שוב מילה במילה, אני פשוט מזועזעת – איך קם עלי אוהבי! איך הוא משמיץ אותי ומעליל עלי עלילות כאם וכרעיה לא ראויה ותאמינו לי – הנייר סובל הכל!

היו לי רגעים של יאוש שבהם הייתי שבורה לגמרי ורציתי למות, אך היתה לי תמיכה של משפחה וחברים שהחזיקו אותי "עם הראש מעל המים". שכרתי לעצמי עו"ד ואז התחילה הדרך הקשה באמת - להגיע להסכם מבלי להיכנס לתביעות בבית הדין הרבני, שאז זה נהיה מכוער באמת וגם עולה הון.

החיים שלי היו בסרט מתח אמיתי. ספגתי שנאה, התעללות נפשית, שימוש בפלילים, ואפילו אלימות פיזית אך נלחמתי כמו שמעולם לא חשבתי שאני מסוגלת עם מעט מאוד כסף שהיה לי אך עם למידה מעמיקה של חוקי הגירושין, תובנות, ידע מקצועי... ושכל כמו שרק לאישה יש (סליחה, גברים). לימדתי אותו את הלקח של החיים שלו. הוא חשב שכסף קונה הכל ואני הראתי לו איך אישה טובה הופכת ל"מפלצת גאונית" (כינוי שנבחר ע"י ידיד) כשהחיים שלה בסכנה. בסופו של דבר עברנו את זה בדרך הנחשבת "קלה" וגמרנו עם הסכם שאושר די מהר בבית המשפט ואח"כ ברבני.

אחרי מלחמה של כשנה מוזר איך שהכל מסתיים ברגע.

ולמה חשוב לי לספר לכם את כל זה?

משהו על גישור: גישור הינו תהליך אשר מבוסס על שיתוף פעולה ומסייע למתגרשים להיפרד זה מזו בהסכמה ובכבוד. מטרת הגישור היא עריכת הסכם גירושין, פרי משא ומתן בין בני הזוג בהנחיית המגשר. הסכם גירושין, המוסכם והמקובל על בני הזוג, מונע את הצורך בהתדיינות בבתי משפט. תהליך הגישור הוא גם זול יחסית וקצר מועד.

היום הגישור נפוץ ופופולארי, הצרה היא שלמדתי על בשרי את אי יעילותו. זה נשמע מאוד נחמד שבני הזוג "מתגרשים יפה", אך נדירים המקרים הללו במחוזותינו. ולמה? משום שבפועל לפחות אחד הצדדים פונה בסיום התהליך לעו"ד חיצוני כדי לבחון אם פעל נכון ועורכי-דין ידועים כצמאי מלחמה וכסף והם מכשילים את התהליך וזה מה שקרה לנו.

עורך הדין שלי הסביר לי שגישור טוב לאנשים מעטים ומאוד מסויימים אך בדר"כ בגישור נבון כדאי שיהיו עו"ד שייצגו את האינטרסים של כל צד ואז לא קורה מה שקרה לאיש שהיה שלי... "המקרה שלכם הוא ממש לא מקרה לגישור".

כלומר: התהליך המומלץ לדעתו הוא גישור בליווי עורכי דין לכל צד. אחרי מה שעברתי אני יודעת שהעו"ד צודק, ואם מישהו מכם נמצא במקום הזה, כדאי שידע מראש את המהות הזו.

ועוד חשוב לי שתזכרו, שאוהב, בקלות יכול להפוך לאוייב!