"ג'נטלמן גבוה" היה הכינוי שלו בצ'אט. הוא שלח תמונה ובאמת נראה גבוה ואולי גם ג'נטלמן. הכתיבה שלו היתה מאופקת ולא פולשנית, כמו שכבר "זכיתי" לחוות.

הוא רק שאל אם אני נועלת עקבים "אני יכול להשתעבד לאישה עם עקבים:))))".

באיזה שהוא שלב הוא הפסיק לכתוב וכשקראתי לו הוא כתב "אני רק איתך, אני מתנצל לפנייך, תסלחי לי?". זה היה נראה לי מוזר אך קישרתי את האמירות האלה לכך שאולי הוא באמת ג'נטלמן?

ואז עברנו לשוחח בטלפון. היה לו קול מרגיע ומלטף. כמעט התאהבתי. קול עושה לי את זה. ואז הוא התחיל לשאול שאלות מוזרות – "האם תרצי שאדאג לך, אפנק אותך, אקנה לך, ואשטוף לך את הבית?" ואני בתמימותי אומרת שאני מאמינה בהדדיות ולא שרק צד אחד דואג לשני.

"לא היית רוצה שמישהו ידאג לך ואת לא תצטרכי לעשות כלום? שתהיי כמו מלכה?". "האם תסכימי שרק פעם בשבוע אני אצא עם חברים?".

עם התקדמות השיחה הבנתי שיש פה משהו תמוה אך עוד לא ידעתי לשים את האצבע על מה מדובר ואני יצור סקרן. הוא חזר על השאלות הללו שוב ושוב עד שהתחלתי לאבד את סבלנותי. זה לא הפריע לו. התחלנו לדבר על פגישה ולבסוף סיימנו את השיחה... ביומיים הבאים חיכיתי שיתקשר והטלפון לא הגיע. רק בהתייעצות עם חברים הבנתי מה קרה כאן. הבחור שאל שאלות מבחן. "איך לא קלטת שהוא בקטע של עבד ומלכה או מה שנקרא 'סאדו / מאזו'? שזו סטיה מינית – סקס ביזארי". איך לא קלטתי באמת? בחורה נאיבית שכמותי. מה אני כבר מבינה בדברים האלה. אחרי שקלטתי כבר היה לי יותר קל להבין למה הוא לא מתקשר – הוא פשוט הבין שאני לא בקטע... טוב, זו לא היתה חוכמה גדולה.

איזה תופעות מסתובבות בינינו. העם שומע ושותק? מזל שהכל היה רק וירטואלי ולא נפגשנו.

אני חושבת שהעליה בקצב הגירושים בארץ ובעולם בכלל קשורה במידה רבה לאינטרנט.

אתרי ההכרויות צצים להם כמו פטריות אחרי הגשם, אלפי אנשים מסתובבים בהם, בצ'אטים יש הזדמנות להכרות ישירה ומיידית. המתבונן הנשוי מרגיש שיש תקווה והמון למה לצפות, כמו עץ מלא פרות שרק צריך לגשת ולקטוף.

אך דווקא עולם ההזדמנויות הזה מכשיל אותנו – באתרים הגדולים בהם נדמה שההיצע הוא אינסופי מלהיב ומסחרר, קשה לאנשים להתמקד. אנחנו מדלגים מכרטיס לכרטיס ומסננים לעיתים בלי לבדוק לעומק. אם הכרטיס הזה פחות ממושלם נעבור לכרטיס הבא עד שנמצא את השלמות שחיפשנו. אני מאמינה שגם לי זה קרה לפחות בהתחלה, אך היום אני מסתכלת על פניות במבט קצת אחר. אם מישהו נראה לי אני מגיבה ולא מחכה שיגיע מישהו יותר טוב.

בעיה נוספת היא הפנטזיות שהמוח מייצר לנו. בהכרות וירטואלית ואפילו טלפונית תת המודע שלנו עובד אך לא מספיק. היות ואנחנו לא חווים חוויה ויזואלית הכוללת מראה לבוש ושפת הגוף, המוח משלים לנו את זה לפי איך שהיינו מצפים ואנו לעיתים מדמיינים משהו ששונה לגמרי מהמציאות.

אני מחזיקה מעצמי כבעלת אינטואיציה מפותחת במיוחד ואני בהחלט חושבת שחייבים להקשיב ללב שלנו שעוזר לנו לסנן, אך לפעמים גם האינטואיציה נכשלת וכך קרה שהגיעה אלי פניה מאדם שנראה מרשים בתמונה, הכרטיס שלו היה מנוסח יפה ואף התאים כמעט לרשימת המכולת שלי, עניתי לו, התכתבנו במסנג'ר והוא "נשמע" נהדר. הדבר היחיד שהטריד אותי היה ה-"נשמה, מאמי, מתוקה". לא אהבתי את הסגנון הזה, אדם שלא מכיר אותי מדבר אלי ככה בצורה מתחנפת ולא אמיתית. ביקשתי שנשוחח בטלפון, גם כי אני לא מבזבזת זמן יקר ואנרגיות על מילים וגם כי רציתי לבדוק את האינטואיציה שלי. ברגע ששמעתי את קולו הבנתי שטעיתי בענק ומה שהטריד אותי היה אמיתי ונכון. כל מה שהתת-מודע שלי פינטז עליו היה שגוי לגמרי. היה לו קול מבוגר (והוא גם הודה שהוא מבוגר יותר משהצהיר), מרוקאי וכבד (תגידו שאני גזענית, בבקשה! אבל על מנטליות, מצטערת, אני לא יכולה להתפשר, תסקלו אותי באבנים – זכותכם, אני בשלי נאמנה לדעותי).

אני דימיינתי איש היי-טק עם קול עדין ומחבק וקיבלתי קצין משטרה המוני ורדוד. נבהלתי שכל כך טעיתי, אבל עדיין ניתן לתקן. אמרתי לו שאני מוותרת על העניין ולא מעוניינת להמשיך, בהתחלה הוא שאל "למה?" ולא ראיתי טעם בלנסות להסביר, אז הוא השמיץ אותי והתחיל בהעלבות... וכל מה שנשאר לי זה לנתק לו את הטלפון בפרצוף. שוב, מזל, שלא נפגשנו... ושגיליתי מיד שהאיש גס רוח ושכל תדמיתו היתה מזוייפת. לצערי, לא מעט תופעות כאלו חוויתי.