ערן שלי,
אני יודעת שזאת לא הפעם הראשונה שאתה מקבל ממני מכתבים\ הודעות פרידה.
אבל הפעם לצערי, זה רשמי.
הקשר הזה נגמר לא כי אתה ולא כי אני רוצים בכך, אלא בשל ולאור הנסיבות.
יכול להיות שביקום מקביל היינו נפגשים, מכירים, מתאהבים, אוהבים, חווים ומרגישים וחיים את המציאות שנקראת "אהבה".
אך לצערי בעולם הזה המציאות אינה כך. נולדנו לשתי עולמות נפרדים . כל אחד חי ובנה לעצמו מציאות אחרת. בנינו לעצמינו עקרונות מסוימים לפיהם אנו הולכים. לכל אחד עיקרון אחר שמנחה אותו. ואף עיקרון לא מקביל לעקרונו של האחר.
אני שמחה על זה שניסינו, וכל הקשר הזה היה מדהים, ונהניתי מכל רגע. אין לי שום תלונות על הקשר הזה, אני רק מצטערת על כל הפעמים האלה שהגבלתי אותך וגרמתי לך להצטער על דברים שאמרתי או עשיתי. על כן אני מבקשת את סליחתך.
יש שיר של אריק סיני שאומר "על פסגת ההר לחשה עלמה לעלם שיר אהבה אשר לעד לא ייגמר.."
אני מרגישה שזה ככה, אני העלמה, אתה העלם, ושנינו מוצבים על פסגת ההר שנקרא אהבה, והדברים שאני לוחשת לך שהם בעצם מילות אהבה לא נגמרות לעולם.
האהבה שלך היא נחמה בזמן כאב, שקט בעת הסערה, מנוחה בזמן לאות ותקווה בשעת ייאוש.
אני אוהבת אותך, וכל כך קשה לי שזה נגמר. הדמעות לא מפסיקות לרדת לרגע.
יהיה לי כל כך קשה להתרגל למציאות של מחר. מציאות שהיא בלעדייך. אני כל כך רוצה שנישאר קרובים אבל אני יודעת שזה בלתי אפשרי. אני לא חושבת שאי פעם אני אוכל להישאר לצדך מבלי להרגיש דחף לחבק אותך או לנשק אותך. רחוק מהעין רחוק מהלב.
מילותיך מפיגות את כל החששות בעולם וגורמות לי אושר. הן נחוצות לי עתה כמו אור שמש ואוויר. מילותיך הן מזוני, הבל פיך הוא ייני - אתה הכול בשבילי.
אך לצערי לא נמצא פתרון מתאים להמשך הדרך, לעתיד.
כל כך קשה לי להגיד את זה, אבל אני מאמינה שתמצא מישהי שתתאימו כמו כפפה ליד. בלי הרבה סיבוכים. אהבה פשוטה, כמו שאתה אוהב.
אני אתגעגע לכול דבר שיזכיר לי אותך.
אם זה שיר, חיבוק, נשיקה, שינה, חתולה שחורה עם עיניים ירוקות גדולות העונה לשם שניצל, "את\ה נסחפת!", "תירגע\י!"
יונדאי i10, נפאל, גלאקסי 3S, רולדין , נהיגה ב160 קמ"ש, גולני, חתיכת ג'ובניק, בוקי נאה.
למי עכשיו אני אקום כל היום ואתנהג כמו פולנייה זקנה ואקטר לו וישפוך את כל הבעיות שלי, ואז הוא פשוט יגיד לי באינטליגנטיות "יפה, אני בעבודה. נדבר אח"כ?" ואניי אצטרך להגיד לו "אוף טוב".
ומי יחפור לי שנתיים על זה שתורתו של דארווין היא אכן נכונה ואני צריכה להתחיל לחשוב מחוץ לקופסא? ויחפור לי "בואי לאילת, כן נוסעים לאילת? כן כן.." – ואני יענה לו בחמיצות "לא! תירגע."
ומי יעשה לי דיכוי קניות ודיכוי סרט?
ולמי אני אגיד, תחליף מצעים, חולצה, מכנס, תצבע את השיער, תביא לי את זה, תעיף את החתולה, בוא נעשה את הקשר שלנו לא משעמם וכו'?
אוף. כל זה כל כך ייחסר לי.
וזהו, לא הספקתי לומר דבר וחצי דבר בכלל , פשוט המוח שלי התרוקן לחלוטין פתאום.
אני רק מקווה שתשמור על עצמך ואל תעשה שטויות.
תצא, תהנה, תשתולל, תאהב ותרגיש.
ושלא ייקח לך שנה וחצי להתגבר עליי כי זה לא מה שאני מאחלת לך ולא מה שאני רוצה.
אני אוהבת אותך המון המון.
ותשמור טוב טוב על הלב שלי,
כי השארתי אותו אצלך.
♥
נטלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
