אנחנו רואים אותם בטרמפיאדות, בדרכים. לפני עשור הם בקושי הרכיבו מניין - היום הם אלפים.
יש להם ישיבות משלהם ואולפנות משלהם, ומקומות סודיים שבהם הם משיגים את הכיפות הצמר הענקיות. "התנזים" קראו להם פעם.
כשנתקלנו בנער גבעות או שניים בצומת תפוח,מתקשים להבין את המראה, את העיניים הרושפות. היום הם קוראים לנו בשמות.
אריאל, בן 17, הגיע למאחז יישא ברכה כדי למחות על הכוונה להורסו. אלת השוטר בפניו הבהילה אותו משם ישר אל חדר המיון של אחד מהבתי חולים. הרופא שאל אם הוא נער הגבעות. כי אם כן הרופא הוסיף, זאת בעיה שלך.
כששמעתי את זה נכתבו בראשי כמה נקודות : ראשית, גם אם מדובר בפושע חמור אין זה מתפקיד הרופא להביע את דעתו, אלא להגיש לו עזרה רפואית. שנית, אריאל הוא בכלל לא נער גבעות, אלא ילד טוב - טלמון. ושלישית, המשפט הקצר של הרופא הוא מה שרובנו חושבים. גבעוני? מגיע לך.
מאמץ גדול עושים המתנחלים כדי להתבדל מנוער הגבעות. כשאנחנו משקים את הגינות המטופחות שלנו, הם נראים לנו- לנו!- כעשבים שוטים. כשהם נגררים על האדמה ומפונים אנחנו מרימים מבט לשמיים ומזמזמים. כשנעשים כלפיהם מעשים חמורים מפינוי, אנחנו מתעלמים.
שש שנים אחרי עמונה, שם הוכתה הציונות הדתית היפה והטובה, אנחנו לא מתרגשים מכל מאחז. ההרס של מצפה אביחי לפני כשבועיים היה גרגיר חול בעפעף הרי לא מדובר בבני הרבנים של מגרון, ולא בילדים הטובים של גבעת אסף. כשאנשי מג"ב, כך לפי עדויות, שפכו בנזין על קורות עץ חדשות באחד המאחזים, והציתו אותן כדי למנוע בנייה מחדש של המקום, זה הוזכר בקושי במבזק בערוץ 7.
לא זעקנו כשהוציאו ילדים ותינוקות מהמיטות שלהם בשתיים בלילה, בקור המקפיא, בלי הודעה מראש. לא התגשנו כשבוצעו כלפיהם עבירות על החוק. שתקנו שהם סיפרו על ונדליזם מכוון כפלי רכושם. אולי קצת לא האמנו להם.
השבוע גילו שבע המשפחות שפונו ממצפה אביחי שהריסות הבים ובתוכם כל רכושם, פונו למזבלה בדרום הר חברון. מי שחיפש את חפציו פגש עשרות פלשתינים בוזזים, ששאלו אם יש עוד נגלה בדרך. לא האמנו לסיפור הזה עד שראינו סרטון. מתוך משאית אשפה התגוללו צעצועים, קולטי שמש, מגהץ, כסא תינוק, ארון, חלונות. הפלשתינים נראו צוהלים. נהג המשאית בעצמו ראה כיור יפה, העמיס ולקח. נניח והייתה הצדקה להחרים רכוש פרטי ע"י המדינה - מה עם ההליך המסודר של הפקדה וחילוט?
שתיקת המתנחלים, להבדיל אלף גלקסיות של הבדלות, ואני מזכירה את דבריו של מרטין נימלר מ1946: "כשלקחו את הקומוניסטים שתקתי, כי לא הייתי קומוניסט. כשלקחו את היהודים שתקתי כי לא הייתי יהודי. כשלקחו את הקתולים שתקתי כי הייתי פרוטסטנטי. כשלקחו אותי כבר לא נותר איש שירים את קולו למעני".
הרי החושך זה כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
