סיימתי לאכול את הארוחת לילה אחרי האימון..
וסתם דחפתי לי תפוח אדמה! סתם!
בשביל מה?! בשביל מה?! עכשיו אני מרגישה רע עם עצמי!
עכשיו בא לי להקיא את הנשמה!
זה כל כך מעצבן.. למה כל דבר כל כך משמין..
נמאס לי כבר.. אני לא אוכל כלום!
אבל התחושת רעב הזאת הורגת...
אני כל פעם כמעט נשברת ומתכננת לאכול את כל המקרר,
אבל אז אני נזכרת בתמונות של הבנות הרזות שראיתי בבלוגים אחרים
של השלמות הזאת - של מה שאני כל כך מייחלת לו
להיות רזה
והנקודת שבירה הזאתי ממש לא תועיל לי להגיע אל המטרה שלי.
אם אני כבר פורקת את הכל.. יש איזה ילד שאני ממש מחבבת..
אני כל כך רוצה לדבר איתו!
כל כך רוצה להיות לצידו..
אבל אם אני לא אהיה רזה -
אם אני לא אהיה שלמה עם עצמי ולא אוהב את עצמי
זה בחיים לא יקרה..
זה כל כך עצוב וכל כך מעצבן..
שכל מה שמפריד בינינו הוא רק 15 ק"ג ארורים!
אז כל מה שאני יכולה לקוות, הוא לרזות מהר-
להגיע אל המטרה - לא משנה כמה סבל אני אצטרך לעבור!
כי כמו שלמדתי הרבה בחיי -
♦כדי להיות יפה ורזה - צריך לסבול!♦
כינוי:
BlackPearl
בבלוג זה
בכל הבלוגים
