בשבוע שעבר פורסם שכ-50 רבנים חתמו על מכתב הקורא ליהודים לא להשכיר או למכור דירות לערבים.

מבלי להכנס לעצם העניין האם מותר או אסור למכור דירה לערבים, אני חושב שפרסום המכתב ברבים היה מעשה לא חכם בלשון המעטה.

נניח שאתה רב ופונה אליך מישהו שמתלבט האם למכור את דירתו לערבי. אתה יכול לייעץ לו לא למכור אם כך אתה חושב, אך למה לפרסם את זה במכתב עם 50 חתימות?

הרי היה ברור שברגע שמכתב כזה מתפרסם כל המדינה תרעש ותרגש. שמם של אותם רבנים לא היה מתהדר בזכות אותו מכתב שהם חתמו עליו. להיפך- מקללים אותם, קוראים לפתוח נגדם בחקירה ובאופן כללי זה לא עשה טוב לאף אחד.

בהלכה, כמו בכביש, זה לא מספיק להיות צודק. צריך גם להיות חכמים. והמכתב הזה לא היה חכם.

אני אתן לכם דוגמה איפה זה בא לידי ביטוי: מבחינת ההלכה "היבשה" אסור לחלל על גוי שבת. עכשיו תתארו לעצמכם שחס וחלילה יש פיגוע בירושלים בשבת ומד"א מפנים לבתי חולים רק את הפצועים היהודים כי "אסור לחלל על הגוי את השבת". מה היה קורה? באותה דקה היו מתנתקים ממכונות ההנשמה את כל היהודים בבתי החולים בעולם, מהומות היו פורצות ויותר לא היו מעניקים ליהודים טיפול רפואי באף מקום בעולם.

לכן, פסקו שגם על גויים מחללים את השבת כדי להציל חיים וכדי למנוע איבה ואנטישמיות בעולם.

קטונתי מלהיות רב, אבל אני חושב שהרבנים שחתמו על המכתב היו צריכים לעשות את כל השיקולים לפני שחתמו עליו. הם היו צריכים לחשוב האם תצמח טובה מחתימתם או שהחתימה שלהם רק תגביר את השנאה ואז אולי היו מגיעים למסקנה שאליה הגיעו רבנים אחרים והיו מסרבים לחתום על המכתב, ממש כפי שרבני עירי סירבו לחתום עליו למרות הפצרות מארגני המכתב.