מאוד רצינו לנסוע לאילת בקיץ. אבל המחירים הגבוהים של חופשה באוגוסט גרמו לנו לנדוד ולחפש חופשה במועד אחר שבו המחירים נמוכים יותר.
הפור נפל על אמצע אוקטובר. אחרי החגים ולפני הגשם (גשם.. פחחחח...). אבל רגע לפני שהזמנו, פתאום ראיתי שבשבוע אחד, בנובמבר, יש מבצע מיוחד במלון "נובה". משום מה, דווקא בשבוע הזה, המחירים היו נמוכים יותר. לאחר התלבטות קלה, החלטנו שאת החופשה שלנו נעשה בנובמבר. מילאנו פרטים באתר ובהערות כתבתי שאנחנו סה"כ זוג+4 בשני חדרים ולא זוג+1 בחדר אחד וזוג נוסף בחדר השני. טרחתי לציין זאת כדי שלא תהיינה אי הבנות וכדי להבטיח מקום לכולם. ידעתי שבכל האתרים שלושה ילדים בחדר נפרד משלמים כמו זוג ולכן לא חשבתי שתהיה בעיה.
אף על פי כן, הנציג שהתקשר מחברת התיירות שמפעילה את האתר אמר לאשתי בטענת שקר כלשהי שבגלל שזה זוג+4 נצטרך לשלם יותר, אבל היות וההבדל לא היה כזה גדול, היא הסכימה וכך המתנו שלושה חודשים עד לתאריך החופשה המיוחל.
ביום ראשון שעבר, התאריך הגיע. מזג האוויר היה מצויין והתחזית באילת הייתה "שרבי" בימים ראשון ושני. נסענו במיניואן המשפחתי ועצרנו אחרי שעתיים להתרעננות. הפתענו את הילדים כששלפנו מהתיק גלידת בן אנד ג'ריס ששמרה על מרקמה בחום הלוהט בזכות חפיסות קרח שהבאנו איתנו.
כשהגענו לאילת, התמקמנו במלון והתחושה הייתה שאין שם הרבה אורחים. שמחנו על התאריכים המעולים שבחרנו לחופשה.
השארתי את בני משפחתי במלון ונסעתי לחפש לנו פיצה לארוחת צהריים. איכשהו מצאתי את עצמי עושה סיבובים בשכונות אילת, אך לא מצאתי פיצריה. לבסוף, אחרי שכבר שמתי פעמיי לחזור למלון בלי פיצה, פתאום ראיתי פיצריה בשם "פיצה לק" שנמצאת בשדרות התמרים. תמורת 63 ש"ח קיבלנו מגש פיצה עם בקבוק שתיה. יחסית למחירים שראיתי במודעות של פיצריות באילת המחיר היה גבוה, אבל הפיצה הייתה טעימה מאוד.
אחרי מנוחה קלה ירדנו לבריכה של המלון. היינו היחידים שם גם באותו יום וגם למחרת בבוקר. תענוג. הילדים נהנו להשתכשך בבריכה, אך המים היו קפואים.
בערב אכלנו בבית המלון. האוכל היה מאכזב ולא טעים במיוחד ותהיתי שמא בחורף האוכל פחות טעים בגלל שיש פחות אורחים והמלון משקיע פחות באורחי החורף.
ביום שני נסענו למצפה התת ימי. מזג האוויר הוסיף להיות מצויין ומאוד נהננו שם. שילבנו בכרטיס הכניסה גם את הסרט של ה"אושינריום" שזה אולם שבו יושבים בכסאות זזים בזמן סרט. למרות שאריאל ואמתי נרדמו בסרט, אמתי דקלם קטעים ממנו מאוחר יותר: "מי הוא מלך הים? הכריש הלבן!".
אהרן זיהה כל מיני דגים עליהם למד בבית הספר וכולנו נהננו להביט בדגים השונים דרך הזכוכית.
ביום שלישי נסענו לפארק תמנע. פארק תמנע ממוקם כ-26 ק"מ מאילת. בכניסה לפארק השומר אמר שאם נרצה להכנס גם לתצוגת אוהל מועד נצטרך להוסיף 15 ש"ח אצלו (לכל המשפחה) או לשלם בכניסה לאוהל 10 ש"ח לכל אדם שנכנס לתצוגה. שילמנו לו, ונכנסנו.
גם שם צפינו בסרט והפעם הבמה הסתובבה עם הסרט. הסרט התמקד יותר מדי בפרעונים לטעמי.
משם נסענו לאוהל מועד כי ההדרכה התחילה מיד אחרי שהסרט הסתיים. תצוגת אוהל מועד ממוקמת בצידו השני של הפארק, אז אשתי התיישבה בכסא הנהג וטסה לשם (היא מאוד לא רצתה להפסיד את ההדרכה). בדיעבד, אני יכול לומר לכם שאפשר לוותר על תצוגת אוהל מועד. זה נראה כמו תפאורה בהצגת סיום של בית ספר וממש ממש לא שווה תשלום נוסף.
אחרי שיצאנו מאוהל מועד התחיל לרדת גשם. ואז ירד ברד! ברד! בפארק תמנע!(אמצע המדבר). המוכרת בחנות המזכרות אמרה שהיא מעולם לא ראתה ברד בתמנע. זה בהחלט היה מחזה נדיר.
בגלל מזג האוויר, לא אפשרו לנו לשוט בסירת פדלים באגם תמנע והילדים התאכזבו מכך. מילאנו בקבוקים בחול צבעוני- מזכרת מפארק תמנע.
משם נסענו לעמודי שלמה וחיכינו באוטו מול עמודי שלמה כחצי שעה עד שהגשם פסק. אחרי שהגשם הפסיק, טיפסנו על ההר המכונה "עמודי שלמה". אשתי נזכרה שבפטרה יש הרבה הרים כמו עמודי שלמה ואילו לנו יש רק את עמודי שלמה...
משם המשכנו ל"פטריה וחצי" ול"פטריה" שהן סלעים שנראים כמו פטריות ולא ברור איך נוצרו.
רצינו לבקר בעוד אתרים בפארק תמנע, אך מזג האוויר לא אפשר זאת ולכן קטענו את ביקורנו ושבנו לאילת.
כשהגענו חזרה למלון, אוטובוס חסם את הכניסה והוריד נוסעים. לא ייחסתי לכך יותר מדי חשיבות עד שירדנו לאכול ארוחת ערב.
ממלון שקט ורגוע שבו היינו כמעט לבד, הפך המלון בבת אחת להומה. עשרות רבות של משפחות ערביות עמדו, דחפו, חיכו, עקפו וחסמו את הכניסה לחדר האוכל שננעל משום שכבר היה מלא.
חיכינו זמן רב בתור עד שפתחו את הדלת. בינתיים ילדה ערביה הרביצה לי ולאמתי. ילד אחר דחף אותו גם הוא. איש אחד ערבי צעק שבבית תמחוי לא מחכים ככה וזה היה מאוד לא נעים. אמרתי לאשתי שאם לא הייתי לוקח כבר את האינסולין שלי, הייתי מציע שנעלה לחדר ונחזור מאוחר יותר.
כשהדלתות נפתחו חמולות עקפו אותי בדחיפות ושמחתי על כך שזה הלילה האחרון שלנו שם. יחד עם זאת, פתאום היה הרבה אוכל ואני מניח שזה קשור לאורחים הרבים שהתווספו.
מאוחר יותר בחדר, כל כמה דקות נשמע צפצוף גלאי האש וריח של סיגריות מילא את האוויר. התקשרתי לקבלה כדי להתלונן ופקידת הקבלה אמרה שמותר לעשן בחדרים ושהיא מודעת לתקלה בגלאי העשן (למחרת כשעשיתי צ'ק אאוט פקידת הקבלה אמרה שלא ידוע לה דבר על תקלה בגלאי העשן. מוזר).
בארוחת הבוקר הילדה הערביה שהרביצה לאמתי בלילה הקודם זיהתה אותו יושב ונעצה בו מבטים כאומרת "הנה האויב" עד שאימה משכה אותה משם.
כשעלינו במעלית, נכנסה ילדה ערביה כבת 11 למעלית, אך לא אפשרה לאחיה להכנס גם כן. המשחק שלה נגמר בזה שהדלת כמעט נסגרה על האצבעות שלה ושל אחיה (הדלת נסגרה- אך לא על אצבעותיהם). אז היא גם הבינה פתאום שאנחנו עולים והיא רצתה בכלל לרדת... אז היא לחצה על כל הכפתורים כולל כפתור פתיחת הדלתות שלמזלי לא נפתחו.
בגלל שהיו שם כל כך הרבה ערבים, היה קשה לתפוס מעלית כשרצינו לעזוב את המלון. הבריכה שעד אותו בוקר אכלסה רק את משפחתי פתאום הייתה מלאה ושוקקת חיים.
הבנו איך קיבלנו מחיר כזה טוב לשבוע הזה. מסתבר שהיה לערבים איזהשהו חג ולכן כולם ירדו לאילת. שמחנו שלפחות בשני הלילות הראשונים הם לא היו שם ומהבחינה הזאת זה היה זמן אידיאלי לחופשה.
אכלנו ארוחת צהריים במסעדה חלבית שאני לא זוכר את שמה (משהו עם "לחם"). לא היה טעים במיוחד.
ומשם נסענו הביתה עם עצירה מתוכננת בבית של חברה שלנו שגרה בישוב קרוב לבאר שבע.
לסיום, אני רוצה להקדיש את סוף הפוסט לכמה תובנות על קניות באילת. איפה כדאי לקנות ואיפה כדאי לא לקנות באילת. זה קצת חפירה, אז אם אתם לא רוצים לקרוא- אתם יכולים לוותר.
בגלל שבאילת אין מע"מ, אנשים נוטים לחשוב שבאילת המחירים זולים יותר, אולם זה לא בהכרח נכון.
דוגמא מובהקת לכך היא חנות H&O שנמצאת בשדרות התמרים באילת.
אני רגיל לסניף שקרוב למקום עבודתי, בו יש הנחות מפליגות של 50-70%, אבל באילת משום מה ההנחות היו עד 20% והתחושה שלי הייתה שבכלל יותר יקר בסניף H&O באילת.
לעומת זאת, בסניף המשביר לצרכן הממוקם מעבר לכביש, היו מחירים די טובים.
בקניון "מול הים"היינו מעט מאוד, אך הספקנו לנצל את המבצע של "צומת ספרים"- 4 במאה (ובאילת זה היה 4 ב-85 כי אין מע"מ).
סניף "יינות ביתן" ברח' חטיבת גולני הרבה יותר זול מ"מגה בעיר" שנמצא כ-50 מטרים ממנו במעלה הכביש.
ליד "יינות ביתן" יש חנות שנקראת "Select" המוכרת ביגוד. שם מצאתי סלסלה שכל פריט בה נמכר ב-1.99 ש"ח (גרביים, תחתונים וכו'). שווה ביותר!
חנות נוספת שמומלצת, היא "תפוז" הנמצאת במרכז ביג באילת. החנות מוכרת בגדים וגם שם היה מבצע על פריטי הקיץ (60% הנחה) כך שכובע עלה קצת יותר מ-5 ש"ח ובגדים נוספים עלו מעט מאוד גם כן.
לעומת חנות "תפוז" הנהדרת, צינוי לגנאי מגיע לסניף "כפר השעשועים" הנמצא אף הוא במרכז ביג באילת. לדעתי המחירים שם לא היו יותר זולים מסניפים אחרים שלהם בארץ וכשהצגתי את כרטיס חבר מועדון "You" שאמור להעניק הנחה של 5% בסניפי "כפר השעשועים", המוכרת אמרה ש"זה לא עובר אצלם". במקרה ידוע לי מחבר שעובד בסניף אחר, שהכרטיס "לא עובר" באף סניף, אך העובדים פשוט מורידים 5% מהחשבון של מי שמציג כרטיס "You". אמרתי למוכרת שתוריד ידנית את ההנחה, אך היא התעלמה.
אחרי זה, כשרציתי לשלם בתו קניה, היא אמרה שלא נוכל להשתמש בתווי הקניה כי קנינו משהו במבצע. אשתי ממש התרגזה ואמרה לה "איפה כתוב שזה במבצע?" אך המוכרת נותרה בשלה ואמרה שיש מדבקה צהובה ולכן זה ב"מבצע".
יצאתי משם בכעס ואמרתי "לא מקבלים כרטיס YOU ולא מקבלים תווי קניה... אחלה חנות". שכל אחד יעשה את השיקולים שלו אם הוא רוצה לקנות שם או לא, אני את שלי אמרתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
