מבקרי אתר זאפ חדי העין, ודאי הבחינו השבוע בקטגוריה חדשה שנוספה השבוע בעמוד הראשי.

שם, בין גאדג'טים ומתנות לחדרי שינה יש קטגוריה חדשה: השוואת נשים.

אלה שיקליקו על הקטגוריה ימצאו מבחר נשים בפנים מטושטשות, לצד פרטים "בסיסיים" כגון צבע עיניים, מידת חזיה, היקפים וארץ מוצא.

לכל אישה המופיעה שם יש מחיר ומי שבוחר "לקנות" את האשה יגיע לדף נחיתה של עצומה נגד סחר בנשים.

אז, ורק אז- יבין הגולש שהוא נחשף לקמפיין פרסומי שמטרתו (אני מניח) העלאת המודעות נגד סחר בנשים והחתמת אנשים על עצומה בעד חוק "עבירה פלילית לצרכני שירותי מין בתשלום".

כאחד שמעולם לא חיפש נשים בזאפ, עליי להודות שנכנסתי לקטגוריה הנ"ל לאחר שהבחנתי בה (יותר נכון חבר שלי הבחין בה והפנה זאת לתשומת ליבי) בדף הראשי של זאפ.

"יש כאן אפילו אפשרות לשלוח חוות דעת" חשבתי לעצמי בגיחוך. למה לא? נהנית- ספר לחבריך. לא נהנית? ספר לנו!

יש גם אפשרות ל"התייעץ עם חברים"בפייסבוק וגם זה מצחיק אם חושבים על זה.

אבל מעבר לדאחקות ולרעיון הקריאיטיבי המדליק הזה, המפרסמים די פספסו בזה שרק אחרי שממש לוחצים על כפתור "לקניה בוומן טו גו" מגיעים לדף הנחיתה שקורא לגולש לחתום על העצומה. עד אז, אין לגולש שום אפשרות לדעת שזה קמפיין שיווקי, מה שאומר שיש כאן עניין של הטעיית הציבור והשגת דבר במרמה. אין שום דבר המעיד על כך שזו קטגוריה פיקטיבית או שזו מודעה ממומנת כמקובל באתר זאפ. רק בתחתית עמוד הנחיתה כתוב באותיות קטנות שכל המציגות הינן דוגמניות ושחקניות.

אני יכול להבין למה זאפ הסכימו להשתתף בקמפיין הזה. זה רעיון אדיר שודאי זכה לתנועה רבה בקטגוריה "החדשה" שלהם (אם כי אני לא בטוח כמה אנשים ניסו "להשלים קניה" והגיעו לדף הנחיתה של העצומה). אך יחד עם זאת, אולי הם יספגו מכך משום שהגולשים יבינו שמפעילים עליהם מניפולציות בזאפ ושלא תמיד כשחנות מכריזה על "מוצר" למכירה- אכן יש מוצר שהיא מוכרת. וזה עלול לפגוע בזאפ, בעיקר משום שבדף ה"אודות" של זאפ כתוב: "זאפ מתחייבת להסיר מרשימת הספקים, ספקים שלא מעניקים שירות הוגן לקונים".

לא קניתי אישה בזאפ. וגם לא חתמתי על העצומה. אולי זה כי מעולם לא חשבתי לקנות אישה באינטרנט. כלומר, עד שגלשתי בזאפ.

קטע זה נכתב לפני כמה ימים אך בשל בעיה טכנית בישראבלוג נמנע ממני לפרסם אותו. היום כשביקרתי ב"זאפ" כבר לא היה זכר לקטגוריית "השוואת נשים" (מזל שעשיתי צילום מסך לפני שזה ירד). אני מניח שבזאפ הבינו שהקמפיין פגע בהם יותר משהועיל להם או שהם פשוט הלכו בעקבות ה"אני מאמין" שפרסמו בדף ה"אודות" והסירו את הספק שלא העניק שירות הוגן לקונים.

אני לא כל כך יודע למה, אבל משום מה, החלום הגדול של "בחורה טובה" (אשתי) היה לראות את ההצגה "כנר על הגג". מרגע שההצגה התחילה לרוץ באולמות התיאטרון, אשתי ביקשה שאנסה להשיג כרטיסים להצגה. אך לא הצלחתי להשיג כרטיסים.

לפני כמה חודשים, אבא שלי סיפר לי שמוכרים כרטיסים להצגה ב-99 ש"ח לכרטיס ובמיקום מעולה באולם לתושבי הישוב בו הוריי מתגוררים ושאם אני רוצה הוא מוכן להזמין עבורי את הכרטיסים. כמובן שהסכמתי וחיכינו למעלה מחודשיים עד שהגיע התאריך המיוחל של ההצגה.

תיאטרון הקאמרי היה מלא מפה לפה אך הגענו לפני שההצגה הייתה אמורה להתחיל בדיוק בזמן כדי לאסוף את הכרטיסים. קיבלנו כרטיסים לשורה 14, כמעט באמצע השורה. המיקום היה באמת מעולה. הבטתי בהמוני האנשים שטיפסו במדרגות לעבר השורות המרוחקות יותר. "שיחקנו אותה" חשבתי לעצמי.

סביב הבמה היו תמונות של השחקנים בשחור לבן, ככל הנראה כדי להכניס את הקהל לאווירה.

השעה הייתה כבר 20:30 אבל ההצגה לא התחילה. "בטח הם מחכים לאחרונים שייכנסו" אמרה לי בחורה טובה. "בדרך כלל ההצגות מתחילות בזמן" אמרתי לה והראתי לה שכתוב על הכרטיס שאין כניסה למאחרים.

כעבור רבע שעה, עלה איש אל הבמה וביקש "לשמור על קדושת המקום" ושמי שקשה לו לשמור על השקט לא חייב להיות שם (בהתייחסו לבני נוער שישבו ביציעים והתנהגו כאילו נמצאים בטיול של תנועת הנוער).

חשבתי לעצמי שזה קצת מוגזם לקרוא לתיאטרון הקאמרי "מקום קדוש", אבל כנראה שלתל אביבי מצוי אין דבר קדוש יותר מהתרבות (אני בטוח שבעיתון "הארץ" יסכימו). האיש על הבמה הבטיח ערב מהנה ופינה את הבמה.

כעבור כמה דקות, כשראו שההצגה לא מתחילה, הקהל באולם התחיל למחוא כפיים, כרמז שההצגה צריכה להתחיל. אבל ההצגה לא התחילה.

ב-20:53 עלה שוב אותו איש לבמה. הוא התנצל ואמר שבאחת המעליות שחיונית להצגה יש קצר חשמלי ועומלים על תיקון הבעיה ושאוטוטו ההצגה תתחיל.

ב-21:05 הוא שוב עלה על הבמה ואמר: "אני לא איש של בשורות... יש תקלה במחשב ו-20 איש עומלים לתיקון הבעיה". הוא הציע לאנשים לצאת מהאולם והבטיח שיקראו להם לשוב כשההצגה תתחיל. הוא העריך שתיקון התקלה יארך לפחות רבע שעה.

הקהל באולם התחיל להתלחשש: "יש טכנאי מחשבים באולם?" (על משקל "יש רופא באולם?"). והאנשים החלו נוהרים החוצה.

אנחנו ורוב השורה שלנו נשארנו באולם.

ב-21:25 האנשים שיצאו חזרו פנימה ואמרו שקראו להם להכנס.

אחרי שכולם נכנסו חזרה, עלה שוב אותו האיש אל הבמה ואמר: "לא איש בשורות אני..." ואנשים קמו ממקומם. "רגע, רגע" הוא אמר להם, "קרה לנו דבר שמעולם לא קרה לנו, ואנו נאלצים לבטל את ההצגה הערב". הוא ציין מספר טלפון שאפשר להתקשר אליו ולתאם הצגה חלופית.

"ידעתי שהמחיר הזה היה טוב מכדי להיות אמיתי" אמרתי לשכנו של אבי שישב לצידי בשעה האחרונה.

בחוץ שמענו חבורת נערים שצעקה: "חני נחמיאס! חני נחמיאס! הנה חני נחמיאס!". מסתבר שגם חני נחמיאס הייתה בקהל. היא הסתובבה וחייכה לעבר חבורת הנערים ואמרה להם: "אהלן".

טיילנו קצת בין הפסלים שמחוץ למוזיאון הסמוך וחזרנו הביתה. את ההצגה נראה (או שלא) בפעם אחרת.

בעקבות התחקיר המצויין של חגית ששר שהתפרסם ב"מקור ראשון" בסוף השבוע האחרון (ושעיקרי דבריו מובאים כאן), חשתי צורך עז להביע תמיכה ביומה לזכות את מרגלית הר שפי מאשמת "אי מניעת פשע".

מרגלית הר שפי לא ידעה שיגאל עמיר הולך לרצוח את ראש הממשלה. אולי הוא דיבר על כך לפני כן, אבל היא התייחסה אליו כאל פנטזיונר. הרי עד אז לא נרצח ראש ממשלה בישראל. בטח ובטח שלא ידעה פרטים כמו מתי ואיך והאם הוא רציני בכלל.

לעומתה, אבישי רביב והשב"כ ידעו לפרטי פרטים את התכניות של יגאל עמיר. אבישי רביב הודה בכך במשפטו (לעומת מרגלית הר שפי שטענה שלא ידעה דבר), אבל משום מה, אבישי רביב זוכה לחלוטין במשפטו על אף הודאתו שידע. הסיבה- אבישי רביב שיקר כל כך הרבה פעמים במשפטו עד שלא נותרה לשופטים ברירה אלא להניח ששיקר גם כשאמר שידע על הרצח מראש...

הפרקליטות לא מצאה לנכון לערער על פסק הדין של רביב.

לעומת זאת, מרגלית הר שפי שלא ידעה ולא יכלה להניח על דעתה שמישהו יקום וירצח את ראש הממשלה נמצאה אשמה ב"אי מניעת פשע". גם כשאבישי רביב זוכה, הפרקליטות לא חזרה בה מהתביעה נגד מרגלית הר שפי.

היחידה למעשה שנמצאה אשמה באי מניעת הפשע היא מרגלית הר שפי. לא השב"כ, לא אבישי רביב, רק מרגלית הר שפי.

כעבור כמה שנים, עלה מחבל מתאבד לאוטובוס בצפון. הוא זיהה בין הנוסעים את קרובת משפחתו של אחד ממכריו והזהיר אותה בערבית ש"משהו לא טוב יקרה באוטובוס הזה" ושתרד מיד. קרובת המשפחה ירדה עם עוד חברה בתחנה הקרובה ו-20 דקות אחר כך המחבל התפוצץ באוטובוס.

הצעירה הערבייה שירדה מהאוטובוס לא התקשרה למשטרה אף שהיה בידה טלפון סלולרי.

כשזוכתה ממשפטה בעוון "אי מניעת פשע" נכתב כי לא יכלה לדעת את כוונותיו של המחבל ולא יכלה לדמיין שיתפוצץ באוטובוס בצפון משום שעד אז מחבלים התפוצצו רק באזור המרכז וירושלים.

משום מה, הטיעון של "לא יכולתי לדעת מה יקרה" וש"עד אז לא קרה המקרה (שנרצח ראש ממשלה)" לא הספיק למרגלית הר שפי.

2 ראשי שב"כ לשעבר (כרמי גילון ועמי איילון) אמרו באופן חד משמעי כי מרגלית הר שפי לא ידעה על כוונתו של יגאל עמיר לרצוח את יצחק רבין. עדיין זה לא הספיק כדי לעצור את מחול השדים סביבה.

לאחר שהר-שפי נואשה מתחום המשפטים היות והבינה ששם יתנכלו לה, פנתה לתחום החינוך עד שזה נודע לראש הממשלה דאז אהוד ברק שהחליט שבסמכותו כמחזיק תיק החינוך לפטרה (מנכ"לית המשרד טענה שאין זה מתפקידו של שר החינוך לפטר או להעסיק מורים, אך אהוד ברק התעקש והיא פוטרה).

הרשעתה של הר שפי התבססה על עדותם של חוקרי השב"כ על אף שמרגלית הר שפי הכחישה מכל וכל את שנאמר בשמה.

כעבור כמה שנים, פנו גורמים שונים ליועץ המשפטי של הממשלה דאז, מני מזוז וביקשו ממנו לזכותה, אך הוא התעלם.

גם השבוע, לאחר שפנו שוב ליועץ המשפטי של הממשלה לבחון שוב את התיק ולזכות אותה למפרע, הפרקליטות השיבה פני הפונים ריקם בטענה שמני מזוז כבר בדק ולא מצא סיבה לזכות ולכן הם לא בודקים את זה שוב.

אך העותרים קיוו שבעידן היועץ המשפטי החדש אולי משהו ישתנה לעומת היחס הקודם לו "זכו" ממני מזוז, ככל הנראה לשווא.

אני חושב שצריך לעשות הפרדה בין הדברים. יגאל עמיר צריך להשאר בכלא ולרצות את מלוא עונשו. אך מרגלית הר שפי, שחפה מכל פשע צריכה לקבל הכרה משפטית שהיא אכן לא ידעה מראש על הרצח, בכדי שהיא תוכל להכנס למסלול חברתי נורמלי ולשקם את חייה שנהרסו לפני 15 שנה ושעד היום לא נותנים לה להמשיך אותם.