זו כבר כמעט מסורת, שאני ושי (שם בדוי) נפגשים באיזור ה"תשליך" בראש השנה. בדרך כלל איננו מתראים לאורך השנה, אך איכשהו, תמיד ב"תשליך" אנחנו נפגשים ומנהלים שיחה ארוכה.

לפני כמה שנים הפתיע אותי כשהופיע לפתע עם זקן ארוך ופיאות מסולסלות כשכיפת ברסלב גדולה כיסתה את פדחתו. "התחלתי ללמוד בצפת והתחזקתי..." סיפר לי אז. עם השנים התרגלתי לזקן והפיאות המסתלסלות ולכן כשהופיע השנה ללא הזקן והפיאות הופתעתי לראות שחזר לכיפה הסרוגה והפנים החלקות (טוב, לא לגמרי חלקות- הוא השאיר זיפים של זקנקן).

"יותר יפה לך ככה" אמרתי לו.

הוא חשש מזה שיחשבו שהוא פחות דתי ואני אמרתי שמה שחשוב זה מה שבפנים ושאין חובה להיות עם זקן. כראיה הזכרתי את תפילת שליח הציבור לפני מוסף של ראש השנה, בה הוא מבקש שהקב"ה יקבל את תפילתו "כאילו שיש לו זקן" מה שמראה שלא חייבים זקן כדי שה' יקבל את התפילה ומה שחשוב זה מה שאומרים ועושים ולא איך שנראים.

שי סיפר לי שהוא ניסה את כוחו בשירה באודישנים של "כוכב נולד" ואפילו עבר 2 שלבים אך כשל מול "שופטי העונה". הוא התלבט אם כדאי לו לנסות שוב בעונה הבאה, אך חשש מהקליפ שודאי היו מכינים לו בחדר העריכה: "בשנה שעברה הוא הגיע עם זקן ופיאות מסולסלות ואילו השנה- שי חוזר בפנים חלקות!".

דבר נוסף שהטריד אותו זה כל החיבוקים שיש שם בין המתמודדים. הוא אמר שאולי הוא רק ילחץ יד למתמודדות כדי לא להעליב אותן אך אני אמרתי לו שהוא צריך להגדיר מראש מה הוא עושה או לא עושה: לא נוגע בבנות, לא מופיע בשבת, לא מופיע בתשעת הימים וכו'...

אמרתי לו שאם הוא יגדיר הכל מראש לא יהיו לו בעיות אחר כך. הראיתי לו כדוגמא את שולי רנד שמופיע עם חליפה וכובע ומשדר שאצלו אין חוכמות. "אתה תקבע איך תיראה שם!" אמרתי לו.

"יש כאלה שאומרים שזה חילול השם מה שהולך שם" הוא אמר לי.

"רק אתה תקבע איך תיראה שם" חזרתי על דבריי. "אם אתה תכניס קדושה להשתתפות שלך זה יכול להיות קידוש ה' עצום".

"תראה את עידן עמדי" אמרתי לו, "כשסיים שני בגמר הוא הודה קודם כל לקב"ה. ככה צריך. או קרליבך שבאמצעות שיריו קירב רבבות ליהדות, כך תוכל גם אתה להכניס בשירה שלך משהו טהור".

"אבל לפני שאתה הולך על זה, כדאי לך לחשוב טוב טוב אם זה מה שאתה באמת רוצה" אמרתי. "האם זה חלום חייך להיות זמר או שזה תחביב נחמד שאתה פשוט רוצה לראות כמה רחוק תוכל להגיע? כי אם זה רק תחביב- אל תלך".

"ובכלל, כדאי שתשיר בפני אנשי מקצוע קודם כל, כדי שהם יגידו לך אם יש לך סיכוי בכלל או לא. חבל שתעשה מעצמך צחוק בגלל כמה חברים טובים שלא מבינים דבר וחצי דבר במוזיקה אך חושבים שיהיה מגניב לראות את החבר שלהם ב'כוכב נולד'", אמרתי לו ודמיינתי את כל האודישנים של 'כוכב נולד' שבהם המתמודד מספר על כל החברים בבית שהבטיחו לו שהוא הדבר הגדול הבא והוא בתמימותו האמין להם שהם רציניים.

אחרי שנפרדתי משי והשארתי אותו לחשוב על עתידו בכוכב נולד, חשבתי גם אני על השיחה שלנו ושבעצם, מה שניסיתי לעשות בבלוג לא כל כך שונה ממה שיעצתי לשי לעשות.

גם בבלוגים השונים יש קללות, דברי תועבה, דיכאון והרבה סתם ומה שאני קיוויתי לספק (פחות או יותר, לא תמיד, אבל בשאיפה) היה משהו אחר- בין אם זה צוהר לעולם שאולי לא הכרתם קודם לכן או דבר תורה על פרשת השבוע (זוכרים שהייתי מפרסם אחד כל שבוע?) או פשוט פוסט שמח שעושה טוב על הלב, כי גם אלה חשובים בתוך ה"ים של דמעות" (אם כבר אנחנו בקטע של כוכב נולד, למה לא להזכיר את השיר המזוהה עם נינט בגמר הראשון?) שמציף את הבלוגים השונים.

אז נכון, אין כאן סיפורי זימה ואין כאן שטויות ואין כאן תמונות שלי (עדיף לכם ככה, תאמינו לי) בכל מיני פוזות על הספה או בשירותים. אין כאן תחרויות של "עזור לי ואעזור לך" או אפילו קישורים לסרטוני מוזיקה אהובים. אין כאן תשובות לשאלון השבועי ולעומת זאת אחוז ניכר מהפוסטים שלי קשור איכשהו לקניות (היש פחות מעניין מזה?).

ובכל זאת, אם בזכותי מישהו קרא דבר תורה או שהיה לו יום עצוב ולרגע העליתי חיוך על פניו בגלל עוד סיפור הזוי שסיפרתי כאן (כולם היו אמיתיים, אגב, אלא אם כן נכתב שם במפורש אחרת) דייני. אם הצלחתי לעורר דיון מתורבת או לפחות לחשוב על דברים שסתם כך אולי לא היו עוברים לכם בראש, עשיתי את שלי.

אנצל את הבמה הזאת להתנצל בפני מי שאולי נפגע ממני בשנה שחלפה (או בכלל).

אני מאחל לכולכם שתדעו להכניס את הטוב לכל דבר שאתם עושים.

גמר חתימה טובה!