אני כל הזמן שוכחת דברים שקורים לי בבית הספר.
זה לא הגיוני. הרי לי יש את הזיכרון לדברים הקטנים...
בכל מקרה, אני זוכרת שעשינו נרות בכימיה. זה דבר נחמד.
שיעור, שבעצם נהנים ממנו ומקבלים ממנו משהו...
בבית הייתה הפסקת חשמל. לכן לא יכולתי לחמם לי אוכל. אז אני ואחותי הלכנו לאכול בבורגראנץ'.
נכנסנו לבורגראנץ', ואיריס ראתה בנים מהכיתה שלה ביסודי. אז היא חזרה הביתה להחליף בגדים. אל תשאלו.
היא ביקשה שאני אקנה לה ארוחת ילדים. קניתי. צ'יפס ונאגטס. שהיא חזרה היא פתחה את הג'ורה שלה.
"למה לא קנית לי טבעות בצל?!?!" . למה? כי אין את זה בארוחות ילדים, ואת לא אוהבת המבורגר...
וכמובן שרבנו. בבית לא היה מזגן והיה מחניק.
הטכנאי הגיע לתקן את החשמל. הללויה!
עד שהייתי צריכה ללכת לריקוד, ראיתי טלוויזיה.
רועי הגיעה בדיוק בחמש כדי ללכת ביחד לריקוד.
בכניסה למתנ"ס ראיתי את מיכל. ופה מתחיל הסיפור שלנו...
מיכל ורועי היו החברות הכי טובות. הן רקדו בקבוצה שלי 4 שנים. מיכל פרשה, ורועי המשיכה בריקוד.
משום ה הן רבו. אין לי מושג אפילו מה הסיפור. בשנה שמיכל לא הייתה בריקוד, אני ורועי מאוד התקרבנו והיא עכשיו אחת החברות הכי טובות שלי. שתיהן קטנות ממני בשנה, ולמרות זאת הן בקבוצת הריקוד שלי. כמובן שיש קבוצת ריקוד לגיל שלהן.
לפני שני שיעורים, ראיתי את מיכל נכנסת לקבוצת הגיל שלה. התחלנו לדבר כי בכל זאת לא נפגשנו שנה.
אמרתי לה שתנסה להיות איתנו בקבוצה. לא ידעתי שזה יעצבן בטירוף את רועי.
מיכל נשארה עם הקבוצה שלה. בשיעור האחרון (אתמול) מיכל בכל זאת הסכימה לבוא לשיעור שלנו.
רועי לא הסכימה, ועברה לאותו שיעור לקבוצת הגיל שלה במקום מיכל.
גם ככה היינו בסופו של דבר שלוש בנות... מיכל סיפרה לי את הצד שלה בכל הריב. עכשיו אני רוצה לשמוע את הצד של רועי.
לפי מה שהבנתי, הן רבו על ממש שטויות. אבל אני לא יודעת מה לעשות. שתיהן חברות טובות שלי ושתיהן ממש חמודות...
אחרי שיעור ריקוד הלכתי למסיבת יום הולדת של חברה שלי בבית הקפה מקס ברנר שבהרצליה.
היה כיף, וכמובן שטעים.
היום בבית הספר רצנו ריצת 1500. רצתי 9:54 דקות. הרגשתי לא טוב אחרי זה.
ושיחררו אותנו שעה רביעית כי היום יש הפנינג באליאנס.
כל הכסף שיתקבל הולך לעמותת אלם.(Elem).
*+*+*Anni*+*+*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
