http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289every second chance begins with a first stepheCopyright 2026 -Lupeta-. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=11458590<div align="right" dir="rtl">עברה כבר חצי שנה מאז הפעם האחרונה שעידכנתי את הבלוג. מה קרה מאז? -סיימתי את התיכון. עד לא מזמן זה היהבלתי נתפס. ב-1 בספטמבר הרגשתי מין ריקנות כזאת. שנת לימודים חדשה התחילה, ואני כבר לא אקח בה חלק. אין יותר הפסקות, אין יותר טיולים שנתיים ופעילויות של ביה"ס, אין יותר מורים, אין יותר שיעורים ומבחנים, ואין יותר צחוקים עם כל הכיתה והחברים מהשכבה. 12 שנים של לימודים, גם ביסודי וגם בתיכון, ועכשיו? זהו, זה נגמר. היו לי 12 שנים נפלאות, אבל בתיכון באמת שעברתי כ"כ הרבה... ולשמחתי ומזלי פתחתי את הבלוג די בתחילת התיכון (כיתה ח'), אז הרבה מהדברים שעברתי, גם אם השטותיים ביותר, מתועדים בין דפי הבלוג. אני קצת מתחרטת על כך שלא המשכתי לכתוב באדיקות גם בשנתיים-שלוש האחרונות, אבל לא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. יש לי את כל הזכרונות מתועדים בראש ובתמונות :) -מחנה קיץ אחרון בצופים. המחנה האחרון שלי היה גם המחנה הראשון שבאמת לא היה לי חשק לצאת אליו. כבר כמעט שנתיים שלא היה לי כ"כ כיף בצופים כמו בעבר, ולא הרגשתי שייכת. אז שנה שעברה עוד הייתי בכל המחנה. השנה לא. אחת החברות הכי טובות שלי התגייסה יום אחרי שה</div>Tue, 15 Dec 2009 21:07:00 +0200Anni_lupu@walla.com (-Lupeta-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=11458590http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68289&blog=11458590http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10786530<div align="right" dir="rtl">כבר חודשיים שלא כתבתי פה. פעם אחרונה שכתבתי הייתה ביום ההולדת ה-18 שלי. אני לא נוטשת את הבלוג. אני לא מסוגלת, הוא חלק כמעט בלתי נפרד מהחיים שלי בארבע וחצי השנים האחרונות (קצת עצוב, אבל זו המציאות). אני לא מעדכנת הרבה מחוסר זמן, וגם קצת מחוסר רצון. חוסר רצון כי החברים שלי שהכרתי פה כבר עזבו מזמן את ישראבלוג, והחברים מהביה"ס כבר מזמן חושבים שסגרתי את הבלוג. אני מניחה. בכל מקרה, אין טעם לכתוב פה שאף אחד לא קורא/מגיב. אבל אני אמשיך, כי אני אוהבת את הבלוג שלי :) עידכונים לגבי מה שקרה בזמן שלא כתבתי: - הייתי 20 יום בברזיל (לא יהיה על זה פוסט, אולי משהו קטן. כל פעם שאני טסה ומבטיחה שיהיה על זה פוסט, בסופו של דבר זה לא קורה). - התחילה תקופת המגנים. - עוד 3 חודשים אני מתגייסת (נושא רגיש, הצבא). אני עוד אסיים לכתוב על המסע לפולין, ויהיה מה.</div>Sun, 26 Apr 2009 15:14:00 +0200Anni_lupu@walla.com (-Lupeta-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10786530http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68289&blog=10786530http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10565464<div align="right" dir="rtl">פעם ראשונה שלא הגבתי פה כמה חודשים... האמת שתיכננתי כמה וכמה פעמים לעדכן, אבל כל פעם וויתרתי. ונחזור לנושא. מזל טוב לי! אני חיה ונושמת כבר 18 שנה בדיוק, ונהנת מרוב הרגעים (או לפחות מנסה). כרגע כמעט 1 בלילה, אז לא ממש התחילו החגיגות, אז אספר בהקדם איך היה (מקווה שיותר טוב משנה שעברה...) ליל"ט, מאנני שסופסוף חוקית!</div>Mon, 23 Feb 2009 00:42:00 +0200Anni_lupu@walla.com (-Lupeta-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10565464http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68289&blog=10565464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10200910<div align="right" dir="rtl">29/10/08 קמנו בערך בשש ועשרה. זה ממש מתסכל לקום כ"כ מוקדם. מחר אנחנו צריכים לקום בחמש וחצי! היום טיילנו בוורשה. אחרי שאכלנו ארוחת בוקר עלינו על האוטובוסים, ונסענו לגטו הדרומי, לראות שריד של חומה ברחוב ז'ילוטה. החומה פשוט נמצאת באמצע חצר של בתים. חזרנו לאוטובוסים, ונסענו לבית הכנסת נוזי'ק, שבעבר היה ממוקם בלב הגטו. זה היה ממש מוזר לראות פתאום עברית. המדריכה מיכל הסבירה על בית הכנסת, ולאחר מכן כל השכבה ביחד שרה "אדון עולם" בביצועו של עוזי חיטמן. שיצאנו מבית הכנסת הסתובבנו קצת ברחוב, ופתאום שמתי לב שיש תמונות על הקירות של הבתים. <SPAN lang=HE style="FONT-SIZE: 10pt; FONT-FAMILY: Arial</div>Fri, 21 Nov 2008 19:48:00 +0200Anni_lupu@walla.com (-Lupeta-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10200910http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68289&blog=10200910http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10178514<div align="right" dir="rtl">בימים הקרובים אני אכתוב כאן את מה שכתבתי במשך כל יום במסע בפולין. הקטעים נכתבו בזמן שהייתי בפולין ושחזרתי, לכן חלקם הם בזמן הווה וחלקם בזמן עבר. 28/10/08 איזה מוזר זה להיות בפולין. הטיסה בדרך לכאן הייתה בסדר. הקרינו את הסרט "הסודות" עם אניה בוקשטיין, ונראה לי שהצלחתי לישון קצת. בשדה תעופה בפולין לקחן זמן בביקורת דרכונים ולמצוא את המזוודות, ושסיימנו עלינו לאוטובוס (מס'1). נסענו במשך הרבה זמן באוטובוס, ובדרך ראינו "הפסנתרן". עצירה בלודג'. <SPAN lang=</div>Sat, 15 Nov 2008 22:14:00 +0200Anni_lupu@walla.com (-Lupeta-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10178514http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68289&blog=10178514http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10091846<div align="right" dir="rtl">אז עוד יומיים אני טסה לפולין.כבר למעלה מחצי שנה שמכינים אותנו בבית הספר למסע הזה.שנה שעברה כל תלמיד הנציח את המשפחה שלו שנספתה, ועשינו טקס זכרון גדול, וספר.היינו ב"יד ושם", ראינו סרטים על השואה ("הזייפנים" וכו'), נפגשנו עם ניצולים, שמענו הרצאות, ודיברו איתנו על איך להתנהג בפולין.החלטתי להשתתף בשירה בטקסים. זאת אומרת שכל טקס אני משתתפת.הצטרפתי לזה גם כי אמרו שזה מוסיף עוד יותר לחוויה המרגשת, וגם כי ככה אני מרגישה שאני מנציחה בצורה טובה יותר את המשפחה שלי שנשארה באדמה ההיא.עוד כמה ימים נעמוד בפולין, ונשיר את השירים שהתאמנו עליהם במשך חודש וחצי. דיברתי עם אנשים שהיו במסע.הכינו אותי לנסיעות הארוכות, לאוכל המגעיל, לקור המקפיא.אבל אף אחד לא הכין אותי למה שמחכה לי מעבר לזה. המראות, התחושות, איך אני אתמודד עם כל זה. אף אחד לא יכול לדעת איך האחר יתמודד. כל אחד מתמודד בצורה שונה. אני רק מקווה לא לבכות באמצע השירה.הייתי היום אצל טושקה.טושקה היא בת דודה של סבא מצד אמא. היא היחידה שניצלה מכל המשפחה שנשארה בפולין.הלכתי אליה כדי לשמוע על המשפחה, ועל מה שהיא עברה שם.בסופו של דבר לא שאלתי יותר ממה שהיא</div>Sat, 25 Oct 2008 21:20:00 +0200Anni_lupu@walla.com (-Lupeta-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10091846http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68289&blog=10091846http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10056318<div align="right" dir="rtl">זה לא נתפס שאני פה כבר 4 שנים. הגעתי לכאן בתור צוציקית בכיתה ח', והנה עכשיו אני בכיתה יב'. בהתחלה כתבתי פה כל יום, על כל שטות שקרתה לי. עכשיו אני כותבת על מה שאני חושבת שאני ארצה לזכור בעתיד, ועל הדברים המעניינים. תקופה ארוכה הייתי מגיעה למפגשי ישראבלוג, וממש עכשיו גיליתי שהיה החופש מפגש. כבר שנה שלא הייתי באחד. זה כ"כ מוזר. התבגרתי עם הבלוג. הכרתי חברים. עם מעט אני שומרת על קשר עקבי, ועם הרבה מתחדש הקשר כל פעם בנסיבות שונות (פייסבוק, נפגשים במקרה...) לחשוב שפעם הייתי מוכרת פה... לא מפורסמת, אבל הרבה אנשים הכירו אותי. הייתי מגיעה למפגשים, ואנשים היו מזהים אותי. זאת הייתה תקופה אחרת. התקופה ה"טובה" של ישראבלוג כמו שרבים נהגו לכנות אותה. אני לא חושבת שלישראבלוג יש תקופה טובה או רעה. הזמנים פשוט השתנו. אז זו הייתה התקופה שלנו, ולכן היא נראתה לנו טובה יותר. הרוב פשוט התבגרו והבינו שיש חיים מחוץ למחשב. אז מה אני עושה פה? גם אני מזמן הבנתי שיש חיים מחוץ לעולם הווירטואלי, אבל הבלוג הזה הוא חלק חשוב ממי שאני כיום, ולכן קשה לי לעזוב. אבל בהחלט ניתן לראות שהעידכונים פה הם מעטים. אז מז</div>Sun, 19 Oct 2008 01:12:00 +0200Anni_lupu@walla.com (-Lupeta-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=10056318http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68289&blog=10056318http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=9878924<div align="right" dir="rtl">חזרתי מספרד. שכחתי לכתוב בכלל שאני נוסעת... אז נסעתי לספרד מה-17 לאוגוסט ועד ה-31. הייתי שבועיים עם חברה שלה תמר במחנה קיץ של ארגון עולמי בשם ליונס. היינו באזור שנקרא גליסיה. שבוע וקצת היינו על אי בשם ONS, ובשאר הימים טיילנו בערים. היינו סה"כ 17 אנשים- 15 בנות ושני בנים. למרות העובדה הזאת של מיעוט בבנים, היה הכי כיף בעולם, ולא היה ריב אחד בכל השבועיים האלה. היו אנשים מ-11 מדינות- טורכיה, גרמניה,סלובניה,נורווגיה,איטליה,אוסטריה,גאורגיה,ספרד,דנמרק,וישראל. אני אספר חוויות ואשים תמונות במהלך השבוע, כי כרגע אין לי ממש זמן... ~~~~~~~~~ "אתה קונה ספה ואומר לעצמך, זה הרהיט האחרון שאצטרך בחיי. אחרי שאתה קונה אותה, אתה חושב, הנה, לפחות את עניין הספה פתרתי, ואז אתה רוצה את סט הכלים הנכון, המיטה המושלמת, השטיח, הווילונות. עד מהרה אתה מוצא את עצמך כלוא בתוך הקן הנעים ומלא החפצים שבנית לך, כשהדברים, שפעם היו בבעלותך, הפכו לבעלים שלך". (מתוך הסרט "מועדון קרב"). אני עוברת דירה. בפעם הראשונה בחיי. כולה ל-3 חודשים, אבל זה משהו. אני עוברת בחמישי הקרוב... איזה מוזר זה.</div>Wed, 10 Sep 2008 00:48:00 +0200Anni_lupu@walla.com (-Lupeta-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=9878924http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68289&blog=9878924http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=9754332<div align="right" dir="rtl">ביום שישי ה-8 לאוגוסט בערך ב-11 עליתי על האוטובוס לבאר שבע. הגעתי לבאר שבע, הייתי שם קצת בקניון, ולקחתי אוטובוס לדימונה. נסעתי לדימונה כדי לבקר את ידיד שלי עודד, וגם כדי לצאת קצת מהעיר הזאת שנקראת ת"א. הגעתי בדיוק לארוחת צהריים, והכרתי את אחיו הגדול ובנדוד שלו גל (שהחליט שאני צפונית חח). אחרי הארוחה הלכנו לבקר את ספיר, שסיימה השנה יב'. היה מאוד נחמד אצלה, ואחרי זה הלכנו לראות איזה משהו מתחת לאיזה בניין. נפרדנו מגל וספיר, וחזרנו לארוחת שישי. אחרי הארוחה גל חזר יחד עם מישהי בשם שיר. אחרי כמה זמן הצטרף מארק, ילד מהשכבה של עודד (גל ושיר שכבה מתחתם). בערך ב-12 יצאנו להסתובב קצת בדימונה. כל דימונה היא בערך בגודל של רמת אביב, נווה אביבים, ורמת אביב ג' ביחד (אולי טיפה יותר גדולה). היה כ"כ מצחיק. עודד ומארק החליטו שבא להם לטפס על בניין שבונים, וגל הצטרף אליהם. אני ושיר נשארנו למטה. אח"כ המשכנו לגינה שקוראים לה "גייז" (XD), וכל הדרך גל צחק על זה שאני אומרת "אוקי" ו-"או מיי גאד" (שאני בת"א לא באמת שמים לב לזה, אבל מחוץ לת"א לא רגילים שכולם מדברים ככה)... פגשנו שוב את ספיר, ואחרי כמה זמן ח</div>Sat, 16 Aug 2008 00:00:00 +0200Anni_lupu@walla.com (-Lupeta-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=9754332http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68289&blog=9754332http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=9705114<div align="right" dir="rtl">המחנ"ק היה לפני כמעט חודש... איך שהזמן עובר. בשנים הקודמות פירטתי מה היה כל יום, כי כל יום היה קצת שונה מהקודם. אבל השנה זה לא היה ככה. לשלושת ימי הבנייה (שנקראים חלוץ) לא עליתי, כי בהתחלה נתנו לי עונש, ואז ביטלו אותו, ובקיצור- סבטוחה אחת שלמה. הגעתי למחנה ביום שישי ה-18 ליולי. נשארתי עד יום שבת בערב, ואז חזרתי הביתה. ביום ראשון ה-20 ליולי עליתי ליער עם חניכים והיינו שם 5 שעות (פחות או יותר). חזרתי עם החניכים הביתה, ובערב שוב עליתי ליער. הפעם הבאה שירדתי הביתה הייתה בסוף המחנה, ב-22 ליולי. בכלליות, כל המחנה היה אותו דבר (חוץ מהיום בו היו לי חניכים, והמפקד סיום). בתור אחת שלא הדריכה בזמן המחנה (חוץ מכמה שעות חח) לא היה לי מה לעשות, כמו לרבים אחרים. את השעות העברנו בשינה, זלילת חטיפים, משחקי קלפים, צחוקים, התלוננות על החום, מקלחות, ותכנון המקלחת הבאה. בין לבין היו מפקדי בוקר וערב, לפעמים לקחנו חניכים למרפאה, ביקרנו בשטחים של שבטים אחרים (סיבוב בהנהגה), או שסתם התעצבנו אחד על השני. אני, חברות שלי ועוד כמה אנשים השתלטנו על האוהל מרכזים, ושם בילינו בימי המחנה. ביום ראשון ה-20 ליולי</div>Wed, 06 Aug 2008 22:07:00 +0200Anni_lupu@walla.com (-Lupeta-)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=68289&blogcode=9705114http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=68289&blog=9705114