תלתן

מחר זה 12 שנה להרצחו של ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל.

היום היה טקס בצופים, וחניכי צמי"ד (צרכים מיוחדים) פתחו שנה.

החלטנו שהיות ובאותו יום שאנחנו פותחים שנה יש את הטקס, אנחנו נעשה לחניכים טקס קטן, כדי שיבינו מה יש היום.

בסוף הפעולה ישבנו עם החניכים במעגל, והראנו להם תמונה של רבין. רק אחד מהם ידע להגיד לנו מי בתמונה.

"מה קרה לו?" שאלה אותו אחת המדריכות. החניך לא ידע לענות, אז היא אמרה לו "הוא נרצח".

נדב (מדריך בצוות) ניגן על הגיטרה את "לבכות לך" של אביב גפן, ושרנו יחד עם החניכים, והדלקנו נרות.

אחרי שהם הלכו התחיל הטקס השבטי, והלכתי לשבט על הטריבונות עם עדי.ש.

ישבנו מאחורי אחד מגדודי ד', ושמתי לב שחניכים פשוט דיברו במהלך הטקס.

שהגעתי הביתה ונזכרתי בזה, חשבתי לעצמי שאותם חניכים בכיתה ד' לא נולדו שרבין נרצח, וסביר להניח שהנושא הזה לא מדבר אליהם במיוחד. אולי שהם יגדלו הם יתחילו להבין מה רוצים מהם.

אבל זה לא מתחיל ונגמר בהם. השמיניסטים של השבט, שבמהלך השנה הקרובה רובם יהיו בני 18, היו כולה בני 4/5 שרבין נרצח.

ככל שהשנים עוברות, הנוער של אז הולך ומתבגר, והנוער של היום לא זוכר.

לא זוכר מי בעצם היה רבין, חוץ מסיפורים ותמונות.

לא הכרנו אותו. היינו ילדים קטנים, וחלקנו אפילו לא היה.

בתקופה שהוא נרצח, אני זוכרת שהייתי יושבת באמבטיה ובוכה עליו. אבל אני לא זוכרת שידעתי בעצם מי הוא היה.

רק שגדלתי הבנתי מי היה אותו האיש, ומה הוא סימל.

היום, יותר מתמיד, אני חושבת שהמדינה שלנו צריכה מישהו כמו יצחק רבין, שיקום ויעשה, ולא רק ידבר.

אחרת, מה יהיה הלאה?

טקס רבין בצופים (שבט אביב)-2005

התמונה היא מהטקס שהשכבה שלי עשתה בעשור להרצחו, שהייתי חמישיסטית.