נסעתי עם המשפחה לטיול למצפה רמון לפני כמעט חודש.

יום שישי (5.5) נסענו כל המשפחה לטיול בנגב. (מטעם שמורות הטבע או משהו כזה).

טיול ראשון שלי אמיתי עם המשפחה, מזה הרבה זמן.

אז אחרי בית הספר התארגנו ויצאנו לדרך. נסענו ונסענו, והגענו לתחנת הדלק בכניסה לשדה בוקר.

לקח לי כמעט 10 דקות להשיג את מספר הטלפון של לולה, אבל בסופו של דבר השגתי אותו.

אבל איפה היא הייתה? בדרך לירושלים. עד שכבר הגעתי לאזור שלה...

אז המשכנו בדרך, ועצרנו באיזו תצפית והצטלמתי שם.

אחרי זה המשכנו והגענו למצפה רמון.

יצאנו ממצפה, והמשכנו לבית-ספר שדה "הר נגב" שנמצא ליד מצפה, ושם ישנו.

ארגנו את האוהל שלנו בחנייה, והלכנו לטיול בהר גמל. שמענו הסבר על המקום וההר ממדריכה שהייתה שם, ועלינו להר. לא יודעת מה קרה לי, אבל התחלתי באמת לפחד מגבהים. הלכתי שם כמו סבתא זקנה.

אז אבא שלי צילם תמונות (וההר באמת נראה כמו גמל), ואחרי זה חזרנו לבי"ס שדה.

הלכנו לאכול, ואני ראיתי שם ילדה עם כובע של צופי ת"א, ופשוט הייתי נחושה לגלות מאיזה שבט היא. אבל לא יצא. אחרי האוכל חזרנו לאוהל כדי לשים בגדים חמים, ואני ואיריס התחברנו עם שלוש בנות מאיזה כפר בשרון שלומדות בכיתה ז', וישנו באוהל לידנו (עמית,שיר וסיאל).

הלכנו לצפות בטלסקופים שהיו מאחורי הבניינים של המקום, וממש צמוד למכתש.

ראיתי את צדק ושבתאי. 

אחרי זה הלכתי למדורה של האנשים מהטיול, ושמעתי צ'יזבטים,אכלתי מרשמלו ושתיתי תה.

אחרי שהלכתי וחזרתי למדורה כמה פעמים, היו שם ילדים גדולים יחסית (לא בגיל של אחותי. הללויה!).

היו שם: מור ואסף מכיתה ט', שלומית מכיתה יא', והאחים הקטנים שלהם (שהם אפילו יותר קטנים מאיריס).

אז נשארתי איתם במדורה ושתינו תה. הרבה תה.

אחרי שההורים שלי כבר הלכו לישון, אני ואסף הלכנו "לגנוב" מחדר המועדון (איפה שפינת הקפה והטלוויזיה) עוגות, כוסות וסוכר לתה. ושתינו עוד תה במדורה. ב-12 וחצי בערך אסף ומור הלכו לישון, והסתובבתי עם שלומית. הלכנו למאחורי הבניין, איפה שהטלסקופים היו, וישבנו שם ודיברנו. היא כל הזמן חיפשה סיגריות, אז בסופו של דבר מדריך מבי"ס השדה, בשם עמיקם, הביא לה. איריס הציעה שנביא מזרונים מהאוהל הבדואי שחלק מהמשפחות ישנו בו, והבאנו. ואז נשכבנו עליהם ליד הטלסקופים ודיברנו.

בשלוש בלילה מור ואסף התעוררו, כדי לראות "גשם" של מטאורים שאמרו שיהיה. בסוף לא היה כלום. אבל ראינו צביר כוכבים ואת שביל החלב. ואת הירח.

אסף חזר לישון, שלומית הלכה לעשן עם עמיקם, ואני הלכתי לאיפה שהמדורה הייתה ודיברתי עם מור.

דיברתי איתה ועם שלומית (כל אחת בנפרד) על כל הנושאים שבעולם, ובאמת שהיה כיף להיפתח ככה למישהו שאני בקושי מכיר, אבל שמקשיב לי ועונה לי על שאלות.

אחרי שעה וחצי של דיבורים עם מור, הלכתי לישון באוהל.

יום שבת (6.5) – התעוררתי בערך בשבע, כי היו רעשים מחוץ לאוהל. למרות שישנתי מעט, ישנתי טוב.

עזרתי להורים לפרק את האוהל, לגלגל את שקי השינה ולהכניס הכל לאוטו.

הלכנו לאכול. אחרי האוכל הסתובבתי עם שלומית, עד שהיינו צריכים ללכת. אז לקחתי את מספרי הטלפון שלה ושל מור, הצטלמנו כמה תמונות, והלכתי.

הלכנו למסלול על איזה הר. המסלול לא היה אמור להיות מפחיד, אבל בשבילי הוא היה.

משום מה, פשוט התחלתי לפחד מגבהים (אמרתי את זה כבר, לא?), וזה הרס לי את כל המסלול. בכיתי באמצע, כי אבא שלי כעס עליי שאני מפחדת ככה, אבל בסופו של דבר סיימתי את זה!

אחרי המסלול חזרנו לאכול צהריים (מנות חמות) בדשא של המקום שישנו בו.

לאחר האוכל, נסענו לחוות האלפקות. מנהל החווה היה חניך של אבא שלי בתנועת הצופים (שבט אביב).

נכנסנו לחווה, והלכנו למסעדה הקטנה הזאת שיש שם. הכניסה הייתה מוקפת באלפקות. אלפקה לבנה התחילה ללכת אחריי, וזה היה מפחיד. איריס שהסתכלה על שלט כלשהו, הסתובבה לצד אחד, ומה היא ראתה צמוד אליה ומסתכל עליה? אלפקה. ומה היה בצד השני? עוד אלפקה. אתם יכולים לתאר לבד את הצרחות שהלכו שם. אז הסתובבנו בחווה, וראינו עוד אלפקות עם שיניים עקומות. ואז פגשנו את מנהל החווה שדיבר עם אבא, ואני ואיריס צילמנו בנתיים סייח בן שלושה ימים שהיה שם. אחרי זה חזרנו למסעדת האלפקות, ועשינו פונפונים מפרוות אלפקה. פרווה נעימה ביותר.

וחזרנו הביתה.

תמונות יהיו שהמצלמה תחזור מתיקון.

היה לי כיף להכיר אנשים חדשים, להסתכל על כוכבים בלילה, לדבר עם מור ושלומית, ולראות אלפקות עם שיניים עקומות.

תצביעו לי: