תלתן

לפני בערך חמש שעות חזרתי מהסמינר הבטחה... לא יודעת למה לא כתבתי לפני על איך היה...

לא היה לי כוח? יכול להיות.. ותכף תבינו גם למה....

כל חניך שלב מסוים בכיתה ח', עובר את טקס ההבטחה.  בזאת הוא הופך מחניך לבוגר.

ובטקס צריך להגיד את מה שהוא מבטיח לקיים.. להיות נאמן לשבט לשכבה ועוד כל מיני דברים...

הסמינר שלנו התחיל אתמול (30.6.05) בשעה 23:00 בלילה. שעה מטורפת אם תשאלו אותי...

ישבנו על הטריבונות....  ואז עדי בר-צבי (אחת מהרשג"דיות) אמרה לנו שהיא לא תהיה איתנו במחנה קיץ, ולא

בסמינר הבטחה כי היא מתגייסת. והיא בכתה. וכולם הלכו לחבק אותה. שאני חיבקתי אותה אמרתי לה בהצלחה בצבא והיא נתנה לי נשיקה....  זה מרגש... וגם עצוב... אבל היא בכלל מכירה אותי? אני מניחה שכן....

ואח"כ הראו לנו מצגת על שקופית ענק שהמדריכים עשו לנו. בעיקרון אלו היו תמונות של אנשים מהגדוד מכל השנה, ושמו שיר ברקע... שכחתי איך קוראים לו....ואז עשינו שיחה כל אחווה.  היה נחמד.

  ואחרי זה סתם נשארנו איזה שעתיים בשבט כי האוטובוסים לא הגיעו....

בערך באחת וחצי עלינו לאוטובוסים ונסענו. לא ידענו לאן, רק שזה לדרום. חשבנו או למצדה או לחוף ניצנים.

ולא טעינו. בערך בארבע וחצי, לאחר כמה שעות נסיעה מצאנו את עצמנו במצדה.

אחרי התארגנות קלה, עלינו לשביל הסוללה. היה מדהים. ראינו את הזריחה מתצפית במצדה.

עשינו מפקד, ובו אמרנו את ההבטחה... שכחתי אותה!   אח"כ כל אחווה הלכה לפעולה שלה.

אנחנו מתוך 15 ילדים יצאנו לסמינר 4 ונעה לא הרגישה טוב אז חזרה לאוטובוס.

אז בעיקרון היינו3: אני,מאי ושטרן. ואלונה המדריכה.

היא נתנה לנו זמן לחשוב על ההבטחה האישית שלנו, ואז הלכתי איתה למקום רחוק יותר כדי להקריא לה מה כתבתי

(כולם עשו את זה). היא לקחה אותי למקום כזה גבוה, שראו משם את כל הנוף של ים המלח בזריחה. מדהים.

ההבטחה האישית שלי:

1) אני מבטיחה להתמיד יותר לבוא לפעולות!

2) אני מבטיחה להגיד לאלונה בסוף השנה כמה היא ושוורץ היו מדריכים מדהימים.

3)אני מבטיחה לזכור את השנה הזאת, כיתה ח' גדוד מוכיח' 2005 לתמיד!!!

וזהו....

אני אנסה לקיים הכל עד סוף שנה... ואת ההבטחה האחרונה לתמיד..!

בכל מקרה, הקראתי לאלונה את ההבטחות הראשונה והשלישית, ואת ההבטחה השנייה אמרתי לה שתקרא לבד.

היא קראה וראיתי כמה היא התרגשה. היא פשוט נתנה לי חיבוק.  כמה שאני אתגעגע אליה....

אחרי שסיימנו, ירדנו בשביל הנחש. ארוך,מייגע,מתיש... מה שתבחרו.

הרגליים שלי רעדו לי. זאת הפעם השנייה שאני עושה את המסלול הזה, בשנה אחת!

אחרי זה לקחו אותנו לחוף ים המלח "עין בוקק". התלבשנו, ונכנסנו למים. היה מגניב.

אחרי שלוש פעמים שהייתי בים המלח ולא נכנסתי (האחרונה בשבועות) נכנסתי, וגם צפתי!

זה מגניב ביותר....!!!!!!!  אבל מהר מאוד נמאס עליי כל המים השומניים האלה, והמלח מהמים...

אחרי שכולם יצאו, עלינו על האוטובוסים, ויאללה הביתה!  אחרי שעתיים ומשהו הגענו לשבט. עזרתי להחזיר ציוד לשבט, אמרתי ביי לאלונה וחזרתי ברגל הביתה עם עמית,טל,וגת.

מה שנקרא: קצר ולעניין.  והיה מרגש. במהלך הטיול היו כמה קטעים שפשוט העיינים שלי היו מוצפות דמעות.

שעדי סיפרה לנו שהיא מתגייסת, בשיחות האישיות עם אלונה... אין, אני אתגעגע כל כך לשנה הזאת.

עברתי בה כל כך הרבה: אחוות,צופיקו,ת"ס,חנוכיון,מסע מים אל ים,סמינר איחוד, סמינר הבטחה...

והיו עוד מלא.......!!!!!

אני חיפשתי בכל האתר של שבט אביב תמונה של עדי בר צבי ולא מצאתי.. באסה...

HEAVEN- כנסו! זה יעזור לי ולה! ותגידו שאני מתלתן שלחה אתכם...

*+*+*Anni*+*+*