לא הייתי כאן יותר מדי זמן ואני מודה שהתגעגעתי, הרי מי אני ללא הכתיבה?
בגלל סיבות רבות הפסקתי לכתוב בתקופה האחרונה ואחת התוצאות זה מחסור בפוסטים.
לפני כשלושה חודשים היה לי רעיון לכתוב פוסט מיוחד לכבוד יום ההולדת של הבלוג, שהיה ב-7/3 בן שנה, אבל כמו שאומרים "אנשים מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק" כך שהתאריך שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן פרח מזכרוני. אין דבר, נעשה את הפוסט באיחור אופנתי של שבוע.

לכבוד יום ההולדת הראשון לבלוג רציתי לספר לכם ולהזכיר לעצמי איך הכל התחיל, מתי, איך ולמה התאהבתי בכתיבה.

2004- שירים בחרוזים  

אני מניחה שהכל התחיל בגיל 9, בכיתה ד'. עד כיתה ד' הייתי בטוחה שהיעוד שלי היא השירה אבל אז גיליתי את הכתיבה והתאהבתי בה.  

בכיתה ד' התחלתי לכתוב שירים טיפשיים בחרוזים וכבר אז הכיתה שלי ידעה שכשאכנס לכיתה בבוקר אראה לכולם את השיר החדש שכתבתי. לא הופתעתי שבספר המחזור, בציטוטים, כתבו שהמשפט שמאפיין אותי הוא "בואו לראות את השיר החדש שכתבתי"

2008- שירה ופרוזה

מערכת היחסים שלי עם הכתיבה נמשכה הרבה זמן (היא מערכת היחסים הכי רצינית וארוכה שהייתה לי עד היום ) וב-2008, כשהייתי בת 11 וחצי בערך עליתי מדרגה.
זוכרים את האתר "שעת השין"? מי שלא היה לו שין שיקום!
בכל אופן מצאתי את המדור "שירה צעירה" וידעתי שזה המקום בשבילי. התחלתי לכתוב שירה רצינית יותר וקיבלתי הערות בונות מכותבים  בוגרים ומנוסים יותר. הייתי מוערבת בקהילה המוכשרת הזאת, השתתפתי בדיונים בפורומים וביקרתי גם יצירות של אחרים (אתם בטח מדמיינים לעצמכם איך נראו ביקורות של ילדה בת 11 ). זאת הייתה התקופה הפוריה ביותר מבחינת כתיבה שהייתה לי עד היום. כל יום הייתי כותבת לפחות שיר אחד, מפרסמת אותו במדור ומחכה בקוצר רוח לקרוא את התגובה הראשונה. למדתי הרבה מהביקורות שכתבו לי: למשל שכתיבה בחריזה זה דבר נורא מגביל כי אני לא יכולה להשתמש בהרבה מילים רק בגלל העובדה שהן לא מתחרזות ואולי מבין כל קשת המילים יש מילה יותר מתאימה למרות שהיא לא מתחרזת.

באיזשהו שלב אפילו הדפסתי את כל היצירות שלי מאותה תקופה ותייקתי אותן בתוך קלסר שנמצא אצלי במגירה עד היום.
בדיעבד, כשאני קוראת את היצירות הישנות האלה סגנון הכתיבה שלי באותה תקופה מעורר בי גיחוך. הכתיבה שלי הייתה נורא עצובה ודכאונית, על מוות, אכזבות, פרידות... אבל זאת הייתה ה"אופנה" שם לכתוב דברים דכאוניים ואני בסך הכל התאמתי את עצמי לסביבה  .

2009-2010- ההתרסקות (מחסום כתיבה)  

ב-2009 הנורא מכל קרה *טם טם טם טם*

אחרי כל התקופה המדהימה הזאת של כתיבה זורמת וחופשית נתקלתי במחסום כתיבה. מי שאוהב לכתוב יודע כמה זה נורא להתקל במחסום כתיבה.
זה קורה בדרך כלל כשיש עומס של רגשות ומחשבות ומרוב כל הכאוס שיש בראש קשה להתרכז במשהו אחד ולתאר אותו במילים.

מרוב ייאוש מהעובדה שאני לא מצליחה לכתוב עזבתי את המדור ומחקתי את המשתמש שלי מ"שעת השין" (שכל כך הייתי רוצה לשחזר היום, רק שאני לא זוכרת את מספר השין ).

לא כתבתי הרבה זמן והיו לי רגשות אשם נוראיים בגלל זה.

2010-2011- קאמבק דרמטי

כמו בסרט אהבה הוליוודי קיטשי הסיפור נגמר בהפי אנד: חזרתי לאהבה הכי גדולה שלי בקאמבק דרמטי.

ב-2011 גיליתי את ישראבלוג!
פתחתי כל כך הרבה בלוגים שאני לא חושבת שיש לי מספיק אצבעות כדי לספור אותם: היו בלוגים אנונימיים, בלוגים לא אנונימיים, בלוג בנות, בלוגי H&D, בלוגי תחרות דוליז (מישהו זוכר את התקופה הזאת?) והרשימה עוד ארוכה...
אפילו חזרתי למדור שירה ופרוזה לגיחה חד פעמית כדי לראות מה השתנה ופרסמתי שם שיר שלא דומה לשום דבר שכתבתי שם ב-2008 (קיבלתי עליו כוכב כסף ו-6 תגובות! ), לדאבוני גיליתי שהמדור ננטש- כולם עזבו.

7/3/2011- My perfect imperfections

ב-7/3/11 פתחתי את הבלוג הזה והחלטתי ש-NO MORE לעזוב בלוג באמצע ולפתוח חדש. זהו, עכשיו זה יהיה הבלוג היחיד שלי ורק בו אני אשקיע.  

כבר בפוסט הראשון קיבלתי מעל 100תגובות וזה נתן לי את ה"מוטיביישן בוסט" שהייתי צריכה.
הבלוג הזה גרם לי למצוא בעצמי סגנון כתיבה אחר, סגנון כתיבה רציני יותר של הבעת עמדה וביקורת.

הבנתי שכאן אוכל להכיר את האנשים מעבר לסתם כינוי כמו שהיה במדור שירה ופרוזה, כאן אנשים כותבים על החיים שלהם, מה שקורה להם ביומיום, מה שמעניין אותם, מה שמטריד אותם וכאן אני יכולה ללמוד הכי הרבה על הכתיבה כי כאן זאת הכתיבה האמיתית!
הביקורות הבונות שאני מקבלת כאן, והתמיכה מקדמים אותי ועוזרים לי מאוד.   

לראשונה הבנתי שמה שאני רוצה לעשות בחיים זה לכתוב ופיתחתי חלום קטן להיות עיתונאית בעתיד ובחודש האחרון קרה משהו שנתן לי אור ירוק לפעול למען החלום. בתקופה האחרונה התחלתי לעשות תיק עבודות לבגרות בלשון, כלומר לכתוב מספר חיבורים במקום פרק שלם בבגרות. את הכיתה שלי מדריך מורה מדהים שלאחר קריאת החיבור הראשון שהגשתי לו אמר שיש לי כישרון מיוחד למילים ושאני חייבת לעסוק בזה בעתיד. מזל שהיו לי אוזניים שהצליחו לבלום את החיוך הענקי שלא ירד לי מהפנים כל אותו יום

אז אני מאחלת לך, בלוג יקר שלי, הרבה הצלחה!
מזל טוב!!!

פעם שלישית גלידה!
בכנות, אין אושר גדול מזה.
וואו, תודה רבה

שמרו על קשר:

Instagram-Alina4444

Email- araichlin@gmail.com

Facebook-http://www.facebook.com/#!/araichlin
Twitter-http://twitter.com/#!/AlinaRaichlin

We♥It-http://weheartit.com/araichlin
טבעת הבלוג

אני רואה אתכם *מוחעחעחע*