http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694הַמְּשִׂימָה שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לְהַשִּׂיג הִיא, בְּאֶמְצָעוּת כֹּחַ הַמִּילָה הַכְּתוּבָה, לִגְרֹם לֵךְ לִשְׁמֹעַ, לִגְרֹם לֵךְ לְהַרְגִּישׁ -וְלִפְנֵי הַכֹּל לִגְרֹם לֵךְ לִרְאוֹת. heCopyright 2026 A L I N A. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=13443426<div align="right" dir="rtl"> התגעגעתי לישראבלוג. התגעגעתי לקוראים, לתגובות, לקריאת בלוגים אחרים, לפידבקים, למחמאות, להערות הבונות אבל יותר מכל התגעגעתי לכתיבה.אני מאכזבת את עצמי בכל פעם מחדש, מבטיחה לעצמי שהפעם לא אזנח את הבלוג ולא אפסיק לכתוב ולא עומדת בהבטחה. אני בחורה שמשתעממת בקלות ומחפשת שינויים ואתגרים, לכן קשה לי להיות עקבית במקום מסוים בלי לנסות לסטות לכיוון אחר. והנה שוב חזרתי למקום הטבעי שלי- מקום שבו אני יכולה לכתוב. אפשר להוציא אותי מהכתיבה אבל אי אפשר להוציא את הכתיבה ממני, אני מניחה שזה דחף שנולדתי איתו. לכבוד החזרה שלי לכאן החלטתי לעשות כמה שינויים בבלוג: השם החדש של הבלוג הוא A L I N A. כן זה מקורי אני יודעת, תודה ששמתם לב עיצוב חדש וחנני שמשקף את האישיות שלי בצורה מושלמת מחקתי המון פוסטים שאני מרגישה שהיו מיותרים, אם אתם רואים הפרשי תאריך גדולים בין פוסט לפוסט זה רק בגלל הסינון הזה. יש גם דברים שנשארו אותו דבר ולעולם ישארו: הסגנון של הבלוג. הקיטורים שלי. החפירות שלי. התובנות הפילוסופיות בשקל שלי. סגנון הכתיבה שלי. האהבה שלי לבלוג הזה (כולם להוציא אינסולין, מתוק פה מדי) </div>Sat, 01 Sep 2012 00:15:00 +0200araichlin@gmail.com (A L I N A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=13443426http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682694&blog=13443426http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=13173134<div align="right" dir="rtl"> עיניים ירוקות נוצרות כתוצאה מכמות לא גדולה של מלנין בעין. הן נפוצות יחסית אצל אנשים שמוצאם מצפון ומזרח אירופה, וכן קיימות אצל בני דרום ומרכז אירופה ובחלקים של דרום אסיה. זהו צבע העיניים הנדיר ביותר ורק ל 1-2% מאוכלוסיית העולם יש עיניים בצבע זה. "פרויקט הפאזל 2012""לצער עיניים ירוקות,לא סולחות, לא מרחמות.." שמרו על קשר: Instagram-Alina4444 Email- araichlin@gmail.com Facebook-http://www.facebook.com/#!/araichlinTwitter-http://twitter.com/#!/AlinaRaichlin We&hearts;It-http://weheartit.com/araichlinטבעת הבלוג <span style="font-s</div>Mon, 26 Mar 2012 17:22:00 +0200araichlin@gmail.com (A L I N A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=13173134http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682694&blog=13173134http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=13133051<div align="right" dir="rtl"> יצא לכם לחשוב פעם כמה עוד מערכות יחסים שונות ומשונות תצטרכו לחוות עד שתמצאו את האחד או האחת האלה שכולם מדברים עליהם?כמה אנשים תכירו ותאהבו עד שהאחד או האחת האלה יועילו בטובם להזיז את עצמם לכיוון החיים שלכם?ואיך בכלל תדעו מי זה האחד או האחת שלכם? איך תוכלו לזהות אותו? מה צריך להיות בו כדי שהוא יהיה "הנבחר" שלכם?לי, אישית, יצא לחשוב על זה פעמיםמעטות בחיים שלי כי אני מאמינה בטיימינג ובספונטאניות- דברים יקרו בזמן הנכון וברגע הכי לא צפוי, לכן מבחינתי אין טעם בלתכנן את הדבר הזה שנקרא "האחד שלי ומועד הגעתו לחיי" מהסיבה הפשוטה שאני לא באמת יודעת מה מגדיר בן אדם בתור האחד, מה הוא צריך להיות או לעשות כדי שאדע שהוא האחדשלי או מתי הייתי רוצה שיגיע (ובכלל, המשפט "בני אדם מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק"הוא משפט שמתאר את החיים שליבצורה כל כך מדויקת,שהחלטתי לא לתת להוא שבשמיים עוד סיבות לעשות ממני בדיחה).מייל שקיבלתי לאחרונה ממישהי מקסימה בשם יובל, אילץ אותי לחשוב יותר לעומק על הנושא. (כמובן שקיבלתי את רשותה לפרסם את ההודעה שלה) יובל המקסימהביקשה ממני לכתוב פוסט שבו אמנה 15 דרכים לכבוש את ליבי, שא</div>Wed, 21 Mar 2012 18:04:00 +0200araichlin@gmail.com (A L I N A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=13133051http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682694&blog=13133051http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=13105208<div align="right" dir="rtl"> לא הייתי כאן יותר מדי זמן ואני מודה שהתגעגעתי, הרי מי אני ללא הכתיבה?בגלל סיבות רבות הפסקתי לכתוב בתקופה האחרונה ואחת התוצאות זה מחסור בפוסטים.לפני כשלושה חודשים היה לי רעיון לכתוב פוסט מיוחד לכבוד יום ההולדת של הבלוג, שהיה ב-7/3 בן שנה, אבל כמו שאומרים "אנשים מתכננים תוכניות ואלוהים צוחק" כך שהתאריך שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן פרח מזכרוני.אין דבר, נעשה את הפוסט באיחור אופנתי שלשבוע. לכבוד יום ההולדת הראשון לבלוג רציתי לספר לכם ולהזכיר לעצמי איך הכל התחיל, מתי, איך ולמההתאהבתי בכתיבה. 2004- שירים בחרוזים אני מניחה שהכל התחיל בגיל 9, בכיתה ד'. עד כיתה ד' הייתי בטוחה שהיעוד שלי היא השירה אבל אז גיליתי את הכתיבה והתאהבתי בה. בכיתה ד' התחלתי לכתוב שירים טיפשיים בחרוזים וכבר אז הכיתה שלי ידעה שכשאכנס לכיתה בבוקר אראה לכולם את השיר החדש שכתבתי. לא הופתעתי שבספר המחזור, בציטוטים, כתבו שהמשפט שמאפיין אותי הוא "בואו לראות את השיר החדש שכתבתי" 2008- שירה ופרוזה מערכת היחסים שלי עם הכתיבה נמשכה הרבה זמן (היא מערכת היחסים הכי רצינית וארוכה שהייתה לי עד היום ) וב-2008, כשהייתי ב</div>Wed, 14 Mar 2012 14:07:00 +0200araichlin@gmail.com (A L I N A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=13105208http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682694&blog=13105208http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=13042064<div align="right" dir="rtl">בעולם מושלם שבו אתם לא צריכים לדאוג לכסף או למה שהחברה תגיד:מהי העבודת החלומות שלכם? </div>Mon, 06 Feb 2012 15:52:00 +0200araichlin@gmail.com (A L I N A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=13042064http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682694&blog=13042064http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=12976971<div align="right" dir="rtl">האח הגדול היא תוכנית מדהימה, באמת.מדהים אותי איך כל פעם מחדש היא מצליחה לעורר ויכוחים שנשמעים כאילו הם ויכוחים ברומו של עולם ומתעסקים בנושאים של חיים ומוות. ויכוחים סוערים שלעיתים נגררים למקומות לא נעימים ואף יוצאים מכלל פרופורציה (מה שקיבל ביטוי כבר כמה פעמים בכיתה שלי).מדהים אותי איך תכנית טלווזיה מצליחה לערער את המדינה בצורה כזאת וגורמת לאנשים לצעוק את דעתם בתוקפנות ובחוסר סובלנות כלפי אנשים בעלי דעות האחרות (למרות שתרבות השיחה במדינה שלנו אף פעם לא הייתה מי-יודע-מה וכראיה לכך- צפייה של 10 דקות בערוץ הכנסת). המטרה של ההפקה ברורה- רייטינג, וזה בסדר גמור, כל תכנית צריכה את הרייטינג שלה.מפיקי התוכנית הם אנשים חכמים והם יודעים איך לגרום לתסיסה במדינה כך שמי שלא רואה את התוכנית מרגיש שהוא "אאוטסיידר" וכך הרייטינג ממשיך לעלות עוד ועוד. הסחטנות הרגשית הזאת עובדת: "איך אני יכול להרשות לעצמי לא לצפות במשהו שמחר כל החברים שלי ידברו עליו? ", ישאל את עצמו האזרח הממוצע, "איך אני יכול לא לקחת חלק בהכרעה הגורלית של מי נשאר בבית האח הגדול עוד שבוע ולא לשלוח SMS לדייר הכי שערורייתי שעושה הכי הר</div>Thu, 05 Jan 2012 00:20:00 +0200araichlin@gmail.com (A L I N A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=12976971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682694&blog=12976971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=12967013<div align="right" dir="rtl"> מוזיקה היא דבר מרכזי בחיים שלי.כל מקרה מיוחד שקרה לי או תקופה מסויימת בחיים שלי מלווה בפסקול ייחודי שמורכב משירים שהשפיעו על התקופה הזאת או שפשוט התנגנו בה הרבה.החלטתי לסכם את 2011 בצורה קצת שונה, מוזיקלית יותר, הרכבתי לקט של שירים שהשפיעו מאוד על השנה הזאת ומזכירים לי מקרים או תקופות מסויימים שמגדירים לי את 2011 הכי טוב.הרבה שירים שמרכיבים את הפסקול שלי, של 2011 לא אהובים עליי במיוחד, כן חלק מהשירים פה הם שירים שאני בכלל לא שומעת ולא אוהבת אבל הם פשוט יזכירו לי בכל פעם מחדש מקרים מסוימים או תקופות מסויימות מהשנה אז בכל זאת יש לי סוג של סנטימנטים אליהם אני מאחלת לכם שנה של אושר, הצלחה, בריאות, אהבה, שמחה, כיף, תקווה, שלום ובשורות טובות! מי ייתן והשנה הזאת תהיה טובה יותר מזו שקדמה לה! ועכשיו לשירים... (מי שאשכרה יפעיל אותם אחד אחד, שאפו ) <object width="150" height="150" data="http://www.youtu</div>Fri, 30 Dec 2011 17:22:00 +0200araichlin@gmail.com (A L I N A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=12967013http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682694&blog=12967013http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=12927268<div align="right" dir="rtl">מודעות עצמית היא מושג שמאוד קרוב אליי. אנשים תמיד אמרו לי שאני הבן אדם עם המודעות העצמית הכי גדולה שיצא להם להכיר ושאני המבקרת הכי גדולה של עצמי אבל זה לא לגמרי נכון. אני מכירה גם את הצדדים החיוביים באישיותי וגם את השליליים, את החיוביים אני מחזקת ואת השליליים אני מנסה לשפר.ואם כבר במודעות עצמית מדובר כתבתי 15 משפטים על איך שאני רואה את עצמי, ברוב המקרים אם הם שליליים או חיוביים אתם תצטרכו להגיד לי: אני לא טובה בעבודות צוות ובעבודות קבוצתיות. בכל פעם שהמורה אומרת שעלינו להתחלק לקבוצות אני מתבאסת. אני לא אוהבת לחלק את העבודה שווה בשווה, אני מעדיפה לעשות הכל לגמריי לבד כדי להיות אחראית על כמה שיותר דברים ולדעת שאני האחראית הבלעדית לציון שלי ולכל מה שחתמתי עליו את שמי. אני דיי שתלטנית כשזה נוגע לעבודה משותפת וזה תמיד עובד לרעתי. אני נורא בוסית. לפעמים, בלי כוונה אני אומרת לאנשים מה לעשות ומחלקת להם תפקידים. אני שונאת את זה. אני לא נגררת לויכוחים. אם מישהו מתחיל להתווכח או לריב איתי אני מרגישה לא בנוח ומפסיקה את הויכוח או הריב מיד. אני מעדיפה לדבר עם הבן אדם ברוגע ובטונים הגיוניים</div>Sat, 10 Dec 2011 11:01:00 +0200araichlin@gmail.com (A L I N A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=12927268http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682694&blog=12927268http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=12877994<div align="right" dir="rtl"> "תבינו, אתם דור של עצלנים" פתחה מורתי למתמטיקה בנאומה המוכר אחרי שעברה בין תלמידי הכיתה לבדוק את שיעורי הבית ו"הופתעה" לגלות ששוב מחצית מתלמידי הכיתה התעלמו מהם לגמרי. צחקוקים חרישיים נשמעים. "אתם דור של פרזיטים!" היא קובעת."מה זה פרזיטים בכלל?" נשמע קול אמיץ מהשורה האחרונה."פרזיטים זה טפילים, חיות קטנות, בעיקר חרקים שנדבקות לחיות גדולות יותר וחיות על חשבונן" היא עונה. "את משווה אותנו לחרקים המורה?" משיב אותו קול אמיץ בנימה סרקסטית."אתם חיים על חשבון ההורים שלכם ולא עושים כלום, לא רוצים להתקדם לשום מקום בחיים שלכם, אתם רוצים לשבת על הגב של ההורים שלכם כל החיים" היא עונה,"בגילכם לא רק שהייתי עושה את שיעורי הבית, הייתי עושה תרגילים נוספים כדי לחזק את ההבנה שלי" היא מוסיפה. "בטח, מה עוד היה לכם לעשות באותה תקופה? לא היה מחשב, לא הייתה טלוויזיה, אייפון..." מישהו חייב להשיב."תאמין לי שהיה לנו הרבה מה לעשות אבל תמיד הלימודים היו במקום הראשון" היא עונה כמישהי שמוכיחה את צדקתה.וכאן מגיעים גלגולי העיניים וה"כן בטח" של תלמידי הכיתה, אחד אחרי השני."ההורים שלכם מפנקים אתכם יותר מידי!" ואז היא</div>Thu, 17 Nov 2011 14:10:00 +0200araichlin@gmail.com (A L I N A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=12877994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682694&blog=12877994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=12823317<div align="right" dir="rtl">לאחרונה יצא לי לעסוק באהבה השניה שלי אחרי הכתיבה- צילום וזה קרה בצורה הכי ספונטאנית שיש. לפני כחודש עשיתי לחברה שלי סט צילומים והסיבה היחידה שאני כותבת על זה רק עכשיו היא כי היום החזירו לי את הלפטופ המתוקן ויכולתי לערוך את התמונות. אז לפני כחודש ישבתי עם חברתי שירז בחצר בית הספר בהפסקה. שירז היא ילדה שקטה וביישנית, צנועה וחסרת ביטחון. קישקשנו לנו כמו שבנות אוהבות לקשקש ואז איכשהו התחלנו לדבר על השיער שלה. היא טענה שהשיער שלה עבה מדי, נפוח מדי, שהיא לא מצליחה לסדר אותו ושהיא שונאת אותו באופן כללי. היה חבל לי לשמוע שיש לה משהו שהיא מרגישה חסרת ביטחון בגללו, במיוחד שזה משהו שאני דווקא כל כך אוהבת אצלה. לדעתי למרות שהשיער שלה עבה, מקורזל ונפוח הוא ממש יפה, לדעתי שיער כזה הרבה יותר יפה משיער חלק וחסר צורה. לצערי שאר ה"חברות" שלה והסובבים אותה לא חושבים כמוני וזה מה שמדאיג אותה ומוריד לה כל כך את הביטחון העצמי. תמיד אמרתי לה שהשיער שלה מהמם ומתאים בצורה מדויקת לפנים שלה אבל היא התעקשה לשרוף אותו עם מחליק ולקלוע אותו בצמות כדי לא להיות שונה (או מיוחדת). באותו יום קבענו שהיא תבוא אלי</div>Sat, 22 Oct 2011 01:54:00 +0200araichlin@gmail.com (A L I N A)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=682694&blogcode=12823317http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=682694&blog=12823317