האח הגדול היא תוכנית מדהימה, באמת.
מדהים אותי איך כל פעם מחדש היא מצליחה לעורר ויכוחים שנשמעים כאילו הם ויכוחים ברומו של עולם ומתעסקים בנושאים של חיים ומוות. ויכוחים סוערים שלעיתים נגררים למקומות לא נעימים ואף יוצאים מכלל פרופורציה (מה שקיבל ביטוי כבר כמה פעמים בכיתה שלי). 
מדהים אותי איך תכנית טלווזיה מצליחה לערער את המדינה בצורה כזאת וגורמת לאנשים לצעוק את דעתם בתוקפנות ובחוסר סובלנות כלפי אנשים בעלי דעות האחרות (למרות שתרבות השיחה במדינה שלנו אף פעם לא הייתה מי-יודע-מה וכראיה לכך- צפייה של 10 דקות בערוץ הכנסת).

המטרה של ההפקה ברורה- רייטינג, וזה בסדר גמור, כל תכנית צריכה את הרייטינג שלה.
מפיקי התוכנית הם אנשים חכמים והם יודעים איך לגרום לתסיסה במדינה כך שמי שלא רואה את התוכנית מרגיש שהוא "אאוטסיידר" וכך הרייטינג ממשיך לעלות עוד ועוד. הסחטנות הרגשית הזאת עובדת: "איך אני יכול להרשות לעצמי לא לצפות במשהו שמחר כל החברים שלי ידברו עליו? ", ישאל את עצמו האזרח הממוצע, "איך אני יכול לא לקחת חלק בהכרעה הגורלית של מי נשאר בבית האח הגדול עוד שבוע ולא לשלוח SMS לדייר הכי שערורייתי שעושה הכי הרבה רעש/ מקדם את הדעה והשקפת העולם שלי?". ברצינות, להצביע בבחירות לכנסת נהיה פחות חשוב מלהצביע ב"בחירות" ב"אח הגדול", מה גם שהבחירות לכנסת זולות יותר. רק כדי לסבר את העין: בעונה שעברה הפקת "האח הגדול" עשתה כ-80,000,000 ש''ח מכל הפרסומות וה-SMS-ים.
הבעיה היא שאדם שצופה ב"האח הגדול" מרגיש סוג של שליחות כשהוא מצביע עבור אחד הדיירים. הוא מתחבר לאחד המתמודדים ומרגיש מחויבות ונאמנות כלפי אותו מתמודד ושזאת המטרה הקיומית שלו להשאיר אותו באח הגדול כי הוא מתחבר אליו ולרעיונות שהוא משדר, בתאכלס זאת עבודה בעיניים.

מצד שני יש את האנשים שפשוט מצביעים לאדם שעושה הכי הרבה רעש ופרובוקציה כדי שיהיה מה לראות בערוץ 20, שגם הוא בתשלום.

אז למה אנחנו אוהבים את התוכנית הזאת? טוב זה ברור, היא מספקת את הצרכים שלנו: יצר החטטנות, יצר הרכילות, יצר הסקרנות והיא התרוץ המושלם להביע את הדעות שלנו על כל מה שרק אפשר שזה משהו שלא היינו עושים בדרך כלל בלי טריגר כמו "האח הגדול". אבל לא רק זאת, בנוסף היא ביטוי של פלורליזם טהור (שזה לאו דווקא רע), כלומר כמעט לכל דעה יש ביטוי בערבוביית האנשים הזאת וגם פה נכנסת החוכמה של מפיקי התוכנית.

זה שקוף עד דמעות מה הסיבה שבחרו בכל אחד ואחד להכנס לבית האח הגדול, הבחירה הייתה מכוונת ומתוכננת היטב: שתי דתיות (ברי סימון זוהר וזיוה כהן בהנם) ואתאיסט (קים רטוש), שמאלני קיצוני (סער סקלי) וימני קיצוני (ערן טארטקובסקי), מתגרשת סדרתית (יעל ברון) ונשואים טריים (בטי ודודו קפרא), אישה שצריכה גבר עם מינימום 50,000 ש''ח נטו בחודש (אביבית בר זוהר) ומליין (שי רגב), נו מנחשים?

מפיקי האח הגדול מנסים ליצור אינטריגות, מריבות, ויכוחים, שערוריות ואפילו מערכות יחסים בין הדיירים כדי שלצופה יהיה מעניין.

הרעיון מעולה, אבל הביטוי הטראשי והזול שלו הרבה פחות.

אם חופרים ממש עמוק כדי לנסות איכשהו למצוא יתרונות בתוכנית הזאת אפשר לומר שהיא ביטוי פלורליזם ולכל דעה יש את הבמה להשמע ולקבל ביטוי בפריים טיים שזאת עילה גדולה בשביל מדינה דמוקרטית.
כל שכבות האוכלוסיה וכל מגוון הדעות הפוליטיות והחברתיות מקבלות במה וכך נוצרת מודעות גדולה יותר למה שקורה במדינה שלנו (למרות שלפעמים האנשים שנבחרים לתוכנית הם פשוט בושה לדעה ולזרם שאליה הם משתייכים).
למשל בסין לא נראה לי שהתוכנית הזאת הייתה תופסת כמו בישראל כי שם אין מגוון דעות כמו שיש אצלנו. הבעיה העיקרית היא שאצלנו במדינה (מצטערת מראש על ההכללה הגסה) מפספסים את הערכים שהאח הגדול משדר בלי לשים לב, ומתייחסים לחלק הרכילותי והזול כי "מה לעשות שזה יותר מעניין".

אין לי ברירה אלא להודות שלמרות הכל "האח הגדול" היא תוכנית מבדרת ומצחיקה (בעיקר על חשבון המשתתפים בה) ולכן אני רואה את השידורים של יום ראשון ושלישי אבל לא מעבר לכך. אני לא רואה את עצמי קונה את ערוץ 20 או שולחת SMS-ים כי זה פשוט לא מעניין אותי עד כדי כך.
בשבילי התוכנית הזאת היא דרך להבין בערך מה קורה במדינה שלנו, לטוב ולרע, אבל בעיקר עוד דרך להעביר את הזמן בנעימות לפני שאני הולכת לישון. 

אין לי שום דבר נגד "האח הגדול" ואני לא מתכוונת להתנשא ולהגיד שזאת תוכנית תת רמה ושאני לא מוכנה לבזבז את זמני היקר על תוכנית כזאת כי מי שמתייחס ל"אח הגדול" כאל עוד תוכנית ריאלטי ממוצעת בטלווזיה ולא לוקח אותה כל כך ברצינות לא מרגיש טיפש בגלל שהוא רואה אותה.
אפשר להגיד הרבה על "האח הגדול" כי היא תוכנית טלוויזיה שנויה במחלוקת יותר מיתר תוכניות הריאלטי אבל צריך לזכור שזאת רק תוכנית ריאלטי כך שאין בה שום דבר אמיתי.