"תבינו, אתם דור של עצלנים" פתחה מורתי למתמטיקה בנאומה המוכר אחרי שעברה בין תלמידי הכיתה לבדוק את שיעורי הבית ו"הופתעה" לגלות ששוב מחצית מתלמידי הכיתה התעלמו מהם לגמרי. צחקוקים חרישיים נשמעים. 

"אתם דור של פרזיטים!" היא קובעת.
"מה זה פרזיטים בכלל?" נשמע קול אמיץ מהשורה האחרונה.
"פרזיטים זה טפילים, חיות קטנות, בעיקר חרקים שנדבקות לחיות גדולות יותר וחיות על חשבונן" היא עונה. 

"את משווה אותנו לחרקים המורה?" משיב אותו קול אמיץ בנימה סרקסטית.
"אתם חיים על חשבון ההורים שלכם ולא עושים כלום, לא רוצים להתקדם לשום מקום בחיים שלכם, אתם רוצים לשבת על הגב של ההורים שלכם כל החיים" היא עונה, "בגילכם לא רק שהייתי עושה את שיעורי הבית, הייתי עושה תרגילים נוספים כדי לחזק את ההבנה שלי" היא מוסיפה.

"בטח, מה עוד היה לכם לעשות באותה תקופה? לא היה מחשב, לא הייתה טלוויזיה, אייפון..." מישהו חייב להשיב.
"תאמין לי שהיה לנו הרבה מה לעשות אבל תמיד הלימודים היו במקום הראשון" היא עונה כמישהי שמוכיחה את צדקתה.
וכאן מגיעים גלגולי העיניים וה"כן בטח" של תלמידי הכיתה, אחד אחרי השני.
"ההורים שלכם מפנקים אתכם יותר מידי!" ואז היא מצביעה על תלמידה "קיבלת 38 בבחן האחרון בטריגונומטריה וההורים שלך קונים לך אייפון. כשהייתי בגילכם לקבל 38 לא היה אפשרות בכלל, 95 לא היה מספיק!

בעבר היה לנו מוסר עבודה, ידענו שכדי להגיע רחוק צריך לעבוד קשה ושאין קיצורי דרך. הצעירים של היום רוצים להרוויח כסף מהר ובלי לעבוד קשה ואחר כך רובם גומרים את החיים שלהם בכלא. אז אני אומרת לכם מעכשיו שאין קיצורי דרך להצלחה, צריך לשבת על התחת וללמוד כדי להגיע לאנשהו בחיים האלה"

אני יודעת שהדברים שהיא אומרת נשמעים קצת קשים ואולי מעלים גיחוך אבל המורה שלי למתמטיקה היא אישה מדהימה שאני אוהבת מאוד, היא בסך הכל רוצה להחדיר בנו מוטיבציה והיא לא מתביישת להגיד מה שהיא חושבת. אפשר לומר שהיא דמות קצת שנויה במחלוקת בכיתה שלי.
(אגב עם רוב דבריה אני דווקא מסכימה) 

למרות שהיא דמות שנויה במחלוקת וניתן לומר מעט פרובוקטיבית היא בטוח מזכירה לכם מישהו שאתם מכירים, הרי זאת תופעה נפוצה מאוד להשוות בין הדורות ולהגיד כמה טוב היה פעם וכמה רע עכשיו.
עכשיו גם יש סטטיסטיקה מדוייקת לגבי התופעה הזאת: 60% מהסבים חושבים שהדור שלנו לא מחונך כראוי.
האחוזים האלה נשמעים לי הגיוניים לגמרי אם להתייחס לביקורת המתמדת שאנחנו, בני הנוער, מקבלים. מי שלא הושווה להורים שלו, לסבים שלו או לכל אדם אחר שלושה דורות אחורה לפחות שיגיד "אני" (ועכשיו שינסה להזכר שוב).

גם אני חווה השוואה מן הסוג הזה מפעם לפעם:
"למה את הולכת לקניון? " שואל אותי סבא.

"סתם, להסתובב קצת עם חברות" אני עונה.

"להסתובב? מה זה "להסתובב" בקניון? מה יש לעשות שם? בזמני במקום "להסתובב" בקניון הייתי יושב וחוזר על החמר שלימדו בבית הספר"

זה בכל מקום: בתקשורת, בספרות, אפילו במשפחות שלנו "בזמני זה היה ככה...בזמני זה היה אחרת...בזמני הייתי עושה... בזמני לא הייתי עושה..."

המשפטים האלה מוכרים לנו וכבר הפכו לקלישאה מגוכחת, אף אחד כבר לא ממש לוקח את המשפטים הנדושים האלה ברצינות.

והתגובה הממוצעת של בני הנוער למשפטים מן סוג הזה? "כן, אהא, טוב, בסדר, מה אתם מבינים בכלל, אל תשגעו אותנו..." אם תשאלו אותי, בצדק.

לדעתי לא הרבה השתנה. בעצם מתחת לפני השטח כמעט הכל נשאר אותו דבר ולכן ההשוואה בין הדורות כל כך מיותרת.

אם מסתכלים על הנוער של היום בצורה כללית אפשר לומר ללא ספק שחלה הדרדרות בהתנהלות של הנוער בימינו: כל היום בפייסבוק, לא לומדים, שותים אלכוהול מגיל קטן, מעשנים, "עושים" סמים, לא מחונכים, חצופים, גסים, מפונקים ועוד ועוד ועוד...אבל אל תגידו לי שלא היו דברים מקבילים בזמנכם!

לכל דור יש את הפיתויים שלו, היום זה פייסבוק פעם זה היה לקפוץ בחבל עם חברים בחוץ אבל שני הדברים מנעו מבני הנוער לעשות דברים "חשובים יותר".
לכל דור יש את הבילויים שלו, פעם זה היה לשחק קלאס או כדורגל עם חברים והיום ללכת לקניון עם חברים.
כל דור התחלק לשני חלקים: ילדים טובים וילדים רעים. 

פעם קראו לזה פאנקיסטים או חוליגנים והיום קוראים להם ערסים אבל העיקרון הוא אותו עיקרון.

פעם קראו לזה מרובעים או יורמים והיום קוראים להם חננות או חרשנים אבל העיקרון הוא אותו עיקרון.

אל תגידו לי שלא היו בני נוער שעישנו או שתו אכוהול בזמנכם או כאלה שהתחצפו למורים, בבקשה אל תמכרו לי סיפורים על עבר מושלם של ילדים טובים ירושלים.

ואם אתם כבר כל כך בטוחים שהנוער של היום גרוע ולא הצלחתי לשנות את דעתכם לפחות תעשו לבני הנוער של היום טובה ואל תכלילו כי אני מבינה שקל יותר לזכור את הדברים השליליים שאומרים בחדשות ושהדברים החיוביים נשכחים מהר אבל עדיין יש בני נוער מנומסים,לומדים,שלא מעשנים, לא שותים, לא "עושים" סמים, מחונכים, מתנדבים בעמותות, עוזרים וקוראים ספרים רחמנא ליצלן.