מאחורי הקלעים
הסיפור בהחלט נגמר.ממזמן.אבל זהו ה'מאחורי הקלעים' שלו.המחשבות שמאחורי הדמיויות,רעיונות.כל מיני כאלה.
כמובן שמי שלא תקרא לא תפסיד כלום,אבל זה נראה לי לא מזיק ואולי זה אפילו יעניין אתכן.
מוזמנות להגיב לי מה דעתכן.
הקדמה:
זה הספר השישי שלי ומצחיק שההרגשה עדיין יכולה להיות זהה לסיום כתיבת הראשון.
אי אפשר להסביר איך זה מרגיש-זאת הקלה עצומה.זה לקחת מטען שהיה פרוש לפנייך במשך כל כך הרבה זמן ולארוז אותו בתור מעטפה קטנה ואז להכניס אותה לכיס שליד הלב.זה בערך ככה.
אז שוב,זה אומנם הספר השישי שלי אבל זאת הפעם הראשונה שכתבתי את הדברים מנקודת מבט של בת.(קצת מוזר שזה קרה רק בספר השישי,אבל היה לי ממש כיף.ואני תוהה למה לא עשיתי את זה קודם)
באשר לסיפור חדש-אני לא מבטיחה כלום,אבל יש סיכוי טוב שאני אתחיל לכתוב אותו בקרוב כי מההיכרות שלי עם עצמי רעיון חדש יתחלחל למוחי בזמן הקרוב (או הלא קרוב,אבל בכל זאת).היה לי איזשהו רעיון ואני צריכה לראות איך אני מגבשת אותו.לדעתי זה יהיה יותר סיפורון מאשר ספר נוסף.
אין לי כוח לספר נוסף.
את הקודמים יצא לי לכתוב בחודשיים-שלושה כ"א (אומנם יותר קצרים,אבל בכ"ז.לספר הרביעי שלי הייתי צריכה להוציא מ-ל-א חומר ולחרוש בויקיפדיה,ולקרוא המון,וללמוד.בהשוואה אליו הספר הזה הוא כלום)
אז עוד תשמעו ממני בעניין הזה.
עלילה:
אז רציתי לכתוב סיפור אהבה,זה לא אמור להיות קשה במיוחד,לא?
לא אם אתם רוצים לכתוב בסגנון רדוד כמו שזמרים מזרחיים כותבים שירים.
ואני רציתי יותר מזה.רציתי לכתוב סיפור שמצד אחד יהיה מרגש,ומצד שני יהיה גם כואב,ובעל מימדים נוספים מעבר לשתי הדמויות הראשיות.
אז היה את ימית והאפוטרופוס,ויוני והתוכנית,והיו שיעורי הדרמה,והיה את ניר כותבת.והיו עוד כל מיני קשקושים שאין לי מושג למה הם קשורים אבל באותו רגע הם זרמו לי מבין האצבעות,ואני זרמתי איתם.
ואז דברים קצת יצאו משליטה בגלל שהם התפתחו למליוני כיוונים.ואז הוצרכתי לאסוף הכל,ולסגור הכל לאט-לאט והיטב.ואני דיי בספק אם עשיתי את זה טוב,אבל אני פשוט שמחה שעשיתי.איך שעשיתי.
העלילה לא תמיד זרמה לי,ומדי פעם הוספתי דברים שלעולם לא חשבתי להוסיף וגם השמטתי קטעים שלמים שקודם חשבתי שהם הכרחיים.העלילה גיבשה את עצמה,אני הייתי הכלי.
כך למשל ידעתי שמאי תמות עוד מההתחלה כמעט,אבל הסוף עם ניר ודני מעולם לא היה לי ברור.הרבה זמן התלבטתי במחשבה אם לגרום לו למות,או סתם להיפרד מניר ולגרום לה להיות עם שחר.אני יודעת שזה היה נראה כאילו מההתחלה ייעדתי את ניר לדני,אבל זה לגמרי לא היה לי בראש.
*וגם נושא האפוטרופוס של ימית לא היה אמור להישאר בסוד (כי למעשה כן,אני יודעת מיהו) אבל החלטתי שלא לגלות כדי להשאיר אתכן סקרניות,לגרום לכן לתהות.
יש מצב שאם תחשבו קצת תגלו.(ולא,זה לא ירון,כמובן.)
דמויות:
*דני-חשוב לי להתחיל דווקא איתו,בגלל שעושה רושם שהוא קיבל את התמיכה והאהבה שלכן באופן גורף.ולא פלא,נכון? הרי ניר,גיבורת הספר,מאושרת איתו והסיפור נגמר בהפי אנדינג,ודני חמוד וחכם והכל.
אז למה לעזאזל בכל זאת אני לא מתחברת לדמות שלו כ"כ?
כלומר,אני יצרתי אותו.ואני מרגישה ריחוק ממנו.מוזר.
יש דמויות משניות שאני מחבבת יותר-עוזי,יגאל אלון,יוני.(שחר,מאור,ימית)
אני מתקשה להחליט אם זה בגלל שהוא יצא פתטי מדי בעיני,או בגלל שבאופן כללי בנים כמוהו זה לא ממש הסוג שלי.(מצחיק להגיד את זה,אין לי ממש 'סוג') אולי שתי הסיבות יחד.
*ניר-טוב,מאיפה בכלל אני אמורה להתחיל?
באופן טוטלי כשכתבתי על ניר כתבתי עליי.ניסיתי לחשוב מה הייתי אומרת בכל סיטואציה,ואיך הייתי מגיבה וזה מה שניר עשתה.
מצד אחד זה היה כיף,כי זה לא קשה כ"כ לכתוב על עצמך כי את עצמך אתה מכיר הכי טוב.
מצד שני,מדי פעם הייתי רואה עד כמה מטומטמת ואטומה ניר יכולה להיות וזה היה כמעט כמו גול עצמי.אבל אולי אחרי הכל זאת הייתה דרך טובה להכיר את עצמי טוב יותר.
אז אחרי שהבנתן שכל מה שנכתב על ניר לא היה מהדמיון-אלא מהמציאות שלי,אתן יכולות להבין שהספרים,והמוזיקה שמוזכרים בקשר אליה הם אמיתיים ביותר.
(את Mcr הזכרתי יותר מפעם ויותר מפעמיים כי הם בהחלט אחת הלהקות שלי!)
אז גרמתי לה להיות אטומה קצת וחכמה קצת,הגיונית אבל מבולבלת,שמחה ולפעמים חסרת ביטחון,רודפת צדק ומשכינת שלום,ישרה ודרמטית.
היא אהבה היסטוריה,ספרות ואזרחות.הארי פוטר ואת ג'וני דפ (בתכל'ס מי לא אוהב אותם? *הארי פוטר-הכוונה לספרים,כן? לא לדמות ח"ו)
וזה כל מה שעולה לי לראש כרגע,אבל אני הייתי איתה שם בכל רגע ורגע.
וענבר-את קלעת כל כך בול בתגובה שלך.
*עינבל-אני מניחה שסופסוף אפשר לספר מה עומד מאחורי הדמות שלה.
עינבל הכניסה את עצמה לסיפור,אני בכלל לא חשבתי על להכניס אותה.לא הייתי זקוקה לה,אבל התברר שהיא אולי אחד הדברים הטובים ביותר שקרו לסיפור-היא הוסיפה הרבה אקשן.
אז ככה: מישהי חמודה (לא ממש) בשם 'עינבל' חשבה שזה יהיה נחמד להעלות פרק (או פרקים,מי יודע) לאיזה בלוג של בנות ולהגיד שזה סיפור שלה ושהיא יושבת לכתוב אותו יומם ולילה.
לא מצא חן בעיניי הרעיון של ההעתקה הבוטה.
אז חשבתי מעט מה לעשות והגעתי למסקנה הכי טובה אליה יכולתי להגיע-להכניס דמות בשם שלה,ודמות כזאת שכולם...לא ממש יאהבו.
חח,ואני זוכרת היטב איך שנאתן את עינבל.
אז אולי הייתי רשעית מדי,אבל בסופו של דבר אני לא מתחרטת.
ועינבל,אפילו יש סיכוי שאת קוראת שורות אלה-אז קבלי ממני את התנצלותי,אבל דעי לך שאני לא ממש מצטערת (הו,האירוניה!)
*ירון-ירון היה אמור להיות הדמות ה'רשעית' המרכזית בסיפור.זה שמאמלל לכולם את החיים ללא כל סיבה טובה לעין,אבל בהמשך הוא הלך ונעשה בחור טוב יותר.פחות קר ופחות קשוח.לא תכננתי את זה בשבילו,וקשה לי להסביר את זה,אבל הוא כמעט כאילו כתב את עצמו.
*והייתי מסבירה לכן עוד על שאר הדמויות והתפקידים שייעדתי לכן,אבל אני חושבת שזה ביזבוז זמן וגם מיותר כי במילא אם הדמויות לא הגשימו את עצמן האחראית היחידה לכך היא אני.אז אופס.
בשורה התחתונה אני כן מרוצה,מרוצה מכולם.
(<חוץ מניר,כי מה לעשות,אני נוטה להיות ביקורתית עם עצמי>)
אתן:
אתן הייתן (ואם יש פה איזהשהוא בן אז עימו הסליחה) מאז ומתמיד הציר המרכזי בסיפור.
הייתן ההשראה,הכוח להמשיך,החיוך המתגנב הזה.
הייתן הכל.
ואני אמשיך ואומר את מה שתמיד אמרתי-עוד לא התרגלתי ולעולם גם לא אתרגל לעובדה שיש אנשים שאוהבים את מה שאני כותבת,שמעריכים את הכתיבה ואת הזמן שלי.
כל תגובה שקיבלתי הייתה כמו הראשונה בשבילי,כל מילה טובה,כל הערה,כל סמיילי.
אני מודה לכן מקרב לב על שתמיד הייתן שם בשבילי,שבזכותכן יכולתי לסיים את הספר הזה שלי על הצד הטוב ביותר.
*המעט שאוכל לעשות למען מישהי מאוד-מאוד מיוחדת שהמליצה על הבלוג שלי לא פעם ונתנה לי תמיכה מטורפת במהלך הסיפור,הוא להחזיר לה ולשלוח את כולכן לקרוא אצלה.ענבר-הכתיבה שלה מאוד אמיתית,בועטת,חיה ובעיקר נוגעת ללב.בלוג מאוד מומלץ,אני מתה על הילדה 3>
בקיצור רוצו לקרוא ותעשו גם מנוי :)
נתונים:
*אם אני לא טועה התחלתי את הסיפור ב21.02.10 –כלומר כמעט מלפני שנתיים.אינלי מושג איך סחבתי אותו במשך שנתיים,אבל זה קרה.
אני מניחה שלא תמיד הייתי איתו-כתבתי כשהיה לי חשק,והיו לי קטעים שלמים בהם לא הוספתי מילה.שבועות,חודשים.פעם אחת כבר חשבתי שאני עוזבת את הסיפור,אבל כנראה שבגלל תגובה אחת או שתיים כאן בבקשה להמשיך,המשכתי ואני שמחה שבסופו של דבר גם גמרתי אותו.אני שונאת דברים לא סגורים.
*לסיפור יצאו 103,306 מילים ו-244 עמודים.
(אבל עם הזמן זה ישתנה כי אני אשנה,אוסיף ואשמיט קטעים.אני בעצם אף פעם לא גומרת לתקן.)
*מכיוון שיש לי איזשהו הרגל מצחיק כזה לבדוק תמיד בספרים מילה ראשונה ואחרונה ולראות אם יש איזהשו קשר ביניהם-אני מנסה לעשות קשר בספרים שלי.
הספר התחיל עם המילה "ניר" ונגמר במילה "דני" לא סתם.
אוקיי,וכן אני מניחה שפה נגמר פא"י כל שיש לי לכתוב בנושא.
אם יש לכן שאלות כלשהן,הערות,תגובות,כל דבר-הרגשנה חופשיות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
amelia jean