שקרנים. אני מוקפת שקרנים.
אני שונאת אתכם.
אתם גורמים לי לכ"כ הרבה כאב, שבאמת כבר נימאס.
הלוואי שיכולתי להתרחק מכם.. אבל זה חזק ממני.
אני אוהבת אותכם. ואתם כ"כ חשובים לי.
אולי בגלל זה כ"כ כואב.
אני רק רוצה להפסיק את הכאב.
למה זה לא הדדי? למה אתם לא מעריכים אותי כמו פעם? זוכרים? כשאתם הייתם הידידים הכי טובים שיש, כשלא היה יום שלא דיברתי איתכן..
עשיתי לכם משהו רע?
יש הטוענים (בואו נדייק- טוענות) שכן.
אבל מה? מה אומר המשפט "גנבת לנו את הבנים"?! איך?! ועוד אני?!
תסתכלו מסביבכן!
החברה הכי טובה שלכן, שכרגע אתן עושות סצנות לכל העולם על הדאגה שלכן אליה.. היא נימרחה עליהם מאז ומעולם!
אתן תמיד אמרתן שהיא זונה, ושהיא גונבת את כל תשומת הלב..
ורק התחלתי! מה איתה ? היא, שאתן כ"כ שונאות, שקיללתן אותה ואתן עד היום מקללות... היא מוזמנת יותר ממני, ואתו מעדכנות אותה יותר ממני.
אז איפה הפאקינג הגיון!?
אין הגיון.
ורק הכאב שכבר אין לי מקום אמיתי, שמי שאני מסתובבת איתו כבר לא איכפת..
קפצו לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
לא יותר מידי