גם אני נשאבתי לזה ..

וואו אני מיום ליום מתרחקת מכולם..אני נמצאת בבועה שלי ולא נותנת לאף אחד לחדור אלייה..

זה כבר נמאס על הסובבים אותי..

המשפחה מעירה לי בלי סוף , ההורים באים אליי בשאלות כל הזמן : " למה את לא יוצאת ? , את בחופש ! תהיי עם חברות קצת,תצאי,תבלי. אנחנו לא מבינים מה קורה לך ? , את כל היום נמצאת בבית , כל היום סגורה בחדר שלך , תוקפנית , יבשה, עונה מגעיל , מדברת לא יפה "

ועוד כל מיני הערות כאלה ..

וגם מהצד של החברות זה לא ממש מעודד. ..

התרחקתי מהן מאוד..

אם הן רק היו יודעות מה עובר עליי הן היו משנות גישה בשנייה ..

הן מסרבות להבין שמשהו לא רגיל שמשהו לא בסדר ..

וכן אני צריכה תמיכה מהן וצריכה עידוד פה ושם .. אבל מה לעשות הבנתי כשנמצאים בהפרעות אכילה זה את עם עצמך את לא יכולה לערב בזה חברות שלך ולצפות מהן שהן לא ייכעסו או יתערבו לך ...

אבל זה מחרפן אותי שאצלי הרגש שולט ומתגבר על ההגיון !!

אני אשכרה כל החופש בבית .. לא עושה כלום...ארוחות משפחתיות ומפגשים וזהווווו חוץ מזה שום דבר !!!!

אני כל כך צריכה לשנות את זה..חייייבת לשנות גישה..

להתחיל לחיות !

הזמן הולך ולא ישוב.. ואני אצטער על זה שלא נצלתי אותו כראוי ..

מקווה שילך טוב בהמשך ..:]

סופ"ש מוצלח ומהנה לכולם !!