חשבתי שאנשים אוהבים אותי בתנאיהם, ושבשעה שקשה לי אף אחד מאהוביי לא נמצא שם
ופתאום הגיחה ישות שהיא כולה גוש אהבה רוטטת אל תוך חיי 

פחדתי להרוס, פחדתי לתת למישהו לאהוב אותי. אבל זה לא עזר כי הם אהבו אותי בלי קשר לאיפה אני, לאם אני עונה לטלפון, לאם אני שמנה או בוכה או משעממת
וזה מרפא. אהבה מרפאת. רק רציתי שמישהו יכריח אותי לצאת מן המצב הזה, וחשבתי שזה בלתי אפשרי לעזור למישהו שלא רוצה שיעזרו לו

אך הם עשו את זה. אני כל כך מאוהבת. ועדיין לא הוחלמתי לגמרי, אך זה בדרך
אני מסדרת את החדר
והכתיבה עוזרת גם

תודה לך כתיבה

ואולי למדיטציה שוב יהיה מקום בחיי בקרוב...וגם ליוגה....רק בלי לחץ. 
:)