http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277heCopyright 2026 נבטוט. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14280157<div align="right" dir="rtl">אני ממש לא רוצה לעשות את אותן טעויות כמו עם שלומי. עכשיו יש הרבה יותר לסכן, עכשיו אני באמת מאוהבת. אני בזוגיות עם הישות שאני הכי מעריכה ביקום כולו, ואני לא מסוגלת להנות מזה כי אני בפחדים שהוא מבין ברגעים אלה, שלא בא לו עליי. ניסיתי לא לתת לעצמי לאכול מינדפאק, הרי היה לנו כיף בסופש ממש, הרגשנו את האהבה חזק, והיו רגעים קשים ורוב הזמן הייתי שקטה ואנטי סוציאלית, אך האהבה הייתה שם. ולכן אפילו שהיום משום מקום היתה לי התחושה שאולי הוא לא בראש לזה, התקשרתי. וכשדיברתי אמרתי שטויות, וכשניסיתי להיות מצחיקה יצאתי לא ברורה. והוא לא כל כך היה שם איתי בשיחה...אולי לרגע אחד קטן כן. אבל הוא סיים אותה דיי מהר, ואחרי זה לא יכולתי שלא לחשוב על הכל.די כבר די כבר די כברררר היות ואני תמיד אוכלת מינדפאק, אני לא יכולה לדעת אם זו אינטואיציה או הסרטים הרגילים שלי. למרות שאני נזכרת שהסרטים שלי בדרך כלל מתגלים כאינטואיציה שלא הקשבתי לה. מתישהו הכל מתפוצץ. מצד שני, אולי אם לא הייתי אוכלת סרטים, לא הייתי יוצרת בעיות שלא היו קיימות מלכתחילה. over thinking... הפערים בינינו ידועים לשנינו, ולפני כמה ימים הוא סיפר לי</div>Sun, 08 Feb 2015 21:10:00 +0200dani.mail302@gmail.com (נבטוט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14280157http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=678277&blog=14280157http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14279833<div align="right" dir="rtl">היום הוא היום הרביעי לגמילה מהרס עצמי, ויא אללה, הולך טוב. אני לא אגיד שאני נוכחת כל הזמן, כיאני לא. ואתמול היה לי מן התקף אכילה כזה בערב, אכלתי מלא פירות יבשים וקוקוס מיובש(הידד לרוח החג), וידעתי שזה לא כי אני רעבה,אלא רק כי טעים לי אך לא הפסקתי.... וגם ראיתי טלוויזיה בעצם אתמול. אבל! אני עושה שינויים, אני יותר נוכחת רוב הזמן, אני משתפרת ביכולת לבטא את עצמי ומגיעה לכל מיני תובנות. לפני יומיים ניסיתי למדוט לחצי שעה כמו שסיכמתי עם עצמי, הייתי מאד עייפה ולא היה לי כח, והתחלתי ואחרי כמה דקות פתחתי עיניים משיעמום ובטעות הזזתי את החישוק שלי והוא נפל עליי. ובאותה שנייה בקטע מוזר שכזה עברה לי בראש המחשבה שהייתי רוצה שהוא יהרוג אותי והמילים הספציפיות שעברו לי בראש היו "מגיע לי למות". ואז פתאום אני כזה "dafuk?" אפילו אותי זה הפתיע, כאילו אני בד"כ דכאונית אבל וואלה היום הגזמתי. אז חשבתי דברים כמו, טוב זה לא בריא, באמת, כאילו אני לא מבינה מאיפה באות מחשבות כאלה, אולי כבר צריך להפסיק לטפל בעצמי לבד וללכת לפסיכולוג וזהו. אך אז הגיעה ההבנה, הבנתי שזה חלק מתהליך הגמילה. חיכיתי לזה. כמו כשנגמלים מסוכר</div>Sun, 08 Feb 2015 08:18:00 +0200dani.mail302@gmail.com (נבטוט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14279833http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=678277&blog=14279833http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14278299<div align="right" dir="rtl">מה כל כך מפחיד אותנובפשוט להיות עצמנו? הפחדים והשיגועים הקטנטנים שהמיינד שלי מתעסק בהם ביומיום נוצרו כתגובות ומגננות מהחברה שגדלתי בה. ובכן היום אני מודעת לעצמי ולכך שאני יוצרת את המציאות שלי, אני בוחרת להקיף את עצמי (לרוב)באנשים שמקבלים אותי כמי שאני, אנשים שמעודדים את היחוד שבי לפרוח, ועדיין קשה לעשות את הקפיצה של לעוף ולהשתולל ולשים זין ולהיות באמת אני, גולמית, אותנטית, פראית.הגעתי (מחדש) למסקנה שתחושת הקורבנות לא מועילה לי יותר בכלל, אולי פעם זה נתן לי משהו(מקום נח להתחבא בו?) אך כיום אני יודעת שזה לא נותן לי כלום. זה עדיין המקום הנח שלי, אבל לא המקום בו טוב לי. אז למה אני עוד עושה את זה? התשובה היא כי זו התמכרות.ולקח לי זמן להגיע להבנה הזאת, אחרי הרבה רמזים מאנשים חכמים, שנכנסו לי דרך אוזן אחת ויצאו מהשניה, עד שהיום הצלחתי להגיע לזה לבד. אזמה שהופך את זה להתמכרות זה שאני יודעת שזה רע לי ועדיין עושה זאת. ובכן המסקנה הזאת ממש גרמה לי להרגיש טוב, כי פתאום הסתכלתי עליה כמו על כל התמכרות אחרת, והבנתי שמה שנחוץ פה זה תהליך גמילה. ותהליך גמילה זה אף פעם לא קל, לפחות לא בהתחלה. וזו תמיד ע</div>Thu, 05 Feb 2015 04:14:00 +0200dani.mail302@gmail.com (נבטוט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14278299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=678277&blog=14278299http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14276934<div align="right" dir="rtl">ידעתי שזה אמיתי כשעשינו אהבה והוא דחף את האצבע שלו לנחיר שלי. דיברנו אתמול, ואמרתי לו שלמרות הכל יש לי רגשי נחיתות. כי אני יודעת מה הוא נותן לי, הוא נותן לי הכל, רק בלאפשר לי להיכנס אל תוך חייו ולאהוב אותו הוא נותן לחיי משמעות. ולא ידעתי מה אני נותנת לו."זה לא אומר שאני צריכה שתפרט לי...""לא את יודע את מה, אני כן אפרט לך. את תומכת בי, את מקשיבה לי, ואת רואה אותי. את רואה את כל הצדדים שבי. כמעט ואין לי חברים שרואים את כל כולי. ואת מקבלת אותי""כן, זה נכון. פשוט קשה לי להאמין שמישהו ירצה להכניס אותי לחייו ככה,""כי?""כי אני פשוט גוש של awkwardness, אני לא מבינה נורמות חברתיות, אני כמעט ולא מדברת וכשאני כן אני אומרת דברים מוזרים! ואין לי מושג איך לענות לאנשים בטלפון.""אני אוהב אוקוורד, אוקוורד זה אותנטי. זה אומר שאת לא משחקת את המשחק"וכשהוא אמר את זה חשבתי 'כן, גם אני אוהבת את זה בי...פשוט לא חשבתי שמישהו אחר יכול לראות את היופי בזה'. כבר מלא זמן שבא לי לחזור להיות גוש אהבה רוטט, להיות מסוגלת לסחוב את האנשים שקשה להם ולהיות שם בשבילם ולרפא אותם. פעם זה בא לי בקלות והיום לא מצליחה ל</div>Mon, 02 Feb 2015 10:27:00 +0200dani.mail302@gmail.com (נבטוט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14276934http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=678277&blog=14276934http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14276122<div align="right" dir="rtl">חלמתי שנסעתי לטיול באירופה, ושני אנשים שאני מכירה(לא זוכרת מי היו, רק שהכרתי אותם) פוגשים אותי באוטובוס לפני שאני יוצאת לטיול, האחד מהם מביא לי מכתב על שני דפים לבנים משודכים שקרועים באמצע לחצי מגודלם. כתוב בעפרון. ואז אני יושבת על ספה בביתי, ומתחילה לקרוא את המכתב, לידי יושב מישהו, ידיד, אני מתחילה לקרוא ומגלה שזה מכתב טיסה. אומרת "יאו איזה חמוד, אבל מי כתב את זה?", מסתכלת הצידה ולידי יושב אסף, הוא אומר לי שהוא כתב את המכתב בהתרגשות. ואז הוא מתקרב אליי בציפיה, כאילו בגלל שהוא עשה משהו חמוד מגיע לו לקבל משהו בחזרה, המבט על פניו משתנה לחדור מטרה, הוא שולח את ידו אל המכנסיים שלי ומנסה להוריד אותם. אני מתרחקת בבהלה, אך הוא מנסה יותר חזק. השאר זכור במעורפל, ברחתי ממנו והיינו בביתי, הוא רדף אחריי, אני חושבת שטרקתי לו את הדלת על הראש בעוצמה, והוא התעלף מחוץ לבית. אבל אז לא ראיתי אותו יותר שם ולא ידעתי אם הוא הלך או מסתובב מסביב. התקשרתי למשטרה מתוך החדר שלי, אמרתי להם את הכתובת, ושיבואו מהר כי זה מצב של סכנת חיים. כשהם הגיעו, הם באו בוואן גדול ולא נראו כמו שוטרים, אלא כאזרחים, והנחתי שזה כך</div>Sat, 31 Jan 2015 20:22:00 +0200dani.mail302@gmail.com (נבטוט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14276122http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=678277&blog=14276122http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14274983<div align="right" dir="rtl">זו אחת מתוך מלאנתלפים שאלות *טוב אם הכותרת לא התריעה על זה, אז כן, הפוסט שלהלן קצת פרובוקטיבי. שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם. שמרנים, נוסו על נפשותיכם* אז הנה משהו שבא לי לומר: אני ערומה בסלון והתרוצצתי בחצר קודם וזה היה כיףףףףף היום אני הולכת לישון אצל יואל אחרי שבפעם הקודמת עשינו אהבה, זה היה יפהפה, אמיתי ומכיל. רק שהתייבשתי כל הזמן עד שנאלצנו להפסיק, וזה לא משהו שקורה לי בד"כ. זה היה קורה לי פעם כשהייתי שוכבת עם מישהו שלא באמת רציתי. אבל אני לא חושבת שמישהו אי פעם עשה לי את זה כמו יואל, מנטלית. ומינית, בטח אני נמשכת אליו, פשוט אני כל כך א-מינית בחודשים האחרונים שזה לא יכול להתבטא. וזה באסה כי סקס זה באמת חשוב, ואני רוצה להתבטא בצורה מינית. בכללי יש לי קושי בלהתבטא לאחרונה, לא רק מינית. הסקס שהכי עשה לי את זה תמיד זה ממש חזק, עם גברים מאצ'וים כאלה, שמזיינים, ומתייחסים אליי כאילו אני הנסיכה הקטנה שלהם, וכשלא היינו שוכבים הם היו מתעלמים ממני, ואז כשהיינו עושים את זה, סוף סוף הרגשתי שהם שלי, שרק אנחנו קיימים, בטוטאליות אחד עם השנייה. מצד שני עם גברים כאלה אף פעם לא הרגשתי לגמרי עצמי, אלא</div>Thu, 29 Jan 2015 15:13:00 +0200dani.mail302@gmail.com (נבטוט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14274983http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=678277&blog=14274983http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14274001<div align="right" dir="rtl">שהיו ברורות לי נגנזו עם יקיצתי כל החוכמה הזאת נשארה במימד אחר רק לנסות להיזכר, זה עוזר אז מה למדתי אמא, אתמול בחלום?זה היה משהו שנתן לחיים שלי משמעות ונתן לי סיבה לקום מוקדם בבוקר ולא לצפות בטלוויזיה ולא לאכול מלא ג'אנק ובעצם הוא לא נתן את הסיבה הוא היה הסיבה הוא היה המשמעות ואפילו שאני לא זוכרת מה אני עדיין מרגישה חדורת מטרה בוקר טוב, יום נפלא! היום אעשה הכל באהבה :) </div>Tue, 27 Jan 2015 08:28:00 +0200dani.mail302@gmail.com (נבטוט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14274001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=678277&blog=14274001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14270999<div align="right" dir="rtl">מי ידע שאושר אורב לי מעבר לפינה ואולי הוא חיכה שם כבר מלא זמן ואולי זה בכלל לא היה מעבר לפינה אלא מול הפנים ואני פשוט עצמתי עיניים כן זה מה שקרה.עכשיו אני מרשה לעצמי לשמוח ולהיות אהובהבינתיים אין צורך להתאבל על ההתעללות הנפשית שחוויתי מעצמיאבל אם ארגיש צורך אז גם לזה אתן מקום פאקינג שיט דיס איז סווווו וונדרפול!!!!!!!!!!</div>Wed, 21 Jan 2015 08:23:00 +0200dani.mail302@gmail.com (נבטוט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14270999http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=678277&blog=14270999http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14269713<div align="right" dir="rtl">קורים לי דברים טובים בחייםובניגוד לתגובה הרגילה שלי, הרגליים שלי על הקרקע. אני לא בוחשת במחשבות על העתיד, וגם לא חושבת יותר מדי על ההווה. אני גם די חסרת תחושה בנושא...איזה מוזר זה. אני יודעת שקורה בדיוק מה שאני רוצה, אך אני לא מרגישה את האופוריה הטירופית כמו כלפי מלך הפלאפל היווני, התשוקה הלא בריאה שהייתה כל כך נעימה.כמו צניחה חופשית. כשהלב צונח אל תוך האדמה במהירות של 2000 קמ"ש רק בגלל שהוא רמז בצורה עקיפה שיש לו רגשות חיבתיים אליי. הוא בחיים לא יגיד "אני אוהב אותך". גם אני לא מסוגלת עכשיו. הסתכלתי למטה, הראש סחרחר. אני נזכרת ביד שלו מונחת על החזה שלי בשעת הליל המאוחרת, לא הצלחתי לשמור את הלב בפנים, הוא פרץ החוצה והתיישב לו ביד.אמרתי SAGAPO. היד ירדה מהחזה ועברה לפה. הוא השתיק אותי. ועכשיו אני חסרת תחושה. אני כל כך רגילה שהאופוריה מלווה בתחושה של דחיה וכאב, שאני לא מרשה לעצמי להתמסר לרגש. אבל הפעם זה....אני אפילו לא מסוגלת לחשוב ש"הפעם זה זה". אני לא מסוגלת לחשוב שזה עומד להתפוצץ ואני לא בטוחה אם אכפת לי...וואט דה פאק...איך נהייתי ככה...מעניין לאן זה ייקח אותי.. </div>Sun, 18 Jan 2015 18:12:00 +0200dani.mail302@gmail.com (נבטוט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14269713http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=678277&blog=14269713http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14262780<div align="right" dir="rtl">חשבתי שאנשים אוהבים אותי בתנאיהם, ושבשעה שקשה לי אף אחד מאהוביי לא נמצא שםופתאום הגיחה ישות שהיא כולה גוש אהבה רוטטת אל תוך חייפחדתי להרוס, פחדתי לתת למישהו לאהוב אותי. אבל זה לא עזר כי הם אהבו אותי בלי קשר לאיפה אני, לאם אני עונה לטלפון, לאם אני שמנה או בוכה או משעממתוזה מרפא. אהבה מרפאת. רק רציתי שמישהו יכריח אותי לצאת מן המצב הזה, וחשבתי שזה בלתי אפשרי לעזור למישהו שלא רוצה שיעזרו לואך הם עשו את זה. אני כל כך מאוהבת. ועדיין לא הוחלמתי לגמרי, אך זה בדרךאני מסדרת את החדרוהכתיבה עוזרת גםתודה לך כתיבהואולי למדיטציה שוב יהיה מקום בחיי בקרוב...וגם ליוגה....רק בלי לחץ.:)</div>Mon, 05 Jan 2015 17:49:00 +0200dani.mail302@gmail.com (נבטוט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=678277&blogcode=14262780http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=678277&blog=14262780