היא רוצה וניל! תנו לה וניל!

אז מפה לשם אני אישה נשואה. לא יאמן כמה עברתי בחיי מאז פתיחתו של הבלוג. 

עכשיו במילואים. מלאה בפחדים.

מודעת יותר מדי למגרעות, לחוסר היכולת שתמון בי במקום ליכולות ולאמביציה. הפחדים משתלטים על הכל ורק המציאות והשיגרה קופה עלי להמשיך ולהתקדם הלאה. אי אפשר לעצור במקום כשהכל ממשיך לנוע. הזמן עובר, חומר נלמד בקורסים, מתקרבים למבחנים, תקופה נוראית שכזו.. מלאה בכשלונות כל כך צורבים. ובתוך כל זה אמורה איכשהו לאסוף את עצמי לראיונות עבודה, כי צריך כסף ועכשיו זה הזמן להחיל לעבוד. במיוחד כשהממוצע לא כזה גבוה, הניסיון חייב להיצבר. כך כך חוששת להגיד את הממוצע הזה 76, נשמע כל כך לא טוב. מעמיד את כל העשיה שלי בסימן שאלה גדול ומטריד. אולי הבחורה הזו לא מסוגלת לתפקיד, מה היא כבר יודעת? כלום מכלום. איך אני גורמת לעצמי לעקל את כל הדברים שאני לומדת? צריכה לצאת לסיבוב מסביב לבסיס ולדבר לעצמי קצת. לראיין את עצמי ולהתרגל לדבר. לתאר במלוא המרץ את הידע, לתרגם למילים את כל מה שצבור בראש, מעורבב וגדוש.