http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998והרי לכם בלוג נוסף.heCopyright 2026 מיכ. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14869573<div align="right" dir="rtl"><p>בוהה בתרגילים, תשובות של מישהו אחר, לא מובנות. אין כוח פשוט אין. מה עושים? איך דוחפים קדימה?</p> <p>צריכה שמישהו ישב עלי ללמוד, יכריח אותי לחשוב לשם שינוי. הלימודים קשים, אבל בעיקר קשים לעצלנים. למי שכבר תמו כל המוטיבציה הפנימית.&nbsp;</p> <p>כל פעם אני משכנעת את עצמי להתחיל, לחשוב! אבל אז אין לי מושג באיזה כיוון לפעול. ושוב אני חוזרת להציץ בפלאפון בפייסבוק. המקום הכי מיותר על פני אדמות. מספיק כבר. איך יוצאים מזה? איך מבינים את מידת ההשלכה שיש לעצלנות הזו, מחלחלים את זה פנימה בשביל שהמח יבין? כמה ניגודיות קיימת בי עכשיו.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>יאללה אני מוכנה לעבודה.</p> <p>קדימה לחרוש!</p></div>Mon, 30 Jan 2017 11:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14869573http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677998&blog=14869573http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14868136<div align="right" dir="rtl"><p>יש לי את פרפורי הבטן של המבחנים, הלחץ ומעט חרדה מכמה שאני לא יודעת כלום ולא מוכנה בשיט. אבל מעל כל זה, עוטפת עננה של שקט נפשי. הגעתי לשלב שבו אני מרוצה, מרוצה מבעלי האוהב, מכמה שטוב לנו ביחד וכיף בלתי נדלה. כמה שאני אוהבת אותו ומרוצה מההצלחה שלו ומהחכמה המדהימה שלו. מרוצה מהעשרה שקיבלתי בקורס המייגע הזה שכמה שהוא היה נוראי הוא היה הקורס הכי מועיל שהיה לי עד עכשיו בתואר. מרוצה מהעבודה ומהעובדה שמעריכים אותי שם ושאני מסוגלת להתבלט שם לטובה. אני שמחה שאני מדברת הרבה עם ההורים ושיש לנו כל כך הרבה במשותף באהבה שלנו לחיים. צוחקים ונהנים כשנזכרים בחוויות המשותפות מהטיסה המדהימה שהייתה לנו, נהנים לתכנן חוויות עתידיות יחד. שמחה בשביל אחי שמתחתן וכל כך מצליח עם הסטארטאפ שלו. מרוצה מהחתול ה"יפה והמפואר" כדבריו של הווטרינר, שרמת המתיקות שלו מרקיעת שחקים. אני מרוצה שהתקרבתי יותר לחברות שלי ואני פוגשת אותן לא מעט. באמת שזה מוסיף כל כך הרבה אושר בחיים וזה כיף. אני רוצה לעבוד על זה יותר.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אז המצב טוב, וכשרגוע ונעים אני בטוחה שזאת קרקע טובה להצלחה במבחנים כי שקט נפשי זה ממש חשוב.</p><BR><p>אני חייבת להצליח ללמוד טוב.</p><BR><p>זה מפחיד אותי מאוד.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>אני חושבת שמעל כל מה שהזכרתי קודם הדבר שהכי מרגיע אותי ומנחם אותי זה העובדה שעוד מעט, ממש אפשר להרגיש את זה בקצות האצבעות, להריח את הריח המדהים שלו, החופש שלי מהתואר הזה מגיע. שחרור מהדבר שהסב לי כל כך כאב ותסכול במשך כל כך הרבה זמן עומד להיגמר. יבוא יום והסופ"ש שלי יהיה כל כך חופשי. זה יהיה מדהים. כל כך מדהים.</p><BR><p>&nbsp;</p></div>Mon, 23 Jan 2017 14:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14868136http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677998&blog=14868136http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14827420<div align="right" dir="rtl"><p>מרגישה שאני מרחפת טיפה, לא באמת נוגעת בקרקע ורק פעימות הלב המהירות מדי פעם מזכירות לי את הסיטואציה שאני נמצאת בה ומחזירה אותי טיפה למציאות. לא ברור למה זה ככה, אולי בגלל החלוקה המאוד מוזרה שאני נמצאת בה בין העבודה ללימודים. בכללי העבודה הזאת מנתקת מהמציאות. גורמת לחוסר האחזות בחובות. כל הזמן בא לי לעשות דברים אחרים, אני לא מרוכזת. איבדתי את היכולת לשבת וללמוד עוד ועוד בלי סוף. הסכין עוד חדה על הצוואר, מאיימת בכשלונות כאלה ואחרים אבל כבר נהייתי אדישה כלפי האיומים. לא טוב.</p> <p>יותר מדי מסתמכת על המזל שאין, לפחות לא בתחום הזה. הלימודים האלה הם הגיהנום שלי כרגע. כל דקה של למידה נראית כמו נצח עבורי כי שום דבר לא באמת חודר פנימה. בזבוז זמן כזה, חוסר חשק מתעצם, רק לסיים עם זה. חייבת לשפר, רק לא ליפול לגמרי- זה יהיה חבל על הכסף ועל הזמן.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>ללמוד! קדימה, ללמוד!</p></div>Wed, 17 Aug 2016 15:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14827420http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677998&blog=14827420http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14823953<div align="right" dir="rtl">ההרגשה היא שדברים טיפה התייצבו. עדין יש מפלות אבל האופק מתבהר כשמתחילים לעבוד. היה לי הרבה מזל, רוחי לא נשבר באינסוף ראיונות מיגעים. לא חוויתי את הצריבות הכואבות של חוסר ההצלחה הזו וזה נחמד לדעת שהקשרים עוד עובדים ומקדמים אותי. סך הכל נחמד. אני מרוויחה יפה, בעלי מרוויח יפה, אנחנו על הגל. קצת מעודד אותי שמעיין בהריון, ככה אני אוכל לראות ממבט ראשון איך הדברים האלה מתנהלים- לימודים ותינוק. מעניין מה היא תעשה. הזוי קצת.</div>Sat, 06 Aug 2016 18:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14823953http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677998&blog=14823953http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14820099<div align="right" dir="rtl"><p>אוגרת כרגע כל כך הרבה דברים בתוך תוכי, מביישים ומכעיסים כך שלא ארצה לשתף אותם עם חברי. מרגישה שאני לא מסוגלת להכיל עוד כשלונות כאלה כל הזמן. עוד אחד ועוד אחד מערערים לגמרי את היסודות שעליהם אני יושבת עד שמשב רוח קטן יכול למוטט אותם לגמרי. פחד גדול מצמרר לי את הגב ומאיץ לי את הדופק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני רוצה לסדר לעצמי את המחשבות ואין מקום יותר הגיוני לעשות את זה מכאן.</p> <p>סך הכל כששמים את כלל הדברים לנגד עיני אני לא לגמרי בברוך, פשוט נמאס לי עם ההרגשה של כיבוי שרפות כל הזמן, משברונים קטנים שעושים הרגשת מועקה תמידית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הפסד הבוחן המסכם</p> <p>שני מועדי ב', ועוד לא התחלתי לחשוב על השלישי</p> <p>שני בחנים נכשלים במעבדה</p> <p>ואחד נוסף לאוסף</p> <p>בוחן מחר שמעיב על הלמידה חסרת היסודות למבחן בחמישי</p> <p>&nbsp;</p> <p>חוסר כוח כללי</p> <p>חוסר חשק כללי</p> <p>באסה כללית</p> <p>בא לי שיגמר התואר המסריח הגהנום הזה</p> <p>&nbsp;</p> <p>אלוהים רק תיתן לי מעל 60 אמן אמן אמן, אני עוד שניה בוכה פה.</p></div>Sun, 24 Jul 2016 20:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14820099http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677998&blog=14820099http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14517401<div align="right" dir="rtl"><p>מדי פעם אני נזכרת איך דיבור יוצר מציאות. יכול להיות שבמשך השנתיים האחרונות חייתי בסביבה שדיכאה אותי מנטלית, נטרלה את היכולות שלי ומנעה ממני להבריק. אי אפשר באמת לדעת מה היה אילו לא הייתי נמצאת בסביבה הזו. אני מרגישה שבהרבה מקומות שאבתי מהם כוח והם עזרו לי המון אבל בלעדיהם הכל נראה רגוע יותר, מחודד יותר ובלי רעשים מיותרים. בלי אווירה דיכאונית. אני קשובה לעצמי וליכולות שלי. אנשים מסביבי באים אלי לעצה, שואלים אותי שאלות ואני יודעת לענות להם- אני כבר לא חיה בצל של המצטיינים. פרוייקטים מעבדות- אני מסוגלת להם. מבחנים? יהיה טוב. זה לא הצד החזק שלי אבל יש מספיק זמן והתחלתי מוקדם. אני אלמד עם אנשים טובים שמחדדים אותי ואני אותם. אני אצליח בסמסטר הזה. לא יהיה בי פחד. אני צריכה להתגאות יותר בעצמי, נראה לי שזה מה שעזר לי בתפקיד בצבא ומה שעזר אחרי. דיבור עם ההורים יוצר עבורי מציאות שבה אני חזקה, אני השולטת במצב שלי ולא נשלטת ונגררת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Tue, 12 Jan 2016 17:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14517401http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677998&blog=14517401http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14467333<div align="right" dir="rtl"><p>שנתיים לפני, הרגשתי חזקה כל כך. אגו מנופח- האנשים שסביבי יודעים מי אני ומה אני שווה. הוכחתי את עצמי ואת היכולות שלי וקיבלתי הערכה על זה. זו הייתה תקופה של נצחונות, הרגשתי חשובה ומשפיעה- שאני צוברת ידע ומשתמשת בידע שצברתי. איזו הרגשה טובה זו הייתה להיות במרכז עשייה ועוד לקבל על כך תמורה נכבדה.</p> <p>הלימודים שברו אותי, ריסקו כל ידע שהיה לי, כל בטחון עצמי שהיה לי. מרגישה ריקה, קליפה של מה שהייתי, כל רוח קטנה מסיטה אותי מהמטרות שאני מציבה לעצמי, כמו אחרון החיילים הכושלים. איך קמים מזה? איך אוספים את עצמי חזרה? פותחת חוברת מבחנים ופשוט לא מסוגלת להתחיל. לא רוצה להפעיל את הראש המטופש הזה שלי. צריכה לחפש עבודה להתחיל ללכת למלא ראיונות עבודה. אף פעם לא יהיה זמן טוב להתחיל. עם כל המליון מעבדות שיש זה יהיה ממש קשה לעבוד אבל קודם שיהיה משהו.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני רוצה לצאת מזה עם משהו חיובי, הבטחה להתנהגות משופרת. אני כן מסוגלת, אני פשוט צריכה להתחיל. העניין הוא תמיד לפרק בעיות גדולות לבעיות קטנות יותר שאותן קל לפתור זה סוד ההצלחה, להתחיל לדבר עם כל מי שאני מכירה, לשאול אם יש אצלם משרות לסטודנטים, לשלוח מלאן קורות חיים. לפתור מבחנים ולכתוב הערות, לשאול את המתרגל שאלות במייל ולברר דברים שאני לא יודעת.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>להפסיק את התבוסתנות הנוראית הזו. זה מכלה אותי לגמרי.</p></div>Fri, 25 Dec 2015 10:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14467333http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677998&blog=14467333http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14399734<div align="right" dir="rtl"><p>אז מפה לשם אני אישה נשואה. לא יאמן כמה עברתי בחיי מאז פתיחתו של הבלוג.&nbsp;</p> <p>עכשיו במילואים. מלאה בפחדים.</p> <p>מודעת יותר מדי למגרעות, לחוסר היכולת שתמון בי במקום ליכולות ולאמביציה. הפחדים משתלטים על הכל ורק המציאות והשיגרה קופה עלי להמשיך ולהתקדם הלאה. אי אפשר לעצור במקום כשהכל ממשיך לנוע. הזמן עובר, חומר נלמד בקורסים, מתקרבים למבחנים, תקופה נוראית שכזו.. מלאה בכשלונות כל כך צורבים. ובתוך כל זה אמורה איכשהו לאסוף את עצמי לראיונות עבודה, כי צריך כסף ועכשיו זה הזמן להחיל לעבוד. במיוחד כשהממוצע לא כזה גבוה, הניסיון חייב להיצבר. כך כך חוששת להגיד את הממוצע הזה 76, נשמע כל כך לא טוב. מעמיד את כל העשיה שלי בסימן שאלה גדול ומטריד. אולי הבחורה הזו לא מסוגלת לתפקיד, מה היא כבר יודעת? כלום מכלום. איך אני גורמת לעצמי לעקל את כל הדברים שאני לומדת? צריכה לצאת לסיבוב מסביב לבסיס ולדבר לעצמי קצת. לראיין את עצמי ולהתרגל לדבר. לתאר במלוא המרץ את הידע, לתרגם למילים את כל מה שצבור בראש, מעורבב וגדוש.</p></div>Fri, 30 Oct 2015 20:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14399734http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677998&blog=14399734http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14339971<div align="right" dir="rtl"><p>תיאור הרגשה- כילו מישהו שם את היד בעדינות על הצוואר ומשאיר אותה שם, הצוואר ממש קרוב לראש חמים.</p><BR><p>&nbsp;</p><BR><p>יכול להיות שזה עוזר לי, גורם לי לא להתפתות לדברים אחרים ויוצר טיפה יותר עניין</p></div>Sat, 13 Jun 2015 11:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14339971http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677998&blog=14339971http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14339446<div align="right" dir="rtl"><p>אני צריכה להיות כנה עם עצמי, אני פשוט לא בסדר. אני זורקת עבודה קשה מאוד לפח בהתנהגות הזו שלי. מספיק עם הרחמנות העצמית והזלזול שאני מפגינה כלפי הכישורים שלי, אני חייבת לקחת את עצמי בידיים. אני מרגישה שאני לא מסוגלת, שהמוח נחסם ולא מוכן לתפקד, שתמיד יש משהו מעניין יותר וחשוב יותר להעסיק את עצמי בו אבל זה אסון שאני חייבת למנוע לפני שיהיה מאוחר מדי. מרגישה חנוקה אבל בדרך כלל ההרגשה הזו באה הרבה יותר מאוחר. כאילו איבדתי פרספקטיבה על הדברים ואני לא מתנהגת כמו עצמי. אני מלאה בחרטות ורגשות אשם שאני לא מסוגלת לקחת את עצמי בידיים בתקופה הקשה הזו שניצבת מולי ויותר מהכל אני מרגישה לבד עם עצמי בבוץ הזה. אסור לי להתיאש אבל בשביל זה אני חייבת להתעורר, להתפקח לחזור להיות חדה ולא לוותר. אסור לוותר כי זה הכי קל לוותר. לא נשאר עוד הרבה, בטח שלא עוד הרבה עד לחופש. כשיגיע החופש הכל יהיה יותר טוב ורק צריך להחזיק את הראש מעל המים עד אז. לא לוותר לעצמי!</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני לבד עם החרדות ועם ההבנה שאולי אני לא מספיק חכמה בשביל זה אבל אני יודעת שיש לי את הכוחות להתמודד עם הקשיים, כבר הוכחתי לעצמי בעבר. גם בלי עזרה אני אצליח, רק צריך להפסיק להתעסק בשטויות. להתנתק מהעולם האינטרנטי של הפייסבוק והאינסטגרם ולהשקיע במבחנים האלה. מספיק עם השטויות על הוויתורים הבלתי פוסקים האלה. אני לא מסוגלת לחשוב על עצמי כוותרנית.</p> <p>&nbsp;</p> <p>הרגשת מיאוס והמצב הזה של החוסר כוח המשתק הזה.</p> <p>מספיק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Thu, 11 Jun 2015 23:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (מיכ)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677998&blogcode=14339446http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677998&blog=14339446