לא הרבה אולי ממש מעט, לא הרבה אבל בכל זאת קצת.... |
 כינוי:
thoughts מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2012
הדברים היפים נסתרים מין העין, מתחלקים על פני לב אבן, מכוננים ונובטים באדמה חמה.
האדמה התגלגלה ברגביה העגולים, ערימות ערימות בתוך עצמה תלים תלים. רחשה והיתה מלאה בחיים. חומה כמו הגיעה מאפריקה החמה, לחה כלא ידע מעולם צמא. לקחת חופן בידים חשופות ולמולל. כך היא היתה בזכרוני, באותם ימי ילדות מוארים באור חמה, בעודי טורחת על שתילת שיחי עגבניות בחצר של דודתי. שם בקנדה הרחוקה שם לראשונה הבחנתי באמת ובתמיים באדמה. אותם רגבים קיננו בזכרוני כמו ניסתה האדמה להגיד לי דבר מה. לפצות את פיה ולדבר מבטנה, מבטן האדמה. כמו רצתה לומר - את בעודך שהיית עסוקה במלאכתך הרמת,דחפת, חפרת בי גומחות כך בידיך החשופות, לא הסתכלת, לא ראית, התייחסת אלי כחום גדול שיש לשנותו ולהתאימו לצרכיי התפקיד שלשמו נשלחת אלי, שתילת שיחי עגבניות. והנה משהו דקר את ידך הבטת בי, בפנים זעופות מנסה להבין. אך במקום למצוא את הדבר שדקר מצאת אותי, את האדמה. את החיים הרוחשים בי, את עולמי שנסתר מעיניהם של הדורכים ממעל. לראשונה הוקסמת ועבר בך רעד, אולי תהית איך לא ראית כל זאת עד עטה. אחר כך התמלאת תחושת בחילה. אך נגעת בי כך ללא כפפות, בכל רוחשי החיים הקטנים כך עם שתי ידיך החשופות. באותם יצורים קטנים שרצו על פני ובתוכי לכל מקום משאילים באהבה את צבעי החום כהסוואה. לרגע נסוגת חששת לחזור למלאכה. שחזרת בשנית לבך כבר ידע בתוכו משמעות חדשה קמצוץ, טפח, דל מסודות האדמה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
