http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523heCopyright 2026 thoughts. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=14030467<div align="right" dir="rtl">כבר קרה לכם פעם שהיתה לכם אינטואיציה ממש שליילית על מישהו נתתם לזה צאנס או שהוא או היא המשיכו לנדנד וגיליתם אחרת. כלומר לפחות אצלי זה עדין שם הספק הקטן הזה בקשר לאמינותו אבל המציאות מוכיחה לי יום יום אחרת. עכשיו תארו לכם שלתוך זה נכנס אדם חדש לגמרה. שעבורכם על ההתחלה מדובר בחבר פוטנציאלי ללא התלבטיות והחבר הקודם שה שהתחלתי איתו את הסיפור מרגיש לגבי אותו אדם בדיוק הפוך והוא טורח לספר לך על זה. אוקי, "על טעם ועל ריח אין מה להתווכח" כמו שאומרים. אבל עדין מרגיש לי כפרדוקס הזוי. כמובן שמה שנאמר לי על ידי החבר הראשון גורם לי רק להסתקרן יותר לגבי האדם החדש ולירצות להכיר אותו יותר... כי זה זה מעלה ספק על האינטואיציה שלי ומבחינתי זה מקרה מעניין למבחן. אבל עדי פרדוקס הזוי.... אני מנסה להבין את החוקיות תעזרו לי</div>Thu, 30 Jan 2014 22:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (thoughts)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=14030467http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677523&blog=14030467http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13899895<div align="right" dir="rtl">הינויוצאות מדי פעם למרפסת ומשקיפות אל הים מבין צמרות עצי הדקל. לעיטיםהיו סירות קטנות נעות בקו ישר בדיוק בגיזרה שבין שני צמרות, קצב התקדמותם כמו סימןאת הזמן שעובר בתמונה השקטה של הים הנבט מולנו. הימיםהיו ימים של שקט. ללא ספק, שקט וציטנות ממושמעת. אחיזה במרחב כמשענת, בטבע או בעצםאחיזה בריק. ניסיתי לשאוב את כוחי מהם. מהשקיעות מהזריחות מרישרוש הרוח בעלים מגליהים הנשברים אל החוף מהשקט עצמו מהבדידות. הייתי כולי מכונה משומנת לתפקיד שלשמו הודרכתי, איסוף מידע על המתרחש בגבול הכי גדול של מדינתינו הים. חיתי כך שנתיםלמעט נקודת שבירה אחת. אלו היו צהריים יפים ושימשים. יצאנו מהמוצב אני ועוד שתיחברות. אירה עם השער השחור הגלי ורוז עם השער המתולתל הג'ינגי. אנחנו וזוג נעלי רולרבליץ כחולים מבריקים. כי עם רוז, זה בטח לא אחר צהרים שקט ורגיל כמו כאלו שלי עםאירה. אני כבר הרבה זמן חיקיתי להזדמנות לנעול את הרולר בליץ האלו. טיול קטןברחוב הסמוך, וזהו רוז נועלת אותם. היא מראה לי ולאירה איך היא מגיע בקולת מצד אחדשל אזור החניה המשופע לצד השני. הינה את רואה, היא אומרת, לא צריך לעשות הרבה והרירחבת כבר</div>Thu, 05 Sep 2013 12:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (thoughts)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13899895http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677523&blog=13899895http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13713336<div align="right" dir="rtl">עזבתי את מקום העבודה לא מזמן, התנאים הלכו וידרדרו. מצאתי את עצמייושבת, פקידה אחת מול ים של לקוחות, יום אחרי יום. לאחר בירור ופניה למנהלים הבנתישהדברים לא הולכים להשתנות, ככה זה כרגע זאת המדיניות החדשה. מדניות חדשה, לא עלבשרי. עזבתי אחרי שנתיים של עבודה למרות המקצועיות שרחשתי. עכשיו אני מחפשת מחדש.בהתאמה לחג החירות אכןיצאתי לחירות, אך גם לה יש גבול, שכר הדירה יגיעה בקרוב ואיתו הוצאות ותוכניותנוספות שכבר קבעתי ושילמתי מראש.אז מה עושים? איך מוצאים עבודה?מציאת עבודה זה תהליך המבוסס על הצפיות שלי ממקום העבודה החדש והצפיותשל מקום העבודה ממני. (כמובן תנאי קבלה יבשים עוד לפני הכל).כמו כן צריך הרבה סבלנות והשלמה עם טרטור לא קטן התנידות בין ראיונות.חיפוש, חיפוש, חיפוש...אז כהה,יומן המסע שלי בחיפוש עבודה:1. המקום הראשון אלו הוזמנתי היא חברה המספקת שירותי מוקדים טלפוניםלחברות אחרות- כלומר העבודה הייתה טלפנית עבור חברות מוכרות אך תחת קורת הגג שלהחברה מספקת השירות. שכר שעתי נע בין שכר מינימום (23.12 ש"ח) עד 25 ₪ לשעהבמוקדים מסוימים יתכנו בונוסים על יעדים. משמרות של 8-7 שעות.בתחילה נראה כאופציה אפשרי</div>Thu, 21 Mar 2013 16:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (thoughts)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13713336http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677523&blog=13713336http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13696155<div align="right" dir="rtl"> שתשב על מרפסת תבין, את ערכה של מרפסת בין בניינים. חתולים מטילים בין צמרות העצים. חמימות השמש, חלונות השכנים. ולשעות ערב אורה הכתום של השקיעה משתקף מקירות הבתים. <p class="MsoNormal" s</div>Wed, 06 Mar 2013 14:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (thoughts)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13696155http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677523&blog=13696155http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13696088<div align="right" dir="rtl">היו היה בכפר קטן אופה,כל בוקר היה שוקד על מלאכתו מכין את הבצק, מחמםאת התנור ומפזר את הקמח. הוא היה האופה היחיד בכפר ולכן תפקידו היה חשוב, עד כדיכך שהוא לא יכל לקחת אפילו יום אחד של חופש.הוא אהבה את עבודתו כך שבעיינו ענייניהחופש לא היו חשובים כלל.כל בוקר הוא עשה הכל כדי שתהליך אפייתהלחם יסתיים בזמן(בשעה שש ושלושים לערך).כך שכל התושבים בכפר מגדול ועד קטן יוכלו לטעום כבר בשעות הבוקר מלחם חם ומזמין בוהק בצבעו החום צהבהב.אפשר להגיד שעולמו של האופה היה מושלם,הוא חש שהוא ממלא את ייעודו.הכל היה באמת בסדר... חוץ מבעיה קטנה אחת. בכל ערבלאחר יום עמוס ומלאה באפיה(אף פעם לא חסר לחם במאפייתו) היה האופה עורך הכנות אחרונותלקראת יום המחר.אוסף את כלי האפייה, מנקה אתהחנות, לוקח את כריתו האהובה, נשכבבמיתתו, חולץ את אבריו,נופל לתנומה עמוקה וחולם על...עוגות. "עוגות!" צעק האופה בחרדה לאחר שהתעורר בפתאומיות משנתו. על מצחו זעה קרה וידו רועדות. הוא זינק מהמיתה הידק את חלוקו על מותנו והתחיל לצעוד בחדר בעצבנות."איך אני חולם על עוגות והרי אני אופה לחמים בלבד. כל הכפר זקוק לי, איך אני יכול לחלום על עוגות"</div>Wed, 06 Mar 2013 13:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (thoughts)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13696088http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677523&blog=13696088http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13413239<div align="right" dir="rtl">האדמה התגלגלה ברגביה העגולים, ערימות ערימות בתוך עצמה תלים תלים. רחשה והיתה מלאה בחיים. חומה כמו הגיעה מאפריקה החמה, לחה כלא ידע מעולם צמא. לקחת חופן בידים חשופות ולמולל. כך היא היתה בזכרוני, באותם ימי ילדות מוארים באור חמה, בעודי טורחת על שתילת שיחי עגבניות בחצר של דודתי. שם בקנדה הרחוקה שם לראשונה הבחנתי באמת ובתמיים באדמה. אותם רגבים קיננו בזכרוני כמו ניסתה האדמה להגיד לי דבר מה. לפצות את פיה ולדבר מבטנה, מבטן האדמה. כמו רצתה לומר - את בעודך שהיית עסוקה במלאכתך הרמת,דחפת, חפרת בי גומחות כך בידיך החשופות, לא הסתכלת, לא ראית,התייחסתאלי כחום גדול שיש לשנותו ולהתאימולצרכייהתפקיד שלשמו נשלחת אלי, שתילת שיחי עגבניות. והנה משהו דקר את ידך הבטת בי, בפנים זעופות מנסה להבין. אך במקום למצוא את הדבר שדקר מצאת אותי, את האדמה. את החיים הרוחשים בי, את עולמי שנסתר מעיניהם של הדורכים ממעל. לראשונה הוקסמת ועבר בך רעד, אולי תהית איך לא ראית כל זאת עד עטה. אחר כך התמלאת תחושת בחילה. אך נגעת בי כך ללא כפפות, בכל רוחשי החיים הקטנים כך עם שתי ידיך החשופות. באותם יצורים קטנים שרצו על פני ובתוכי לכל מקום מש</div>Sun, 12 Aug 2012 22:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (thoughts)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13413239http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677523&blog=13413239http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13361052<div align="right" dir="rtl">העיר שקטה דוממת, עיניה חריצי רקיע בין בניינים, שעת הדמדומים. אורות באופק, בנין על פיגומב עומד. יש משהו בתוכי פנימה שנאחז ומאבד, נביחות של כלב ברקע, חדרי באור נוגה, געגועם צצים לפתע משמעים צליל מפתה. דרך הלכתי, רגלי שפשפתי בסנדל, והשביל נגלה חלק, חלק ועודנו מפותל. וכן ראו איזה פלאה מתוכי עולה וקם, קול קורא חרש:"לשם, יקירתי! לשם..." </div>Wed, 11 Jul 2012 21:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (thoughts)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13361052http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677523&blog=13361052http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13196447<div align="right" dir="rtl">שלושה עמדו מול שבריו של שלם-<span style="border-image: initial; outline-width: 0px; outline-style: initial; outline-color: initial; font-size: 13px; vertical-align: baseline; background-image: initial; background-attachm</div>Sat, 07 Apr 2012 12:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (thoughts)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13196447http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677523&blog=13196447http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13195091<div align="right" dir="rtl">א. בדרך ובדרך אמרה לו האבן: פעמיך כבדו כל כך. האתה &ndash; אמרה לו האבן &ndash; תחזור לביתך הנשכח? ובדרך אמר לו השיח: קומתך שחה מאוד. איך תגיע &ndash; אמר לו השיח &ndash; איך תגיע הלוך ומעוד? ועמדו ציוני הדרך לא הכירו באיש הזר. והיו ציוני הדרך מזדקרים ודוקרים כדרדר. ובדרך קראה לו העין: שפתיך יבשו בצמא! ויכרע וישת מן המים ודמעה נגעה בדמעה. ב. בבית אמרה האחות: "אני שכחתי". "אינני זוכר". &ndash; אמר האח. אמרה הכלה: "אני סלחתי". אמר האב: "אנוכי לא אסלח". והאם עמדה בחלון ושתקה: הוי, איזו דרך ארוכה! אמרה האחות: "הסופה מייללת". "הרוח נושבת". &ndash; אמר האח. אמרה הכלה: "נעולה הדלת". אמר האב: "אנוכי לא אפתח". והאם עמדה ודבר לא אמרה: ריבון העולם, איזו רוח קרה! אמרה האחות: "חמישה אנחנו". "נשב ונסעד". &ndash; אמר האח. אמרה הכלה: "השולחן ערכנו". אמר האב: "כי יאה לנו כך". והאם דומם הסכין נטלה, לחמש פרוסות פרסה החלה. אכלה האחות את פתה כזית, ביין טבל את פתו האח, שיבחה הכלה את עקרת-הבית, אכל האב ונאנח. אז קמה האם, הכלים אספה ותפתח את הדלת לסופה.</div>Fri, 06 Apr 2012 14:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (thoughts)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13195091http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677523&blog=13195091http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13064944<div align="right" dir="rtl">הסופה בא והרעידה כתליםהעלתה גלים ביםהסופה בא והפילה גדולים לקטנותם.צמרות עצי הדקל התנדנדו כמו מנסים לנתק שורשיהם ולנוע ממקומםגגות כל הבתים הוכו בשוטי רוח רםילדים קטנים אז נאחזו חזק בסינר אמםחושך ירד,הגיע יום המחר,בקרני שמש ראשונות שב השקט לעולם.2/2/11<p class="MsoNormal" style="margin-bottom: 0.000</div>Sun, 19 Feb 2012 21:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (thoughts)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=677523&blogcode=13064944http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=677523&blog=13064944