העיר שקטה דוממת, עיניה חריצי רקיע בין בניינים, שעת הדמדומים. אורות באופק, בנין על פיגומב עומד. יש משהו בתוכי פנימה שנאחז ומאבד, נביחות של כלב ברקע, חדרי באור נוגה, געגועם צצים לפתע משמעים צליל מפתה.
דרך הלכתי, רגלי שפשפתי בסנדל, והשביל נגלה חלק, חלק ועודנו מפותל. וכן ראו איזה פלאה מתוכי עולה וקם, קול קורא חרש:"לשם, יקירתי! לשם..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
thoughts