לעולם לא תוכלי להבין את תחושת רגע האושר, האושר האמיתי. תחושת ההתאהבות המדומה. ורגע לאחר מכן, תחושת בדידות נצחית ועמוקה, גוש בחזה המאיים לחנוק, החוסם את פתחי הנשימה. הרגע בו הכל נעצר מלבד המשאית מאחור שתפטור אותי מכאביי לעולמים. לא תביני את תחושת החוסר אונים אל מול כוח השולט ברגשותייך. לא תביני את תחושת הבדידות המשתלטת. להיות בודד בין חברים, ולהיות בודד לבד. לעולם לא תכירי באפלה כידידתך ומגינתך הנאמנה ביותר, המחבקת ושומרת מכל רע, הנותנת את האפשרות להיות אני, להיות ביחד עם עצמי בהרגשת שלמות משכרת של אין-מוצא. לעולם לא תרגישי בספינה טובעת כשאת קוראת לעזרה ואין שומע. לעולם לא תפלי לתוך בור האינסוף.
ישנו כוח השולט בי ומחליט בעבורי.
המלחמה שלי..
ואת בתחומי האויב.