תמיד היית שם.
ותמיד תהיה.
לפעמים יותר..
לפעמים פחות.
אבל שם-
תמיד תהיה.
באמצע יום שטוף שמש בהירה,
או יום גשום,
או לילה קר,
שלט, חולצה צהובה
ואז- הכל עולה בחזרה..
כל האהבה.
ותמיד אתה שם.
יום יבוא ואספר לך.
ואצחק על זה,
אצחק על הכרית שהרטבתי,
והתסכולים,
התקוות והחלומות...
כי תמיד היית שם.
לא הדלקות סתמית.
לא אובססיה.
אהבה.
תמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
