וואו.
איזה תקופה מטורפת..
הבנאדם הזה משגע אותי.. ולטובה.
הוא גורם לי להיות מאושרת.. כלכך מאושרת..
שזה משהו שלא היה הרבה זמן. אחרי תקופה כלכך רעה שהייתה לי.
הרבה זמן לא חייכתי המון, ובאמת יכולתי להגיד שאני מאושרת.
וזה.. כלכך שינוי.. כלכך שינוי טוב ומדהים..
כשאני מדברת איתו אני פתאום רואה את הצד הטוב של הדברים, ואת זה שאני חזקה ושאני יעבור את הכל.
בתקופה האחרונה ירד לי הביטחון העצמי לריצפה, והוא פשוט, בשיחה אחת אתמול העלה לי אותו לרמה שהוא היה פעם.
הוא גורם לי להבין שאני כן שווה משו, בניגוד למה שאני מרגישה ממה שהמשפחה משדרת אלי.
הוא מעלה לי חיוך על הפנים מהרגע שאני רק רואה את השם שלו על הצג.
הוא עוזר לי להתמודד עם דברים שלא חשבתי שמישו יוכל לעזור לי כמוהו.
והוא עוד כלכך הרבה דברים..
כל החודש הזה שהוא היה בבסיס ולא דיבר איתי, רק פעם בכמה זמן שיחה של 2 דק', התגעגעתי אליו ברמות מטורפות.. אבל, הדחקתי את זה.. ניסיתי כמה שפחות לחשוב עליו, להתעסק בדברים אחרים.. כי כל פעם שניזכרתי בו הרגשתי את הצורך הזה לדבר איתו, לחייך כמו שאני מחייכת רק כשאני מדברת איתו..
זה היה קשה כן.. אבל מה אפשר לעשות? הוא לוחם. ואני גאה להגיד שהוא אחד מהאנשים ששומרים בגאווה על המדינה שלנו.
אני רק מקווה שכשהוא יחזור לבסיס עוד כמה ימים זה לא יהיה ככה שוב..
זה כזה קשה להתרגל שוב לשיחות איתו כל פעם ושוב זה נעלם לכמה זמן.
אבל גם אם כן, אני יודעת שכשנחזור לדבר זה יהיה שוב תקופה טובה.
הוא.. פשוט עושה אותי מאושרת.
אבל.. כרגיל, בכל אושר יש גם קצת רע.
אני כלכך מפחדת.. מפחדת מהטיסה הזאת..
אני יודעת שזה החלום שלו, ואני יודעת שזה רק עוד שנה וחצי..
אבל זה פאקינג לשלוש שנים, וזה פאקינג בטוח, ואני פאקינג לא יכולה להגיד לו על זה כלום..
זה כלכך הורג אותי מבפנים.
אני לא רוצה סתם לפתח ציפיות, וסתם להיות בטוחה בדברים כשאני יודעת שזה לא אפשרי..
איך אפשר להתחיל לנהל מערכת יחסים כשמודעים לכך שהבן זוג עוד שנה וחצי טס ללמוד בחו"ל לשלוש שנים?
אני יודעת שכמה ממכם בטוח יגידו -
wtf? , למה את בכלל חושבת על זה כשיש עוד שנה וחצי?
למה? כי אני יודעת שאם נתחיל עכשיו משו, זה יהיה רציני, וזה יהיה להמון זמן..
ואני.. פשוט.. לא רוצה להיפגע..
רוצה למנוע מעכשיו את הדיכאון שיגיע כשהוא יטוס..
לא רוצה לחזור לתקופה כזאת.. התקופה הזאת שאני סגורה בתוך עצמי, מתרחקת מאנשים שאני אוהבת, בקושי מדברת עם אנשים, כלכך אדישה, כלכך שקטה, כלכך.. שונה.
אני כלכך רוצה לדבר איתו על זה.. אבל אני פשוט לא מסוגלת, כי בטח התגובה שלו תיהיה גם משהו כמו- יש עוד זמן ותיחיי את הרגע.
אוח. זה עושה לי כלכך רע לחשוב על זה.
אבל.. כרגע אני מנסה לחשוב על הרגע הזה ועל זה שטוב לי.
"And here we go again
With all the things we said
And not a minute spent
To think that we'd regret
So we just take it back
These words and hold our breath
Forget the things we swore we meant.."
(Paramore - Here We Go Again)
ו.. כרגע טוב ויהיה טוב גם בהמשך (:
המשך שבוע מעולה לכולם 3>
כינוי:
~Kasper~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
