Here in the Darkness I know Myself

פתאום נכנסתי למצב רוח נוסטלגי..

המוזיקה העיקרית שאני זוכרת מהילדות שלי, זאת בריטני ספירס.

התאהבתי בה מהסינגל הראשון שהיא הוציאה בסוף 1998, Baby One More Time..

יש לי לפחות 2 קלטות וידאו עם הופעות חיות שלה ומאחורי קלעים ועוד כל מיני.

אני זוכרת את הימים כשהייתי בת 6 ככה, אני ואחותי פשוט היינו שמות את ההופעות ושרות ורוקדות בסלון..

השיר שהכי אהבתי של בריטני, מאז שהייתי מעריצה קטנה שלה ועד היום הוא Lucky.

למי שלא מכיר:

שיר כלכך יפה.. 'אם לא חסר לי כלום בחיים, אז למה הדמעות האלה באות בלילה?'

היו לה שירים כלכך מדהימים בתקופה ההיא, אהבתי מאד ואני עדיין אוהבת גם את השירים Stronger ,Baby One More Time, Born To Make You Happy (You drive me) Crazy, Oops! ...I Did It Again , ועוד כלכך הרבה..

כלכך אהבתי את בריטני בתקופה ההיא. התקופה שהיא רק התחילה את הקריירה שלה..

היא הייתה כאן כלכך תמימה ו.. היא עצמה.

אבל איך הגעתי בעצם לזה שאני כותבת על בריטני כאן?

פתאום היה לי צורך כזה לשמוע את I'm not a Girl, Not yet a Woman.. וזה גרם לי לשמוע אותו כבר שעה ככה בלופים.

המילים שלו.. כלכך מתאימות למה שאני מרגישה..

כלכך מרגישה ככה, זה פשוט מפחיד..

ולא רק לפיזמון, או רק לבית או משו, פשוט.. לכ-ל השיר.

ככה שאין לי אפילו צורך להסביר או משו.

פשוט.. מרגישה ככה. השיר הוציא את כל מה שאני מרגישה כרגע.

"I'm not a girl, Not yet a woman

All I need is time, A moment that is mine

While I'm in Between.."

(Britney Spears - I'm Not A Girl, Not Yet A Woman)

שיהיה סופשבוע מעולה לכולם 3>