וואי, כלכך הרבה זמן רציתי לעדכן כבר..
ויש לי יותר מידי על מה לכתוב.. אז.. ניתן זה לזרום.
"הורים במשרה מלאה" -
*נירלי שרק מי שראה את הפרק הבכורה ביום שני יבין על מה אני מדברת פה*
אוח. זה מה שנקרא משפחה.
היה איזה קטע בפרק שכל המשפחה ישבו ביחד לארוחת ערב גדולה.
כל המשפחה המורחבת.. הסבא והסבתא, כל ההורים (האחים ובני הזוג שלהם), והילדים שלהם.
כשראיתי את זה זה עשה לי צביטה כלכך גדולה בלב. זה מה שנקרא משפחה.
שלא משנה כמה בעיות יש בתוך המשפחה, הם יודעים לעבור את זה ביחד. ולתמוך אחד בשני.
מצד אחד.. כלכך הייתי רוצה שהמשפחה שלי גם תיהיה כזאת.. מאוחדת.
אבל מצד שני.. עם אנשים אחרים.. לא איתם.. איתם אני כבר לא יכולה לסבול..
ממש אהבתי את הפרק הראשון.. מחכה כבר לפרק הבא.
הוא. סופסוף חזר הביתה. היום..
גאד, אני שעה מנסה להוציא את כל מה שאני חושבת עליו ופשוט לא הולך לי.
יותר מידי רגשות.
מתגעגעת, פוחדת, רוצה, צריכה, יודעת.. ושוב.. פוחדת.. יותר מידי פוחדת..
זה לא שאני מפחדת להיפגע ממנו.. כי אני יודעת שהוא לא יפגע בי אפעם.. לפחות לא בכוונה.
זה פחד מהעתיד.. העתיד שהוא מתכנן לעצמו.. אני.. אין מצב שבעולם שאני אוכל להתמודד עם זה..
הוא מתכנן לטוס לכמה שנים לחו"ל ללמוד.. מקצוע שאין אפשרות ללמוד פה בארץ..
וזה לא איזה החלטה של דחף רגעי.. אני זוכרת שעוד לפני שנתיים הוא אמר לי את זה.. וזה מה שהוא עדיין מתכנן..
אם הקשר שלנו יתחזק וניהיה ביחד מתישהו.. אני לא אוכל להתמודד עם זה שהוא יסע..
וכמה שזה כואב לי להודות בזה.. ברור שהוא יטוס.. זה משו שהוא חולם עליו כבר כלכך הרבה זמן..
ואני מפחדת.. מפחדת להיפגע שוב.. כי אם זה יגיע למצב כזה..
גאד. מצד אחד אני מנסה לא לחשוב על זה כי בכל זאת, יש עוד שנה ומשו עד שהוא ישתחרר..
אבל בכל זאת.. אוווווווווווווח.
לא רוצה לחשוב על זה עכשיו.
אמא קצת יותר רגועה בזמן האחרון.. קצת.
זה גם טוב.. למרות שעדיין יש לה ולאחי מלא קטעים שהם מתנהגים אלי כמו חרא.
כמה בכיתי על זה השבוע.
אין לי כח לריב איתם.. כשאני רבה איתם אני מרגישה כלכך נטל על המשפחה הזאת..
כאילו, לא מספיק מה שהולך, גם אני באה ורבה איתם?
אוח. איזה יום השבוע אני אעלה לפה עוד מכתב לאמא.. לפחות זה יעזור לי קצת..
אני רק רוצה לדעת שיהיה איזה משו בסוף שהיה שווה לעבור את כל זה בשבילו.
כרגע אני לא יודעת כלום.
לא רואה שיש משו ששווה לעבור את כל כמה שאני עוברת בשבילו.
זה כלכך מתסכל.
הדבר הכי טוב שקרה לי השבוע זה שסופסוף הצלחתי לכתוב שוב..
הוצאתי הכל. ויצא שיר יפה, עדיין צריך שיפוץ קצת עם הלחן אבל.. יצא נחמד..
"Till now I always got by on my own..
I never really cared until I met you..
And now it chills me to the bone,
How do I get you alone?
How do I get you alone..?"
(Kristin Chenoweth & Matthew Morrison - Alone *Glee cover*)
סופשבוע טוב לכולם, ו.. נקווה שיהיה בסדר 3>
כינוי:
~Kasper~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
