השבוע, אני מודה, אין לי יותר מידי לעדכן. זה לא שלא עשיתי בדיקות, דווקא עשיתי (פשוט לא הרבה), אבל הן לא יכולות לשקף כלום.. למה?אז ככה, השבוע ביום ראשון עשיתי את הלא יעשה (לפחות מבחינתי) ואחרי כמעט 10 שנים (של סיוטים בלילות), הלכתי לרופא שיניים. ואפילו לא בהרדמה מלאה.
הרופא חביב (בדרכו העממית משהו) וכשהוא התחיל את הטיפול, הוא נתן לי צ'אפחה וצעק עלי להפסיק לרעוד, כי אני מרעידה לו את הכיסא. ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל כנראה שיש לי איזשהו כפתור ביולוגי של "רטט" שנלחץ תמיד כשאני נכנסת למרפאות שיניים.
הטיפול עבר בשלום. רבע שעה של רעידות ודמעות שקטות, וברחתי כמו חדשה אל זרועותיו של אבי. עממה? כבר שהתעוררה שפתי התחתונה מההרדמה המבורכת, התחלתי להרגיש כאב קטנטן במקום שבו נעשתה ההזרקה. אוקי, כאב זה לא משהו שאני לא יכולה להתמודד איתו, במיוחד כזה של זריקה - קטן עליי. עממה (כבר אמרתי?)? בהיותי הכישרון שאני, במקום התפתח זיהם קטנטן שהלך וגדל מיום ליום, עד שהגעתי למצב שבוא היום כל מה שאכלתי זה חומוס בכפית, כי פאקינג כואב לי!!
אז כמו שאפשר להבין, לא בדיוק אכלתי כמו שצריך השבוע. ולא היה לי ז*** לעשות יותר מידי בדיקות. יום ראשון אני שוב אצלו, מקווה שהמצב ישתפר.
ושוב, תודה עצומה לתומרותם המקסימה. רק אלוהים יודע מאיפה נפלת עלי.
סוף שבוע נעים!
(ויומולדת שמח לאמא שלי!)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
