לפני כמה זמן החלטתי להתחיל לתת מקום לסכרת בחיים שלי. בעקבות ההחלטה התחלתי את הבלוג הזה, אני מנסה לעשות בדיקות ובגדול, מנסה לקחת את עצמי בידיים. התחלתי גם לקרוא ולהגיב באופן יומי בפורום הסכרת התפוז - משהו שמעולם לא עשיתי בעבר.החשיפה לחולי סכרת אחרים זרה לי. אמנם גדלתי עם סבתא חולת סכרת ועם דוד (בערך) חולה סכרת, אבל הפרש הדורות והגילאים עשה את שלו, אני מניחה, כי לרוב לא ראיתי כל קשר בין הסכרת שלי לשלהם. הייתי, בעיניי, חולת הסכרת היחידה בעולם שלי. ולא היה מקום לאחרים.
בפעמים הספורות שהשתתפתי בפורומים כאלו או אחרים של חולי סכרת, כגון קייטנה, קבוצת תמיכה ושאר ירקות, הרגשתי זרה ומנוכרת. ה"אני יודע מה את עוברת" הזה נראה לי כל כך מזוייף. אף אחד לא ידע מה אני עוברת. והנה כמה דוגמאות:
בגיל 13, שנה עם סכרת, הקייטנה של האגודה לסכרת נעורים הייתה באילת. אני חשבתי שזה הולך להיות גן עדן! מהר מאוד הבנתי שללכת ברחוב ולצרוח "אנחנו חמודים! אנחנו מתוקים! אנחנו סווווווווווכרתיים!" זה לא כוס התה שלי. אני בכלל עוד הייתי בירח דבש שלי, הם היו בשלב ה-אני אוכל מה שארצה ואזריק אח"כ. היה שלב שהתקשרתי בוכה לאבא שלי עד שהוא כמעט בא (מכרמיאל!) לקחת אותי. אבל שרדתי את זה ונשבעתי לא לחזור.
היתה פעם שנסעתי למפגש של צעירים במשרדי האגודה. כולם שם תקפו את אלו שלא היו מאוזנים ולא שמרו על עצמם. אני הייתי בשקט, לא רציתי לחשוף שאני אחת מ"אלה", מהרעים.
פעם שלישית ואחרונה היתה לפני כמה שנים, כשרק התחברתי למשאבה ורציתי להצטרף למעין תכנית "חונכים" כזו של בני 20+ עם סכרת שיחנכו ילדים ומתבגרים. הלכתי למפגש אחד בו כלום היו בגישת "סכרת זו לא מחלה, זו דרך חיים". אמרתי להתראות ותודה על הדגים וברחתי כל עוד נפשי בי.
ביום רביעי האחרון החלטתי לתת לזה עוד צ'אנס. אולי כי אני בוגרת יותר. אולי כי אני מנסה "להתחבר" לסכרת שלי. ואולי כי מישהו הבטיח לי שזו לא קבוצת אוהבי סכרת.
פורום בוגרים זה קבוצה של חולי סכרת נעורים בגילאים 20-60 כזה, כשהרוב התרכזו באיזור ה 40 ומעלה. הם נפגשים כל יום רביעי אחרון של החודש להרצאות קצרות בנושאים שונים שקשורים בסכרת ולשיחה קבוצתית.
הגעתי למפגש עם ראש פתוח. עד שהתחילה ההרצאה היו "שיחות מסדרון" שכאלו ואני בעיקר הסתכלתי מהצד. לפני ההרצאה עשינו סבב של - אני גלי, בת 26, מנהלת אדמניסטרטיבית, 15 שנים עם סכרת. יפה. אחרי זה המרצה (אב לנערה סכרתית) הרצה לנו על נפלאות הויטמין D וכמה הוא חשוב לנו וכמה זה אסון אם אין לנו את זה, היה נחמד.
עשינו הפסקה קלה, המרצה הלך, ואז חזרנו לדבר סתם ככה, בלי נושא מסויים. על השולחן היו מונחות 3 צלחות: אחת עם קרקרים מלוחים, אחת עם עוגיות ללא סוכר ואחת עם וופלים רגילים. כשחזרנו מההפסקה, שמתי לב שהצלחת שהתרוקנה, באופן "מפתיע", היתה הצלחת של הוופלים עם הסוכר. אז הרגשתי בבית.
היה כיף ומוזר וזר ומעניין לשמוע ולספר חוויות סכרתיות כאלו ואחרות ושמי שלידי מבין אותי. באמת מבין אותי. בדברים הקטנים.. למשל, אחרי כמה שנים עם משאבה, אתה לומד להעריך את ההזדמנויות שיוצא לך לסבן את כל הגוף, בלי לדלג על חלק מפלח ישבן שמאל, או מסביב לאיזו נקודה בבטן.. היתה מישהי ששאלה כל כמה זמן אנחנו מחליפים את הדוקרנים ה"חד פעמיים" לבדיקות דם. אני רגילה לשתוק בשאלות מכשילות כאלו, כי אני רגילה שמתנפלים עלי כשאני אומרת את האמת. אבל כולם אמרו את אותו דבר - לפעמים שבועות וחודשים - עד שזה כואב, עד שמישהו אחר מבקש ממך לעשות בדיקה.. היתה גם מישהי שאמרה שהיא מתעצבנת כשקוראים לה "חולת" סכרת (בדיוק מהאלה שאני שונאת), אבל הרגשתי מספיק בנוח להגיב לה ולהגיד שלדעתי זה להפך, זו מחלה. היא הסבירה שהיא לא אומרת שסכרת היא לא מחלה, אבל שהיא לא "חולה", היא סכרתית. אני לא יכולה להגיד שהסכמתי, אבל הגישה שלה בהחלט יותר בריאה משלי.
בקיצור,, היה נחמד "להריץ דחקות" עם חולי סכרת אחרים, לשמוע חוויות ודעות שונות ולחלוק סיפורים. עד כמה שאף אחד לא יודע מה אני עוברת, זה נחמד שיש עם מי לחלוק את הדברים הקטנים האלו. סיפורי היפו, סיפורי היפר וכולי. זה אחרת מלספר לחברה הכי טובה או לאבא הכי טוב. אני בהחלט מתכוונת ללכת גם בפעם הבאה.
ולעינייננו:
יום שלישי:
10:00 193 שקית במבה
קטנה 7 רגיל 7 ע"פ
שעתיים 11:00 קצת וופלים של
לואקר בלי לשים לב 12:00 241 13:00 205 סלט+ ביצה קשה+
לחמניה שחורה 7 רגיל 7 ע"פ שעתיים 14:30 חתיכת עוגה 3 רגיל 17:00 253 23:30 96 סנדוויץ' עם סלט
כרוב אדום ומיונז 2 ע"פ שעתיים
היום:
09:15 195 שקית במבה
קטנה 7 רגיל 7 ע"פ
שעתיים 13:00 138 סלט+ ביצה קשה+
לחמניה שחורה 6 רגיל 6 ע"פ שעתיים 17:30 181 סנדוויץ' עם מיונז
וגבינה צהובה 20:30 97 תפוח ירוק+
סנדוויץ' עם סלט כרוב אדום ומיונז
***את זה אני מוסיפה אחרי שזה התפרסם - אני נשבעת שאני עושה טבלאות מסודרות!! אני לא יודעת למה הוא כל הזמן מבלגן לי את זה!!!***
בבלוג זה
בכל הבלוגים
