כינוי:
swallow בת: 41
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2014
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר |
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מיוחדים
מיוחדים קוראים להם
ואנחנו אלה שלא מבינים אותם.
הם- מיוחדים
ואנחנו לא יודעים איך לפנות אליהם
אבל הם- מיוחדים.
אנחנו- לפעמים כועסים עליהם, לפעמים מאוכזבים ומתוסכלים
והם- אוהבים ללא תנאי
באמת מיוחדים.
| |

שלום. מה נשמע? הלכת? עשית? אכלת? זהו. טוב נשיקות, ביי.
ואז אתה שואל את עצמך אולי זה לא בגללי? אולי זה בגללם? אתה לא יודע אבל אתה שובר את הראש אתה מת לשנות ואתה לא יודע איך. איך לגעת בנקודות הנכונות, לתקשר, להביע בלי מחסומים ובלי מה מותר מה אסור רק אתה ומה שמרגיש לך נכון קשר עמוק. שיחות עמוקות. אמת. הבנה. קריאה ללא מילים.בינך לבינם
| |
בגידה
אתה שלם כולך- עיניים, אזניים, אף, פה כתפיים, ידיים, רגליים וזה.. שלם עם ההחלטות, שלם עם המחשבות, שלם עם הגישות והנחישות. שלם. בדרך כלל. חוץ מהרגעים שאתה לא
כשפתאום משהו ממך יוצא מהנורמה שלך ומתנהג אחרת אתה מתחלק. משהו בך מחלק אותך וכל חלק מחליט לקחת בעלות על עצמו ולהתנהל לבד. כאילו עבר את גיל ה18. אימפולסיבים אלה. כפויי טובה. וכשנוח להם ורוצים קורת גג, טוענים כי קטינים הם וקוראים להורים. בוגדים.
| |
היום הזה
היום הזה הוא עוד יום עוד יום נוסף ל-364 האחרים. את מה שהם לא עושים בדרך כלל, הוא משלים. היום הזה הוא לא סתם יום לא עוד יום כמו האחרים שבו אנחנו מנסים לזכור. לזכור ולא לשכוח. היום, בדיוק כמו מחר, עלינו להבין למה. וכתיקון לתשובה עלינו לשכוח. לשכוח שלחבר שלי יש צבע עור שונה, לשכוח שאנחנו לא בעלי אותה האמונה, לשכוח שהמעמד של הזולת שונה משלי. ולזכור שאני, בדיוק כמוהו, בן אדם. ללא העדפה, ללא נסיון להשפיל, ללא נסיון לצאת "גבר גבר". אני בסך הכל בן אדם, והוא בסך הכל בן אדם אחר. שנינו רוצים לחיות, לגדול, לאהוב ולהרגיש. הלוואי ושינוי כה קטן אצל כל אחד, כבר יתחיל להתרחש. ונתחיל לאהוב בני אדם ולנסות לתקן את טעות העבר. שמא תבוא שואה נוספת.
| |
שינוי פאזה בדיוק חשבתי היום ששינוי פאזה- זה קטע. כאילו, אם אתה לא בווריד ואתה משנה פאזה- ניחא אבל כשאתה כבר שם- לא נעים
אז החלטתי לשנות. מבלי להכנס מבלי לחפור במציק ובבפנים כי תמיד יהיו נימים, ועצבים ושוב, לא נעים.
לגוף אולי יש תחתית העומק אמנם משתנה. שלי לדוגמא 157, אולי שלך יותר. אבל לדעת ול-לא מודעת אין תחתית!! תהיו בטוחים שזה הרבה יותר ארוך מהגובה שלכם!
לכבוד השינוי הוחלט לטהר את כל המחטים. ואת אלה שלא נוגעים- לזהם! קצת טירוף, קצת אמת והרבה דמיון!!!
צפרדעים ירוקות מארץ הלימבובוט
| |
תפיסה יום אחד. די בהיר, טוב, אוויר משהו השתנה. זה לא אביב גם לא ראש השנה.
בוקר, ערב יום ראשון שני שלישי, חודש. עשור. פעם. היה שם משהו צמא ניזון מהמים שמטפטפים כחציי טיפות. מתאמץ להושיט יד כדי לטעום, להזין את עצמו בעוד פיסה של חדש, פיסה עולמית. פעם זה היה אתמול.
וכבר לא. אחרי הרבה מהרבה הכל נראה סינתטי. כאילו כל מחווה היא זיוף. כאילו ההתלהבות הזו מיותרת וזו עוד הצגה של זמן. הצגה של דמיון. הצגה של תירוץ. כדי להרגיש, לנסות להיות.
מה באמת? איך זה עובד? למה כבד? וטחול ולבלב
מה זה גבול, מה זה חסום מה זה שטוח למה ניתוח? איזו גישה ? איך זה נכון? איפה הצחוק? המבט, הגחון?
אולי זה שטוח רדוד ופחוס כמו פנקייק בלי נפח בלי עצם וסחוס.
אין גבול, אין פחד, אין חוק אפילו לא מלוח. רק חריף ומתוק אין גבול. רק דמיון וסופר אגו ער הסרת פחד בלייזר חייב להיות השלב הבא של הטכנולוגיה. אחרת. נצטרך לעשות זאת לבד.
| |
הרצון העיוור
את, אתה, אני אנחנו. אנחנו שליטי עולם!
כל דבר שנרצה בשביל עצמנו נשיג אותו. וזה לא מיתוס. צריך לעצום עיניים ולהאמין.
מאות פסגות נכבשו ככה אלפי אהבות התממשו כך המוני גוססים חזרו לחיות כך. אנחנו שליטי עולם.
כל מעגל שנפתח תפקידו להסגר. אחרת לא היה מעגל. אם נרצה, הוא ייסגר על ידינו. ואולי לשם שינוי, ננסוג לאחור, ואולי, סוף סוף אחרי תקופה כה ארוכה של אדישות הוא ייסגר על ידם.
| |
נורמה לאחר בריאת העולם התכנסו כולם, מסבתות- רבות עד לניני- נינים במרחב אינסופי בשקיעה, לבושים חגיגי לקראת הגעתה. הוא. ישב והתבונן מהצד. נזכר, שכבר היה פעם באותו מעמד, באותה הרחבה, באותו הנצח- בטקס קבלת הדעת. וחייך. ואז, בפתאומיות מרעידה, הכל זהר. מן הילה עוטפת, שמחה שוררת, התנהגות גוררת, ברגע, שנכנסה, הנורמה.
| |
פעם פעם הייתי ורודה כשהעולם היה אפור או לפחות כתומה מול סגול. מוצאת עצמי נטמעת לטוב ולרע כאילו שלא קיימת ברירה. מוותרת שוכחת בורחת. למקום צבעוני להיות לבנה. עכשיו, במודעות חלקית מוחקת את הרקע משרטטת את גבולות דמותי ומוציאה את המושכות מהבוידעם.
| |
מאגר זה מה שאנחנו מאגר תוכן.
יום אחרי יום מתמלאים מחפשים את הרגע הרגע הנכון לרוקן. חשקים, מטענים, מחשבות. רגשות.
הריקנות הזאת, טובה לנו אך מאידך, חלולה ללא הרגל.
אולי כדאי להשאיר טעימה מכל דבר, קצת בתוך הלב הקטן. ולהתרפק כאילו זה העולם. האמיתי.
| |
נמלה
מטפסת, אט אט במעלה גבעול הקש נחושה ועקשנית המבנה האנטומי מחזק אותה מביטה רק ישר מגששת בבטחה יציבות בעץ וחותמת צעד ברזל נוסף קדימה.
זכרון קצר לה לכן לא נעצרת אינה נשברת מחשבות בהווה שאיפות לעתיד. העבר חולף עם כל צעד.
לו רק יכלתי לראות דרכיה
| |
שריון
כמעט שנה עברה מאז שהסרתי אותו. הנחתי על המדף הגבוה ביותר בארון כדי שגם אם ארצה לעטות אותו שוב, לא אוכל בקלות. לפחות הגובה שלי יתן לי אפשרות נוספת להתמודד.
אז השלמתי עם זה ויצאתי עירומה מהבית דווקא לא היה כל כך נורא, כאילו המצב נלקח מהמשפט: כשהנעל מתאימה, הרגל נשכחת.
עד הרגע שהסתכלתי לה בעיניים, למציאות. והבנתי שכל מה שקרה הוא בגלל העירום המלא בגלל הפשטות. ושבטח הבצל מרגיש ממש טוב עם עצמו במיוחד ביום הראשון שלו במגירת הירקות.
אז נכנסתי לחדר, נעמדתי ליד הארון על קודקודי אצבעותיי והוצאתי את שריוני.
| |
המוח שלנו הוא מפעל שרוכים
שרוכים צבעוניים טיפה אפורים והמון שחור לבן כדי שנוכל להתאימם לכל סוגי המחשבות
הדבר הכי מדהים שקורה שהם עובדים אוטומטית ללא כפתורים. תמונה רוקמת סיפור קושר מציאות.
בעולם הזה, הביטוי: אתה טיפש כמו נעל, הוא שגוי ללא פשרות. בעיקר אם היא נעל ספורט.
נורמה. מייצרת שרוך, מייצר קשר, מייצר חברה, מייצרת נורמה.
| |
למה בעצם בלילה? שגרת יום שומרת תחתיה שק. שק ענק ובו היא מאחסנת את כל מה שהמרדף היומי מחביא מתחת לרגליו על מנת, שאף לו לרגע נעצור ונתעמק ברגש
היא כל כך קפדנית, זה מפליא את האספלט כל לילה מחדש שנאלץ להתרומם, לשבש את הכבישים, לעצור את התנועה ולתת לכבוד השק לומר את דבריו.
אתם בטח מבינים עכשיו למה יש פקקים בשעה כזו מאוחרת בעיקר במרכז הארץ בזמן שכולם כמעט כבר נושקים את הכר.
בדיוק בגלל זה.
זה התחיל בג'ט לג קטן שעיצב שגרת סרגל ועכשיו כולם, מצייתים לחוק. עוצרים פתאום את רכבם וכותבים.
| |
זמן שווה בשווה חלקי שלוש תמיד היה יש ויהיה ללא אפליה, ללא דגש ללא משוא פנים
אז למה כשזה עבר זה גם הווה וזה גם עתיד? הוא לא מיוחד. אפילו קטן יותר ככל שעובר הזמן
אולי. נעלה לבמה ונבחין מחדש נגדיר אמת מידה לא נתעכב פשוט נמשיך לשליש האחרון ללא חרון.
כי מגיע לו. מגיע לנו.
| |
הכל בראש
הכל בראש
וזה נכון.
וטיפה על הכתפיים ששוקעות עם הזמן קצת בתווי הפנים שמוסרות את מה שקיים מעט במזג האוויר שמסעיר, מעכיר ומבהיר ואולי רק קצת מהשארית בלב. אבל העיקר שהכל בראש.
| |
|