קסם ההווה

מיוחדים קוראים להם

ואנחנו אלה שלא מבינים אותם.

הם- מיוחדים

ואנחנו לא יודעים איך לפנות אליהם

אבל הם- מיוחדים.

אנחנו- לפעמים כועסים עליהם, לפעמים מאוכזבים ומתוסכלים

והם- אוהבים ללא תנאי

באמת מיוחדים.

שלום. מה נשמע?
הלכת? עשית? אכלת?
זהו. טוב נשיקות, ביי.

ואז אתה שואל את עצמך
אולי זה לא בגללי?
אולי זה בגללם?
אתה לא יודע אבל אתה שובר את הראש
אתה מת לשנות
ואתה לא יודע איך.
איך לגעת בנקודות הנכונות, לתקשר, להביע 
בלי מחסומים ובלי מה מותר מה אסור
רק אתה ומה שמרגיש לך נכון
קשר עמוק. שיחות עמוקות. אמת.
הבנה. קריאה ללא מילים.בינך לבינם

אתה שלם כולך-
עיניים, אזניים, אף, פה
כתפיים, ידיים, רגליים וזה..
שלם עם ההחלטות,
שלם עם המחשבות,
שלם עם הגישות והנחישות.
שלם.
בדרך כלל.
חוץ מהרגעים שאתה לא

כשפתאום משהו ממך יוצא מהנורמה שלך
ומתנהג אחרת
אתה מתחלק.
משהו בך מחלק אותך
וכל חלק מחליט לקחת בעלות על עצמו
ולהתנהל לבד.
כאילו עבר את גיל ה18.
אימפולסיבים אלה. כפויי טובה.
וכשנוח להם ורוצים קורת גג,
טוענים כי קטינים הם וקוראים להורים.
בוגדים.

היום הזה הוא עוד יום
עוד יום נוסף ל-364 האחרים.
את מה שהם לא עושים בדרך כלל,
הוא משלים.
היום הזה הוא לא סתם יום
לא עוד יום כמו האחרים שבו אנחנו מנסים לזכור.
לזכור ולא לשכוח.
היום, בדיוק כמו מחר,
עלינו להבין למה.
וכתיקון לתשובה עלינו לשכוח.
לשכוח שלחבר שלי יש צבע עור שונה,
לשכוח שאנחנו לא בעלי אותה האמונה,
לשכוח שהמעמד של הזולת שונה משלי.
ולזכור שאני, בדיוק כמוהו, בן אדם.
ללא העדפה, ללא נסיון להשפיל, ללא נסיון לצאת "גבר גבר".
אני בסך הכל בן אדם, והוא בסך הכל בן אדם אחר.
שנינו רוצים לחיות, לגדול, לאהוב ולהרגיש.
הלוואי ושינוי כה קטן אצל כל אחד, כבר יתחיל להתרחש.
ונתחיל לאהוב בני אדם ולנסות לתקן את טעות העבר.
שמא תבוא שואה נוספת.

את, אתה, אני
אנחנו.
אנחנו שליטי עולם!

כל דבר שנרצה בשביל עצמנו
נשיג אותו.
וזה לא מיתוס.
צריך לעצום עיניים ולהאמין.

מאות פסגות נכבשו ככה
אלפי אהבות התממשו כך
המוני גוססים חזרו לחיות כך.
אנחנו שליטי עולם.

כל מעגל שנפתח
תפקידו להסגר.
אחרת לא היה מעגל.
אם נרצה, הוא ייסגר על ידינו.
ואולי לשם שינוי, ננסוג לאחור,
ואולי, סוף סוף
אחרי תקופה כה ארוכה של אדישות
הוא ייסגר
על ידם.

מטפסת, אט אט
במעלה גבעול הקש
נחושה ועקשנית
המבנה האנטומי מחזק אותה
מביטה רק ישר
מגששת בבטחה יציבות בעץ
וחותמת צעד ברזל נוסף
קדימה.

זכרון קצר לה
לכן לא נעצרת
אינה נשברת
מחשבות בהווה
שאיפות לעתיד.
העבר חולף עם כל צעד.

לו רק יכלתי לראות דרכיה

כמעט שנה עברה
מאז שהסרתי אותו.
הנחתי על המדף
הגבוה ביותר בארון
כדי שגם אם ארצה לעטות אותו
שוב,
לא אוכל בקלות.
לפחות הגובה שלי
יתן לי אפשרות נוספת
להתמודד.

אז השלמתי עם זה
ויצאתי עירומה מהבית
דווקא לא היה כל כך נורא,
כאילו המצב נלקח מהמשפט:
כשהנעל מתאימה, הרגל נשכחת.

עד הרגע שהסתכלתי לה בעיניים,
למציאות.
והבנתי שכל מה שקרה
הוא בגלל העירום המלא
בגלל הפשטות.
ושבטח הבצל מרגיש ממש
טוב עם עצמו במיוחד ביום הראשון שלו
במגירת הירקות.

אז נכנסתי לחדר,
נעמדתי ליד הארון
על קודקודי אצבעותיי
והוצאתי
את שריוני.

שרוכים צבעוניים
טיפה אפורים
והמון שחור לבן
כדי שנוכל להתאימם
לכל סוגי המחשבות

הדבר הכי מדהים שקורה
שהם עובדים אוטומטית
ללא כפתורים.
תמונה רוקמת סיפור
קושר מציאות.

בעולם הזה, הביטוי:
אתה טיפש כמו נעל,
הוא שגוי ללא פשרות.
בעיקר אם היא נעל ספורט.

נורמה. מייצרת שרוך, מייצר קשר, מייצר חברה, מייצרת נורמה.

הכל בראש

וזה נכון.

וטיפה על הכתפיים
ששוקעות עם הזמן
קצת בתווי הפנים
שמוסרות את מה שקיים
מעט במזג האוויר
שמסעיר, מעכיר ומבהיר
ואולי
רק קצת
מהשארית
בלב.
אבל העיקר
שהכל בראש.