קסם ההווהמן ההכרח הוא לקטום את אזניכם כדי שתוכלו לשמוע בעיניכם |
 כינוי:
swallow בת: 41
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 11/2010
תפיסה
יום אחד. די בהיר, טוב, אוויר
משהו השתנה.
זה לא אביב
גם לא ראש השנה.
בוקר, ערב יום ראשון
שני שלישי, חודש. עשור.
פעם. היה שם משהו צמא
ניזון מהמים שמטפטפים
כחציי טיפות. מתאמץ להושיט יד
כדי לטעום, להזין את עצמו
בעוד פיסה של חדש, פיסה עולמית.
פעם זה היה אתמול.
וכבר לא.
אחרי הרבה מהרבה
הכל נראה סינתטי.
כאילו כל מחווה היא זיוף.
כאילו ההתלהבות הזו מיותרת
וזו עוד הצגה של זמן.
הצגה של דמיון. הצגה של תירוץ.
כדי להרגיש, לנסות להיות.
מה באמת?
איך זה עובד?
למה כבד?
וטחול ולבלב
מה זה גבול, מה זה חסום
מה זה שטוח
למה ניתוח?
איזו גישה ? איך זה נכון?
איפה הצחוק? המבט, הגחון?
אולי זה שטוח
רדוד ופחוס
כמו פנקייק בלי נפח
בלי עצם וסחוס.
אין גבול, אין פחד, אין חוק
אפילו לא מלוח. רק חריף ומתוק
אין גבול. רק דמיון וסופר אגו ער
הסרת פחד בלייזר
חייב להיות השלב הבא
של הטכנולוגיה.
אחרת. נצטרך לעשות זאת לבד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
