קסם ההווה

כמעט שנה עברה
מאז שהסרתי אותו.
הנחתי על המדף
הגבוה ביותר בארון
כדי שגם אם ארצה לעטות אותו
שוב,
לא אוכל בקלות.
לפחות הגובה שלי
יתן לי אפשרות נוספת
להתמודד.

אז השלמתי עם זה
ויצאתי עירומה מהבית
דווקא לא היה כל כך נורא,
כאילו המצב נלקח מהמשפט:
כשהנעל מתאימה, הרגל נשכחת.

עד הרגע שהסתכלתי לה בעיניים,
למציאות.
והבנתי שכל מה שקרה
הוא בגלל העירום המלא
בגלל הפשטות.
ושבטח הבצל מרגיש ממש
טוב עם עצמו במיוחד ביום הראשון שלו
במגירת הירקות.

אז נכנסתי לחדר,
נעמדתי ליד הארון
על קודקודי אצבעותיי
והוצאתי
את שריוני.