הסיפורים שאינם נגמרים לעולם (:

הכול התחיל בערב אחד,
חשוך למראה, אפלולי, הכול היה שקט. עד שהוא הגיע.
קול חריקת האופנוע שלו נשמע בבירור,
הייתי בטוחה שזה הסוף שלי.

טוב. לא.
זה אולי ההתחלה של סיפור אחר, לא שלי.
הסיפור שלי? הוא שונה לגמריי.
כי אני, 'הנסיכה במסווה'.

-

ובכן, זה בהחלט היה ערב חשוך למראה, אפלולי ושקט.
אבל לא מאותן סיבות.
אני ואמי, מרג'ורי, בדיוק נסענו בדרכינו לבית החדש.
זה תמיד היה רק אני והיא. לפחות מאז שנולדתי.
אבי עזב אותנו בלידה, ואמי החליטה שהיא לא תתחבר יותר לאף גבר.
מאמינה בחירות האישה, ובעצמאותה. פמניסטית משהו.
ובכן, זה לא תמיד פעל לטובתי.
תחשבו על זה,
נערה-ספק אישה, מביאה את החבר הראשון שלה להכיר את אימה.
כן, קרה מה שאתם חושבים שקרה.
כל הארוחה אמי התנהגה באדישות, בקור.
המסכן אפילו הביא לה פרחים, והיא זרקה אותם על השולחן כאילו זרקה זבל במטרה לקלוע לפח, ללא קליעה.
הוא שיתף פעולה, היה נחמד, מצחיק, חמוד, התעניין.
בסוף הארוחה, היא העיפה אותו מהבית,
בטענה ש-'הוא לא מתאים לך. הוא בדיוק כמו אביך. רואים את זה עליו. ברגע שתמסדו קצת את הקשר, הוא יעזוב אותך.
אני לא מוכנה שתהיו בקשר.'
ובכן, הקשר בינינו נגמר.
לא מפני שהסכמתי עם מה שאמרה, אלא מתוך וויתור.
כשהיא מחליטה משהו, אין דבר בעולם שיניא אותה מהחלטתה.

אז לאחר כ-16 שנים שבהם גרנו באותו הבית,
אמי החליטה שהגיע הזמן לריענון. שינוי.
וכן, זה כרך בתוכו מעבר. עזבתי את כל החברים בעצב ובכעס.
כמו שאמרתי, כשהיא מחליטה משהו, אין דבר בעולם שיניא אותה מהחלטתה.

ומי אני, אתם תוהים?
אני היא פאולה מירנדה מרסולי. או בכינויי- פולי.
שיערי חום כהה, ועיניי כחולות בהירות.
גובהי הוא בערך ממוצע, משהו בסביבות ה- 1.62 מ'.
אני לבנה. מאוד לבנה. אפשר להגיד אפילו כמו רוח.

ובכן, נסענו שתינו באוטו העמוס בדברים,
שאחרינו נסעה משאית ההובלה, עם כל החפצים שלנו.
הייתי עם האוזניות של ה MP4 שלי, בתוך האוזניים.
השיר שהתנגן באותו רגע היה-  Mat Kearney - Where We Gonna Go From Here.
( http://www.f2h.co.il/3247211556882 )
זה כ"כ התאים לאווירה.
הרגשתי מרוסקת בכל צורה אפשרית.
כל חיי גרתי בבית ההוא.
ועכשיו אנחנו עוברים, ועוד כל כך רחוק מהבית הקודם !!!
עברנו מאריזונה, למיאמי.
מיאמי החמה, הלוהטת. בגדי-ים, ביקיני, גולשים, בית להרבה אנשים.
אך לא הבית שלי.

עצמתי את עיניי, עדיין מאזינה לשיר, מפעילה אותו כל פעם מחדש.
השענתי את ראשי על חלון דלת המכונית, ונרדמתי.
כשהתעוררתי- כבר הגענו לבית החדש.

המשך יבוא (: