http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147אם הראש שלך עשוי משעווה, אל תלך בשמש. -בנג'מין פרנקלין.heCopyright 2026 mogmog > non-stop stories. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/47/41/67/674147/misc/19968483.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147&blogcode=11560891<div align="right" dir="rtl">מצטערת על ההזנחה. 3&gt; פרק 3 מהפרק הקודם:"תלמידים ! שבו במקומותיכם ! מר סורקהם, למה אינך יושב במקומך?" שאג המורה."ובכן המורה, יש לנו כאן תלמידה חדשה, שהחליטה שהיא לא מעוניינת לשבת בשום מקום אחר, חוץ ממקומי שלי,ולכן היני סבור, שאיני יכול לשבת במקומי, כי אכן- הוא נתפס בידי התלמידה החדשה." ענה אנדי בשפה גבוהה."אכן, הינני רואה. ובכן, ילדתי, מה הוא שמך?" פנה אליי המורה."פאולה מירנדה מרסולי, אדוני." השבתי לו."פאולה מירנדה מרסולי, האם תואילי בטובך, לקום ולעבור לשבת בכסא לפנייך. יש כאן מקום פנוי,והסיטואציה הלא נעימה, תיפתר." ענה לי המורה והצביע על מקום הישיבה שמולי, בשורה השנייה, לצד החלון."כן אדוני." אמרתי לו, אספתי את חפציי, ועברתי למושב שלפניי.אנדי התיישב במקומו, והשיעור התחיל כרגיל. בלי התייחסות מיותרת, להצגתי בפני הכיתה.שמחתי על כך. משנגמר שיעור ספרות, השיעור האחרון ביום הלימודים של יום ד',אספתי את חפציי, והלכתי לכיוון הדלת.איך שבאתי לצאת מן הכיתה, הדלת נפתחה ע"י אנדי, שנעמד בדלת, והסתכל עליי."אתה יכול לזוז בבקשה, כדי שאני אוכל לצאת?" שאלית את אנדי."לא." ענה."אוקיי, אז נישאר שנינ</div>Sun, 31 Jan 2010 19:18:00 +0200mogmog142@gmail.com (mogmog > non-stop stories)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147&blogcode=11560891http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674147&blog=11560891http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147&blogcode=11516824<div align="right" dir="rtl"> אני מצטערת על העיכוב.. אין לי ממש הרבה זמן. הפרק כבר כמעט גמור.. אני אשתדל מאוד להעלות מחר פרק חדש 3&gt; ד"א, שאלה לי אלייכם. אתם רואים את הרשימות? :S אני מנסה לראות את הרשימות, ואנלא מצליחה. לעומת זה, כשאני נכנסת מהדף עריכה של העיצוב, ועושה תצוגה מקדימה, אני רואה את הרשימות. אתם רואים?</div>Sun, 10 Jan 2010 21:49:00 +0200mogmog142@gmail.com (mogmog > non-stop stories)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147&blogcode=11516824http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674147&blog=11516824http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147&blogcode=11508584<div align="right" dir="rtl"> מצטערת מאוד מאוד על העיכוס בעליית הפרק. לא היה לי זמן לכתוב, היו לי הרבה בחנים השבוע, וברגע שמצאתי זמן חופשי, כתבתי את הפרק. קריאה מהנה ! (: פרק 2- welcome to my new life. הרגשתי את האוטו נעצר, ופתחתי את עיניי לאט. מתעוררת.מולי ראיתי בית גדול, פרטי.2 קומות.לרגע קט, עברה בי תחושת התרגשות. ואחרייה, ישר חזר הכעס והאכזבה על כך שנאלצתי לעזוב את חבריי.יצאתי מן מהאוטו,בלי לאמר מילה,חטפתי את המפתחות מידה של אמי, ופתחתי את דלת הבית.כל הבית היה ריק,ללא שום חפץ חוץ מהמטבח שהיה בו תנור, וגז, וכיור.כל הבית היה בצבע לבן, מה שהקנה לו מראה עגמומי וקודר.סרקתי בזריזות את חדרי הקומה הראשונה- קומת הקרקע,ועליתי במרגות לקומה השנייה.נכנסתי לחדר הבודד שהיה שם,עם מרפסת, ושירותים ואמבטיה צמודים.לא היה בחדר כלום,וגם הוא- כמו כל הבית, היה בצבע לבן.ירדתי למטה, פוגשת באמי שנכנסה גם היא לבית,ופתחתי את פי בפעם הראשונה בכל הערב הזה-"צריך לצבוע את הבית." אמרתי באדישות ברורה לעין.אמא:" אני יודעת, מחר על הבוקר יבואו הצבעים, ויצבעו את הבית. איזה צבע את רוצה לחדר שלך?"אני:"קיר אחד בורדו, השני קרם, והשניים</div>Wed, 06 Jan 2010 23:52:00 +0200mogmog142@gmail.com (mogmog > non-stop stories)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147&blogcode=11508584http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674147&blog=11508584http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147&blogcode=11500963<div align="right" dir="rtl">הכול התחיל בערב אחד,חשוך למראה, אפלולי, הכול היה שקט. עד שהוא הגיע.קול חריקת האופנוע שלו נשמע בבירור,הייתי בטוחה שזה הסוף שלי. טוב. לא.זה אולי ההתחלה של סיפור אחר, לא שלי.הסיפור שלי? הוא שונה לגמריי.כי אני, 'הנסיכה במסווה'. - ובכן, זה בהחלט היה ערב חשוך למראה, אפלולי ושקט.אבל לא מאותן סיבות.אני ואמי, מרג'ורי, בדיוק נסענו בדרכינו לבית החדש.זה תמיד היה רק אני והיא. לפחות מאז שנולדתי.אבי עזב אותנו בלידה, ואמי החליטה שהיא לא תתחבר יותר לאף גבר.מאמינה בחירות האישה, ובעצמאותה. פמניסטית משהו.ובכן, זה לא תמיד פעל לטובתי.תחשבו על זה,נערה-ספק אישה, מביאה את החבר הראשון שלה להכיר את אימה.כן, קרה מה שאתם חושבים שקרה.כל הארוחה אמי התנהגה באדישות, בקור.המסכן אפילו הביא לה פרחים, והיא זרקה אותם על השולחן כאילו זרקה זבל במטרה לקלוע לפח, ללא קליעה.הוא שיתף פעולה, היה נחמד, מצחיק, חמוד, התעניין.בסוף הארוחה, היא העיפה אותו מהבית,בטענה ש-'הוא לא מתאים לך. הוא בדיוק כמו אביך. רואים את זה עליו. ברגע שתמסדו קצת את הקשר, הוא יעזוב אותך.אני לא מוכנה שתהיו בקשר.'ובכן, הקשר בינינו נגמר.לא מפני שהסכמתי עם מה</div>Sun, 03 Jan 2010 14:54:00 +0200mogmog142@gmail.com (mogmog > non-stop stories)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147&blogcode=11500963http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674147&blog=11500963http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147&blogcode=11500240<div align="right" dir="rtl">ובכן, היי. שלום. הלו, ערב טוב, בוקר טוב,צהריים טובים. לא משנה איפה אתם עכשיו, ומה איזור הזמן שלכם. באיזה שעה אתם פתחתם את הבלוג החדיש הזה, והתחלתם לקרוא. העיקר עשיתם זאת? נהדר. כבר התחלה טובה. אז, אני מקבלת אותכם בברכה לבלוג שלי. תנו לי להציג את עצמי. אני אלמוג, מהמרכז. עוד מעט בת 16, כותבת סיפורים ושירים עוד מגיל.. 12 בערך. יש לי היסטוריה רבה של סיפורים. הראשון? כישלון. השני שאחריו, קצת יותר טוב.השלישי, מתחיל להשתפר. הרביעי, כבר היה הצלחה דיי טובה. החמישי נקטע, והשישי... השישי נגמר בהצלחה מסחררת. השביעי,הוקפא. ו-ובכן, השמיני רק מתחיל לבקוע. לצאת מן הביצה. [כן, נשמע מגעיל. אני יודעת, נסו לדמיין את זה פחות מגעיל]. אז אני מאחלת לבלוג הזה בהצלחה. אמן והוא יהיה אפוף בהצלחה, בהרבה קוראים, ובהרבה הרבה מזל ואהבה (: שיהיה לכם לילה טוב, או בוקר טוב, או אף צהריים טובים. מוגמוג\מוגי\מוגס\מוגילה\הכותבת (:</div>Sat, 02 Jan 2010 23:20:00 +0200mogmog142@gmail.com (mogmog > non-stop stories)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=674147&blogcode=11500240http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=674147&blog=11500240