חיכיתי כבר מינואר 2009 שהשנה המסריחה הזאת תיגמר, תמיד אומרים שהשנה תמשיך כמו שהתחילה, ובכן 2009 התחילה כשישבתי בחדר, לבד בבית (אחרי שכולם הלכו לחגוג אצל בתדודה של אמא שלי, משום מה לא רציתי ללכת ויש לי חשד שזה קרה בגלל מבחן) מביטה בנוף מהמרפסת ואוכלת בפעם האחרונה לשנה, כי ב-2009 אני אלמד איך לאכול.
אז למדתי כמה דברים בשנה הזו, לאכול בצורה נורמלית לא היה אחד מהם, למדתי לכאוב כאב אמיתי ולהתמכר לגיהנום שיצרתי לעצמי, למרתי להסתגר בעצמי ולעטות את שריון הבדידות. למדתי לבכות, למדתי לאהוב אדם שלא מגיע לו, למדתי לשחרר מאנשים שאני אוהבת ולהקיף את עצמי בכאלה שאני שונאת, למדתי לשתוק כשבפנים הכל בוער, למדתי מהי גמילה מאהוב ותשוקה בוערת לאדם שלא מודע לקיומך, למדתי איך להיות מוקפת באנשים אבל להרגיש הכי לבד בעולם.
טעמתי את טעם הכשלון
אכזבתי את עצמי ללא הרף
נפלתי בכל מקום, גם בכאלה שלא דמיינתי שלא אצליח לעבור
נכשלתי בכל מבחן שהצבתי לעצמי
וקמתי
ועברתי
ואני חיה כדי לספר על זה
אז 2010 תהיה שנה שונה, האכזבות עדיין יארבו לי מעבר לפינה אבל אני אצעד בדרך ישרה, גם הבדידות קופצת לבקר לעיתים אבל אני יושבת איתה רק לכמה דקות על כוס קפה קרה. אני חוזרת לאדם שתכננתי להיות.
אני בזה לאלו שלא העריכו אותי מספיק כדי לשמור עלי בחייהם.
יוליה נמחקה מהרקורד, עם רז ניתקתי כל קשר אתמול, לשיר אני לא מתייחסת ומדברת במשפטים קצרים ומתומצתים שלא מסבירים דבר. עם אבא שלי ניתקתי קשר אחרי שהבנתי שהיחסים ביננו רק מחמירים והוא לא דואג לטפל בזה למרות שנתתי לו הזדמנויות, אז עדיף ככה בלי שאמשיך לצבור מטענים.
חזרתי ללמוד, התחלתי לשלוט בעצמי, אני מצליחה ללכת עם גב זקוף ולחייך כל הדרך.
הצחוק שלי השתנה, שמתי לב לזה ב00:01 בראשון בינואר, זה קרה אחרי צחוק של חצי שעה עם המשפחה שלי ואני מרגישה בעצמות שזה יהיה שונה הפעם.
בעיקר כי אני לא יודעת איפה אני אהיה עוד חצי שנה.
דבר אחד בטוח, כל עוד אוכל להרגיש את השמש מלטפת את עורי ביום ואת הירח מאיר עלי בלילה אני יודעת שאהיה במקום טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
