http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285heCopyright 2026 מנגבת הדמעות. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/73/90/64/649073/misc/19122091.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11906061<div align="right" dir="rtl">כשאת: מבואסת רצח, הולכת לישון 7 שעות לפני הזמן הרגיל,רואה תמונות שלך ונחרדת מהגודל של הלחיים שלך, חולמת חלומות על ביוב שזורם בים, חברה חדשה שגונבת לך את החבר, חיפוש משווע אחר אסמס מפליל שלו בפלאפון וגל ענק ששוטף לך ת'צורה בלילה, הולכת לישון בוכה, מתעוררת בשלוש בבוקר אחרי שלוש וחצי שעות שינה במקרה הטוב, לא מצליחה להירדם, חורשת על גוסיפ גירל ומנסה מנסה לא לחשוב אז זה סימן שמשהו דפוקהתיכון נגמר, כל השיעורים המיותרים, השעות המבוזבזות, שנת היופי שפספסתי, האנשים שאני יותר מאשמח לירוק מהחיים, המבחנים המיותרים, הבגרויות, המתכונות, כאבי הראש, הציונים, הלחץ הבלתי פוסק, שיחות הנפש עם אנשים שהכרתי משם, מסיבת סיום אחת ואפטר זה נגמר.ועדיין זה לא ברור שזה נגמר.שום דבר לא ברור, בייחוד כשעוד יום יש לי מועדי ב' ולא הצלחתי להיכנס לאתר משרד החינוך ולברר כמה נקודות גירדתי.לא, הכל לא בסדר, אני לא אוהבת את עצמי, אני אוהבת כשאני מביטה במראה אבל כשאני רואה תמונות שלי ומבינה עד כמה אני לא פוטוגנית הלב נשבר.השמלה שלבשתי לא עשתה עימי חסד ובכלל.. כל התקופה הזו ריקה לי, אין מטרה, אין תעסוקה, פשוט בטן גב על המיטה וש</div>Sun, 11 Jul 2010 05:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנגבת הדמעות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11906061http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=672285&blog=11906061http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11884200<div align="right" dir="rtl">אז זהו נגמר אין יותר בגרויות ולחץ ולאן למהר כל נגמר אין לי יותר למה לדאוג ולחשוש ולטרוח ולעשות... הכל נגמר קשה לי לקלוט ששיגרה של שלושה חודשים נגמרה לה ככה, האמת שזו שגרה של פאקינג 12 שנים. המסגרת הזו שכל כך ייחלתי לצאת ממנה פשוט.. נגמרה לה ועכשיו יש לי חודש וחצי חודש וחצי להתחרפן וזה בסדר לעשות מה שבא לי ואפשר לשכב סתם על הגב, להקשיב למוזיקה, לנהוג באוטו (כי עברתי טסט) ולצרוח עם המוזיקה, לטייל שעות, להישרף, לצחוק בלי סיבה, לשתגע ולהות מכל רגע נתון כי זהו, זה נגמר עוד מעט ואיך לעזאזל מסכמים תיכון? איך אני מעבירה א כל מה שלמדתי מזה למילים? באלי, אבל אני לא מסוגלת, זה דורש ממני יותר מידי ריכוז, תשומת לב לפרטים קטנים ולרגשות. לא עכשיו, עכשיו לא.</div>Wed, 30 Jun 2010 22:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנגבת הדמעות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11884200http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=672285&blog=11884200http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11839958<div align="right" dir="rtl">אומרים שהשלב הראשון בטיפול בהתמכרות הוא הודאה בעובדה שיש בעיה, ושכן שאני מכורה. אז הנה: אני מנגבת הדמעות ואני מכורה לאוכל, אני שמנה ומכורה לאוכל אני הופכת את הבלוג לתיעוד מרתק (טחח ממש) ראשון מסוגו (בין רבים אחרים) לתהליך הטיפול שלי בירידה במשקל לא עוד התבכינויות על החיים הדפוקים שלי מעכשיו מטפלים בדרך הכי טובה שאני מכירה, כתיבה. טוב נו... בעיקר תיעוד התהליך, אני איילל קצת על החיים שלי, כי איך אפשר אחרת? אז... שיהיה לי בהצלחה שכחתי.. מטרה: להוריד 25 קילוגרמים מטרות בינוניות: קילו בשבוע צמצמי מותק, צמצמי: להצליח לאכול כל יום אוכל בריא ונורמלי, לא להגזים עם הממתקים ולעשות חצי שעה של פעילות גופנית, לשתות רק מים ולחייך. לא להתייאש, גם אם הדרך תהיה ארוכה משחשבתי. קשקשת מספיק איך את מיישמת? פשוט, מחר קמה ורוכבת על האופניים 20 דקות יורדת לחדר ועושה 10 תרגילים בטן מכל סוג אוכל.. הממ קפה ומעדן ומתחילה לעבור על החומר בספרות</div>Wed, 09 Jun 2010 19:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנגבת הדמעות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11839958http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=672285&blog=11839958http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11829451<div align="right" dir="rtl">אמא שלי הזמינה לארוחת ערב ידיד שהיא הכירה בלוב מי אומשו בסגנון.. לפני ארבעה חודשים הם יצאו לדייט והוא היה יהיר מידי לטעמה, הם המשיכו לשמור על קשר והיא טוענת שהוא השתנה עכשיו הוא יושב על כיסא במטבח, מעשן ומדבר בעיקר איתה.. גבוה מידי, שחום מידי, מעשן מידי ואני מנסה שלא להגיד יהיר וגאוותן אבל זה מה שמתקבל ממנו.. אני יודעת שזה מושפע ממה שהיא אמרה לי עליו אבל הוא מעצבן אותי, רציתי ללכת לישון או ללמוד לתנ"ך (לפחות להעמיד פנים שאני לומדת..) עכשיו אני צריכה להעביר דקות מתות עם מישהו שמתעקש להתלבש בצורה שמזכירה לי את אבא שלי ולעשן כמו קטר (בדיוק כמוהו) =\ שלוש שעות אחרי: עדיין מעצבן דעתני יותר מידי הגעתי למסקנה שלאמא שלי יהיה טוב איתו ואני אתכסח איתו, כמו בסרטים.. יותר מזה עכשיו אני מבינה את כל הילדים שכועסים על ההורים שמצאו אלטרנטיבה חיצונית להורה המקורי עכשיו אני רוצה לדבר עם אבא שלי ובאלי לבכות ולהרביץ לו למרות שהוא היה נחמד אליי אבל יותר אליה כל הגוף שלו פנה אליה אליי הוא דיבר בין לבין, כשהיה מתחיל לדבר איתי היה מביט בה הרבה ואז קצת בי וזה עצבן וגם העובדה שהוא.. פשוט</div>Fri, 04 Jun 2010 20:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנגבת הדמעות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11829451http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=672285&blog=11829451http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11821451<div align="right" dir="rtl">אני אגיד לך מה באלי באלי להרגיש לגבש דעות לאהוב את עצמי לקפוץ לשמוח לצחוק לבכות קצת פחות לחייך להצליח לרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל לאהוב מכל הלב להתמסר נמאס לי מהאלחוש הזה </div>Mon, 31 May 2010 23:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנגבת הדמעות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11821451http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=672285&blog=11821451http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11820096<div align="right" dir="rtl">הבנתי מה אני רוצה לשקוע במשהו כל כך עמוק עד שדבר כבר לא יעניין אותי בלי סימני שאלה או קריאה, בלי פסיקים ונקודות למיניהן, פשוט לעצום עיניים ולהמשיך לשקוע, להיעטף כולי ברגע, לנשום אותו עד שאצבעותיי יטפטפו טיפות מהאושר הלחוץ. בגלל זה אני כמהה לאהוב כמו נועה ובר ומייחלת לאלק שלי, מתפללת שיבוא ויתן לי משהו לשאוף אליו, מקום שאליו פני ימעדו, כיוון כלשהו מכל כיווני השמש שלשם שאני ארצה להגיע. משהו מטרה מסוימת מישהו להתמכר אליו ותוך כדי להמתכר גם אל עצמי בגלל זה התאהבתי בלמידה ושכנעתי את עצמי שללמוד לביולוגיה זה כיף ושסוציולוגיה זה לא כזה נורא אבל אני רק רוצה למצוא את אלק שלי, שלא יהיה בדיוק אלק בעצם אני רק רוצה מבט בוחן של מישהו שיניע אותי לפעול אבל שיהיה רחוק, מספיק כדי שאוכל לנער את הראש ולהעלים את חיצי עיניו. התובנה הזו סידרה בי כמה דברים... אבל עדיין נפלתי חזק</div>Mon, 31 May 2010 14:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנגבת הדמעות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11820096http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=672285&blog=11820096http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11814095<div align="right" dir="rtl">שני-מתכונת בביולוגיה שלישי- מתכונת בסוציולוגיה\ שיעור נהיגה רביעי- מתכונת בביולוגיה על הביוחקר חמישי- בגרות בעל פה בביולוגיה על הביוחקר\ שיעור נהיגה אני לא יכולה לעמוד בזה יש אנשים שכן, הם קורצו מחומר אחר, אחראי יותר, אחיד יותר לא אני... בחיי שכבר אפסו כל הכוחות חבל על בוםבמלה וכל ההכנה הנפשית המטומטמת משנה שעברה חבל על ההפסקות והחיזוקים חבל בעיקר על האמונות שתלו בי אני חלשה, יותר מעלה נידף, דפוקה יותר משניצל, חלשה חלשה חלשה כל כך.. לא שווה שאשאף את כל האוויר הזה, פשוט חמצן מבוזבז, חיים שלמים שתלויים על.. על מה באמת? עליי? מי האידיוט שיסמוך עליי?! שייתן לי לעשות משהו שהוא לא לשכב על הגב ולייבב?! מה הצבא מסכים בכלל לגייס אותי? למה אנשים מדברים איתי? אז כן אני טוחנת שוב והמון, מאוננת כמו איזה לא יודעת מה, מתוסכלת, גונבת שעות שינה, משקרת שאני עסוקה ומאמינה שעוד רבע שעה אני אתחיל כאילו שחמש עשרה דקות אומללות יהפכו אותי משבוזת עולם לאצנית, למישהי שבאמת אכפת לה ממשהו שהוא לא התחת הענק שלה חבל, חבל שזה מגיע למצב הזה, שחודש לפני הסוף אני קורסת במתמטיקה פישלתי (כמה מפתיע,</div>Fri, 28 May 2010 17:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנגבת הדמעות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11814095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=672285&blog=11814095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11792741<div align="right" dir="rtl">If I am silentI am not realIf I speak up thenNo one will hearIf I wear a mask there'sSomewhere to hideSilence is goldenI have been brokenSafe in my own skinSo nobody winsIf I raise my voiceWill someone get hurt?If I can feel itBut I can't get touchedIf no truce was spokenThen don't ask me whySilence is goldenI have been brokenSafe in my own skinSo nobody winsWon't someone listenI have been brokenSafe in my own skinSo nobody winsDid you hear me speakDo you understandDid you hear my voiceDid you take my handDid you understand meWon't someone listen?I have been brokenMy body's a templeBut nothing is simpleWon't someone listen?Something was stolenSilence is goldenSo nobody listenWon't someone listen?I have been brokenMy body's a templeBut nothing is simpleWon't someone listen?I have been brokenMy body's a templeBut nothing is simpleWon't someone listen?I have been brokenThe silence is goldenI'm safe in my own skinWon't someone listen?I have been brokenMy body's a templeBut nothing is simpl</div>Tue, 18 May 2010 22:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנגבת הדמעות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11792741http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=672285&blog=11792741http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11792503<div align="right" dir="rtl">החיים שלי מסריחים כמו שבחיים לא הסרחתי נמאס לי מהכל שגרה ארורה שמקלפת ממני כל פיסה שאפשר להתחבא מתחתיה השיחה עם אבא שלי לא יוצאת לי מהראש בכלל הכל יוצא עכשיו ולא עכשיו פשוט לא לא לא לא ולא</div>Tue, 18 May 2010 20:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנגבת הדמעות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11792503http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=672285&blog=11792503http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11786359<div align="right" dir="rtl">המחשב התקלקל ובאמצע כל הפאניקה עם בנדוד שלי שניסה לתקן לפחות את המחשב הנייד חלי התקשרה ואמרה שאולי לא נוכל להיפגש היום אחרי שעה בה לא הצלחתי לתקן את המחשב וחזרתי הביתה מיואשת ומתוסכלת חלי אמרה שהיא לא תוכל לבוא ושהפגישה נדחית לפעם אחרת אבא שלי התקשר, סיפרתי לו על מה שקרה והוא הציע שהוא יביא לי את המחשב שלו אמרתי שאני צריכה אותו כבר מחר אז הוא הציע שיבוא אמרתי שאם הוא בא אנחנו נצטרך לשבת ולדבר על הכל הוא בא התרגשתי כמו לפני דייט אבל כשראיתי אותו הרגשתי שזה רע, שיהיה רע, שמשהו מסריח יקרה היום וכבר לא רציתי אבל צריך אחרי הכל הוא בא לירושלים אז גררתי אותו למושבה הגרמנית נתקענו בחיפוש חנייה והתחלתי להתחרט חזק על כל העסק אבל שוב כבר היה מאוחר מידי (11 בלילה אם אתם מעוניינים לדעת) אחרי שחנינו על המדרכה הלכנו לשבת בבית קפה והתחלנו לדבר שטחי, גירדנו קצת מפה וקצת משם ואני עצבנית כולי חשבתי איך לעזאזל אני מביאה אותנו למצב של שיחת נפש?!@# הוא נתן לי את ההזדמנות המושלמת- על מה רצית לדבר? שאלתי אותו אם לא הייתי מתקשרת הוא היה מתקשר? הוא אמר שלא ושוב הביע את כל הכאב שלו מהעולם ביקשתי</div>Sun, 16 May 2010 02:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (מנגבת הדמעות)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=672285&blogcode=11786359http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=672285&blog=11786359